ממלכתיות וציונות של עדת קומראן, בניגוד לבגידת הפרושים

מקורות ממגילות קומראן לאידיאולוגיה מדינית לאומית

תוכן

א.        להוסיף לממ"ת, מ' המקדש, 1

ב.        תמיכה ביונתן המלך (אלכסנדר ינאי) בעוד הפרושים בגדו עם היוונים: 1

ינאי היה מבורך ע"י רוב העם בכשלושה מדרשים, כיבושיו הגדולים ביותר כמו של דוד המלך. 2

היה שומר תורה ומתרחק מהנכרים, חייב את הנכבשים להתגייר (תחילה במילה) או לצאת לארץ אחרת. 2

ג.        גישת יהושע לכיבוש ללא רחמים ודחיות.. 2

ד.        גישת אברהם אבינו בספר היובלים: 2

ה.    "וְדִרְשׁוּ אֶת-שְׁלוֹם הָעִיר, אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה, וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ, אֶל-ה':  כִּי בִשְׁלוֹמָהּ, יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם" (ירמיהו ט' 7): 3

ו.         ירושלים תמיד המיוחלת – גם אם מטמאים אותה: 3

ז.         הגבול האפור בין מרד בארץ ישראל נגד גוי נכרי שולט שמתנכר לעם ישראל. 3

ח.        ייתכן ובני מצדה ב-73' היו איסיים/סיקריים: 4

ט.        הבדל גדול לחרדים בימינו (מלבד מחלוקות אחרות): 4

י.         קטעים לעריכה ושילוב: 5

א.     תמיכה ביונתן המלך (אלכסנדר ינאי) בעוד הפרושים בגדו עם היוונים:

  1. עדת קומראן כתבה מגילה ברכה לשלום יונתן המלך[1] (488Q4, עמ' 185 בחיבורים העבריים של אלישע קימרון, כרך 3), ואין זה מפתיע, היות וידוע לנו מהפרושים-חז"ל שרוב מלכות חשמונאי היתה צדוקית, ובפרט יונתן המלך.
  2. עיקרון התמיכה והברכות למלך ישראל היא עיקר ההכוונה של התנ"ך, החל מהציווי: "נָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר" (שמות כב' 27), והמשך בכיבודו וזהירותו של דויד המלך לשאול, וכלה שהנביא אליהו כיבד את אחאב למרות שהיה רשע עובד אלילים. בנוסף, שני פרקי תהילים מהללים את המלך, וכך גם וסרך האחרון, והנחיות מוסר וזהירות יש במשלי.
  3. ומנגד, הפרושים העדיפו למרוד במלך ינאי ולכרות ברית עם מלך סוריה דימיטריוס השלישי בן דימיטריוס איקיירוס, ואז דרשו את העיוות על הפסוק: "נָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר" (שמות כב' 27) – רק אם הוא נוהג מנהג עמך, ואילו ידוע שההלכה אמורה להיות כפי שהנביא אליהו כיבד את אחאב למרות שהיה רשע עובד אלילים (ואילו במקרה דנן כנראה יונתן המלך היה אף צדיק גדול).
  4. מאידך, לכאורה מנגד אמרו פרושים אחרים "דינא מלכותא דינא", אך טעות היסטורית זו, כהרי אלו תנאים ששונים בגישת הציונות והממלכתיות מהפרושים הראשונים (ובפרט משמעון בן שטח), שהרי בגישה זו במיוחד אימצו את חג החנוכה והלל החשמונאים-מכבים, בעוד בפרושים שנאו אותם למוות.
  5. לאחר מספר דורות, כנראה לאחר כשלונו של רבי עקיבא עם בר כוכבא, דרשו את המדרש "לא לעלות בחומה", והפסיקו גם להיות ציוניים מעשיים.

בגידת הפרושים המשיכה גם 3 פעמים ע"י הורקנוס השני (ואנטריפסטרוס) שהציעו נאמנות מלאה לרומאים, יותר מאשר הצדוקים אריסטובלוס ואנטיגנוס.

חיבור בין מגילות קומראן לצדוקים מצוין במגילת ברכה לשלום יונתן המלך (488Q4), הוא אלכסנדר ינאי, אותו הפרושים ציינו במפורש כצדוקי וכנראה גם את אביו יוחנן הורקנוס הראשון. גם אשתו, שלומציון המלכה ובנם מוזכרים במגילה אחרת (4Q332). במסורת הפרושים מוזכרים מאבקי כח רבים בתקופה זו בעיקר בין שמעון בן שטח, מנהיג הפרושים דאז ואחיה של שלומציון, לבין אלכסנדר ינאי, ולכן הוא זה שכנראה המגונה/מקולל מאידך בפי אנשי מגילות קומראן כ'איש הלצון' 'כוהן הרשע' ועוד.

ינאי היה מבורך ע"י רוב העם בכשלושה מדרשים, כיבושיו הגדולים ביותר כמו של דוד המלך.

היה שומר תורה ומתרחק מהנכרים, חייב את הנכבשים להתגייר (תחילה במילה) או לצאת לארץ אחרת.

ב.     גישת יהושע לכיבוש ללא רחמים ודחיות

  1. אין במגילות קומראן אימוץ של גישה זו, ולא תנותח כאן, אך יצוין שיש כיום (בניגוד לימי הבית השני) מקום לזהות את הפלסטינים באותו משקל כיום הפלישתים של ימי דוד.
  2. לפי מגילת 'פשר יהושע', הוא לא זכה לכיבוש ירושלים ובניית בית המקדש בגלל חטא הגבעונים (ולא מצוין אם בגלל כריתת ברית עם גוים שהם כיבכול לא משבעת עמי כנען או בגלל שלא שאל באורים ותומים).

ג.      גישת אברהם אבינו בספר היובלים:

  1. בספר היובלים יט' 2-6 מתואר הניסיון העשירי (והאחרון) של אברהם אבינו:

"בשבוע השני בשנה השלישית ליובל ההואמלאו ימי חיי שרה ותמת בחברון וילך אברהם לבכותה ולקברה. וננסה אותו אם נאמנה רוחו ולא יוציא דבר מרי מפיו, ויצא נכון לב גם בדבר הזה. ותשב באיתן רוחו, וידבר בלב נכון אל בני חת לתת לו מקום לקבור שמה את מתו מלפניו. ויתן ה' את חינו בעיני כל רואיו, וישתחו לבני חת, ויחל את פניהם ויתנו לו את שדה מערת המכפלה נוכח ממרא היא חברון, בארבעים שקל כסף. ויבקשו אותו לאמור, נתון נתן לך את המקום חינם אין כסף, וימאן לקחתו מאתם חינם כי אם שקל במחיר המקום כסף טוב וישתחו לפניהם פעמיים."

  1. מכאן למדים על עיקרון נוסף שכתוב במגילת 'רז נהיה'/'מוסר למבין': "עני בריבך"[2].

ד.     "וְדִרְשׁוּ אֶת-שְׁלוֹם הָעִיר, אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה, וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ, אֶל-ה':  כִּי בִשְׁלוֹמָהּ, יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם" (ירמיהו ט' 7):

  1. כך שמרו כל קהילות ישראל ואף בפרקי אבות.

ה.    ירושלים תמיד המיוחלת – גם אם מטמאים אותה:

  1. עדת קומראן כתבה שירי אהבה ותקווה לירושלים-ציון, אחד מהם, באופן מדהים ביותר, קרוב להמנון התקווה שהתקבל כהמנון מדינת ישראל כאלפיים שנה מאוחר יותר.

ו.       הגבול האפור בין מרד בארץ ישראל נגד גוי נכרי שולט שמתנכר לעם ישראל

  1. צדקיהו חטא בברית לנבוכדנאצר, אך החשמונאים, המרד הגדול, מרד יהודה המקבי ומרד המחתרות לח"י ואצ"ל נגד הבריטים – הם דוגמאות של קושי לקבוע מתי ראוי וצודק למרוד במלכות רשעה, לעומת מתי יש לקבל את מרותה – כמדרש שכנראה נכתב בעקבות הפסד מרד היהודה המקבי: "לא לעלות בחומה".

ז.      ייתכן ובני מצדה ב-73' היו איסיים/סיקריים:

  1. יש קושי למצדה שהם סיקריים אנטי ממלכתיים לפי יוספוס (????), אולי לפי ההוראה של מגילת המקדש (???) לעונש מות להולכי רכיל נגד העם (אך בסרך היחד אין עונש מוות לרכיל[3], ובכלל[4]).
  2. מאידך, כשמונים שנה לפני כן, האיסיים היו היחידים שתמכו בהורדוס. החוקר שליט טוען שהיהודים לא הבינו שהורדוס היה טוב ליהודים, אלא רק בימינו.. במרקוס יש אסכור של ההרודיאנים, שהם כנראה האיסיים.

ח.    הבדל גדול לחרדים בימינו (מלבד מחלוקות אחרות):

  1. כאמור במאמר "האם עדת קומראן הם כת ייחודית או אופיינית לכוהני התקופה?", עדת קומראן היתה מתבדלת ומתבודדת מעם ישראל בתקופה ההתיוונות הקשה טרם מרד החשמונאים. במאמרו של יהודה ליבס (העדה החרדית בירושלים וכת מדבר יהודה), הוא טוען שעדת היחד דומים מאוד לחרדים. 
  2. הבדלים אלו בממלכתיות וציונות הם הבדלים גדולים בין עדת קורמאן לחרדים המודרנים, שטרם השתנו.

עי – דוגמא להפסד במלחמה, ואילו כיום אם מפנים מתנחלים או נהרגים בקרב או בחלילה טרור, אזי אינינו מחברים קישור סיפור העי וההפסד ותוצאותיו לכך, אזי האם מפחית מערך הציונות המעשית?

כדאי מאמר שמסביר התנהגות להר הבית כהשערה מהי הסתכלות של כסילים לא ידעו. גם דתית וגם התנחלויות ציונות שאסור מחד ומותר ואידך רק התנחלויות. החרדים מתנגדים לשניהם. לא מברכים כמו את יונתן המלך (אלכסנדר ינאי).

והאם כל זה קשור שאסור לעלות לבית? אבל לתמוך במלך בטוחים אנו שמותר ומצווה היא, ואין יודעים אם אמת אף חלקי במדרש: "לא במנהג עמך" שאז אין כדעת הפרושים לשמוע למלך, ואז מתבטלת גם התמיכה לבר כוכבא, ואז קם לו מדרש שלושת השבועות.

  • ·ציונות: בעלי התוספות ביטלו את הדין שאדם כופה את אשתו ואשה את בעלה לעלות לארץ ישראל (כתובות קי').
  • ציונות: מלחמה ולימוד תורה במגילות ים המלח: ספר דברי הימים מחזקים את הגישה הפוליטית ציונית, וספר זה צריך לעמוד במרכז התובנות לתהליך השלום. ציונות: הכוהנים היו יוצאים למלחמה למעט משמרת אחת. "המלמד ידי למלחמה", ללמדה יהודה קשת". אי בגידה באלכסנדר ינאי כמו הפרושים.. מדרש הכפירה "לא לעלות בחומה" מול התנועה הציונית[5].

ט.     להוסיף לממ"ת, מ' המקדש,

י.       קטעים לעריכה ושילוב:

  1. הקיצוניות בימין מדאיגה רבים מהישראלים, חלקם ברמה המוסרית כזהותם כעם או פרט נאור, חלקם אף חוששים לשלומה של המלכות המתונה בישראל, שמא מדינת הלכה וכפייה דתית תשלוט בכיפה.
  2. אין חדש בפלורליזם וליברליות יהודית בימינו, לפחות ברוך ה' אינה כוללת נדבך של התבוללות כבעבר, ואף שמושגים רחבים כמו דמוקרטיה וממלכתיות אינם נחלתם הבלעדית, עדיין הם נתפסים יותר בחברתם מאשר בדת ההלכתית האורתודוקסית, ודאי שהחרדית.
  3. רחבה מיני ים וכל דורש באוצר החוכמה היהודית ימצא חציו לאחר שהציב מטרתו, אך התנ"ך יותר מצומצם בפסיקות שניתן לשאוב ממנו ישירות, אם כי יש שוני עד לגישות הפוכות בין שלוש סוגי הממלכתיות:
  4. ממלכתיות למלכות/ממשל נכרי קיימת והתקיימה בארץ ומחוצה לה. בעוד בררית המחדל בארץ היא עקרונות כיבוש והתחלות של יהושע, עדיין גישת ירמיהו לכניעה וציות לאי מרידה ומלחמה באימפריה באזורית מהדהדת, אך ניתן גם לסייגה לימי אלילות ועיוות משפט צדק ו/או לנבואה פרטנית שגוברת על העיקרון הקיים לדגשי ספר דברים. כיבוד מלכות מחוץ לארץ ישראל משתמעת שכמעט אין לה עוררין לפי דברי ירמיהו כט' 7 ("ודרשו את שלום העיר") שהתקבע בפרקי אבות ("הווה מתפלל בשלומה של מלכות"), אך ודאי שפעולת המיילדות נגד גזירת הרצח של הבנים ע"י פרעה, היה נכונה ומוצדקת (אם כי ניתן לסייגה רק ליהודים).
  5. ממלכתיות למלכות/ממשל יהודית קיימת והתקיימה רק בארץ ישראל (כמובן שהיו הנהגות מחייבות בחו"ל, שגם להן משמעות תורנית, אך אינם כממשל רשמי ועצמאות מדינית על גווניה – כמלכות/נשיאות). הדין הראשון והחשוב הוא "נָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר" (שמות כב' 27), והוא גם המינימלי, שהרי בדוגמאות יישום הנ"ך דוד כיבד את שאול הרבה מעבר למה שהיה נדמה שיכל להסתפק בלא לקללו, וכן אליהו הנביא פיאר מרכבת אחאב למרות שותפתו באלילות (שחמור לכל הדעות לכל ממשל חילוני/שמאלני/כופרני), וגם עובדיה שירת בבית אחאב. לדיאבון, דווקא הפרושים בראשות שמעון בן שטח בגדו ונלחמו ביונתן המלך (אלכסנדר ינאי), ואולי מאז ניתן היתר שגוי לדורות.
  6. אמנם הציונות במלוא עוזה היא הנכונה בימינו של ממשל יהודי, ואין לצמצמה מחד או להתבייש בה מאידך, אך כן יש להגדירה רק בתוך רשות של המלכות, בתוך חוקי המדינה. מכאן גם ראוי לחדד את הביטוי קיצניות ימנית, שעוברת את הגבולות האלו. פעולות מחתרתיות ועברות גלויות היו נגד דוד המלך בגוונים שונים, ודוד לא הניח ואפשר להם לפגוע מבפנים (זולת אבשלום). בבואנו לדון את פעילי הימין הקיצוני, יש להקדים חינוך תורה ממלכתית, ולתקן תורה פרטית ומסוימת שאוחזים בה, שגם אם יש בה מן האמת והצדק, כל עוד לא נשקפת סכנת נפשות, הממלכתיות הישראלית גוברת ועיקר תורה היא.

עדת קומראן התחברה עם מלאכים ב'שירות עולת השבת', הגדירה עצמה 'ציון'[6],


[2] מגילת 'רז נהיה'/'מוסר למבין' (מגילת מוסר וחוכמה ממגילות קומראן) מבהירה ומחדשת: "היה בעל ריב לחפצכה ואיש תוכחות לכול נעוותכה (עוונותיך). דבר משפטיכה כמושל צדיק. אל תקח לשונכה ואל תעבור על פשעיכה. היה כאיש עני בריבך משפטכה .... קח ואז יראה אל ושב אפו ועבר (סלח) על חטאתכה כיא לפני אפו לוא יעמוד כול ומי יצדק במשפטו ובלי סליחה איכה יקום לפניו כול." (Frg. 2 Col. i (formerly 1 i). הקטע התאפשר בזכות ההדרה של קימרון, החיבורים העבריים, כרך ב', עמ' 152)

העונשים בסרך היחד עולים עם חשיבות זו: "ואשר ישוב את רעהו בקשי עורפ ודבר בקוצר אפים לפ̇ר̇וע את יסוד עמיתו באמרות את פי רעהו הכתוב לפנוהי [והו]שיעה ידו לוא ונ{א֯}נעש שנה אח̇[ת" (סרך היחד, טור ו', 25-27); "ואשר יכחס במדעו ונענש ששה חודשים והאיש אשר יצחה בלו משפט את רעהו בדעהא ונענש שנה אחת ומובדל" (סרך היחד, טור ז', 6-7).

דהיינו, אכן מצווה להוכיח, אך המצווה להוכיח את עצמך - לחפש את העוונות העצמיים! "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד " (תהילים נא' 5).

יוצא שיש שילוב של שלושה ערכים גדולים ביותר: צניעות-ענווה, תוכחה וריב, אשר מתמזגים או חופפים במקרים רבים בחיים. על האדם המוכיח, כמו על האדם שרב את ויכוחו/ריבו, לעשות זאת בעדינות - בענווה וכעני. אפילו אם צודק (או סובר שצודק). לכך יש גם שכר עצום.. יש מי שצנוע במיוחד, שאפילו מוותר על ריבו, ופשוט שותק, שמשה רבינו שלא התייחס לדברי מרים בנוגע לאשה הכושית. אברהם אבינו לעומת זאת כן דיבר לאנשי חת בחברון בניסיונו העשירי (לפי ספר היובלים) בעת אבלו על שרה אימנו, כי היה צריך להביע את רצונו, והביע זאת בצורה רגועה ונעימה, למרות חוקיהם הרעים של אנשי חטא, ולמרות שאדמה זו הובטחה לו ע"י הקב"ה.

ככל הנראה, זו הסיבה שכעס במושב הרבים של הקהילה – עדת קומראן, הינו מעשה אסור שצידו יש עונש: "ואשר ישוב את רעהו בקשי עורפ ודבר בקוצר אפים לפ̇ר̇וע את יסוד עמיתו באמרות את פי רעהו הכתוב לפנוהי [והו]שיעה ידו לוא ונ{א֯}נעש שנה אח̇[ת" (סרך היחד, טור ו', 25-27); "ואשר יכחס במדעו ונענש ששה חודשים והאיש אשר יצחה בלו משפט את רעהו בדעהא ונענש שנה אחת ומובדל" (סרך היחד, טור ז', 6-7).

[3] טור ז' 15-18: "והאיש אשר ילכ רכיל ברעהו והבדילהו שנה אחת מטהרת הרבים ונענש ואיש ברבים ילכ רכיל לשלח הואה מאתם ולוא ישוב עוד והאיש אשר ילון על יסוד היחד ישלחהו ולוא ישוב ואמ על רעהו ילון אשר לוא במשפט ונענש ששה חודשים".

[5] החרדים אחזו במדרש החמור (אמנם היו רבנים שניסו וקראו לעלות לארץ, אך לא שמעו לקולם: האר"י, הרב קוק, בעל שם טוב, הגאון מוילנא), המעוות את התורה (שיר השירים ב' ז') שכאילו נשבע עם ישראל לא לעלות לארץ הקודש (בבלי כתובות דף קיא: השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו' ורבי זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה ורב יהודה השבעתי אחרינא כתיב ורבי זירא ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר ג' שבועות הללו למה אחת שלא יעלו ישראל בחומה ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי ורב יהודה.                               והנה שלושת המדרשים לא נכונים והחטיאו את עם ישראל כמו רבים מהמדרשים של הפרושים.). מדרש זה מנוגד לפסוקים מפורשים ולרוח התורה לכבוש ארץ חמדת אבות מעמי הגויים החל מימי משה ויהושוע עד ימינו בתקופת הגלות האחרונה עלו והתיישבו בארץ (ובירושלים) זרם ה"קראים" שהיוו כחצי מעם ישראל באותה תקופה (בעיקר ב- 1,000 לספירה) שאין להם עיוותים בפירוש התורה. אך הם לקחו את לוח השנה הירחי מהפרושים, ולא קיבלו ספרי קודש שהפרושים נידו: חנוך, יובלים, ובימינו מגילות קומראן). יש לציין שעד היום אוחזים בגישה זרם חרדי קיצוני לציונות ולמדינה זו - נטולי קרטא. וזאת למרות שב"שולחן ערוך" (או"ח שכט' ו'), נפסק כי שאם גויים צרו על עיירת ישראל, אם זה על נפשות יוצאים נגדם למלחמה אפילו בשבת, ואפילו על קש ותבן אם זו עיר ספר (המקור ממסכת עירובין מה').  הגמרא אף מספרת על מר זוטרא שמרד בפרסים (סדר עולם זוטא). ואילו הציונים: חידשו את השפה העברית – שהיא חלק עיקרי בגיור (נחמיה יג': וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִיםלְדַבֵּר יְהוּדִיתוְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם. לאומת זאת, המפרש העיקרי של החרדים לא דיבר עברית וכותב כי אינו יודע מהם הבוטנים שביקש יעקב מבניו לקחת ליוסף מצרימה כמתנות (פרשת ויגש)), עבדו את אדמת ארץ הקודש ועד היום מסורת החלוצים שבהם חוגגים את חג השבועות כחג חקלאי ,נלחמים נגד אויבנו כדוד: " אֶרְדְּפָה אֹיְבַי, וָאַשְׁמִידֵם;    וְלֹא אָשׁוּב, עַד-כַּלּוֹתָם. וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם, וְלֹא יְקוּמוּן;    וַיִּפְּלוּ, תַּחַת רַגְלָי " (שמואל ב כב'), ויוצא שאלו שלא נלחמים דומים להטפה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן:  הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה.  זוְלָמָּה תנואון (תְנִיאוּן), אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--מֵעֲבֹר, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, ה'"  (במדבר לב').

[6] 13Q11 שורות 23-25: "כאשר כת̇וב עליו[ אומר לצי]ון מלך אלוהיך‏ [צי]ון ה[יאה‏] [עדת כול בני הצדק המה‏ ]מקימ[י‏] הברית הסרים מלכ̇ת‏ [בד]ר֯ך֯ העם ואל[ו]היך̇ ה̇ו̇אה ‏[     מלכי צדק אשר יצי]ל‏[מה מי]ד̇ בליעל".

סרך היחד, ח' 4-10: "ובתכון העת בהיות אלה בישראל נכונה‏ {ה‏}עצת היחד באמת‏ vacat‏ {ל‏} למטעת עולם בית קודש לישראל וסוד קודש קודשים לאהרון עדי אמת למשפט וב{י֯}חירי רצון לכ̇פר בעד הארצ ולהשב     לרשעים גמולם‏ vacat היאה חומת הבחן פנת יקר בל‏ vacat יזדעזעו‏ יסודותיהו ובל יחישו ממקומם‏ vacat מעון קודש קודשים לאהרון בדעת כולם לברית משפט ולקריב‏ ריח ניחוח ובית תמים ואמת בישראל להקם‏ {׺׺׺׺׺} ברית לחו{׺׺}קות עולם‏ והיו‏ לרצון‏ לכפר‏ בעד‏ הארצ‏ ולחרוצ‏ משפט‏ רשעה".

לניתוח ומקורות נוספים: מאמרו של מנחם קיסטר, מגילות קומראן, מבואות ומחקרים ב' עמ' 493-494.

כניסות: 1262
קטגוריה: עדת קומראן-האייסים: מהות ואופי עידכון אחרון ב-שני, 31 יולי 2017 נכתב על ידי עורך אתר הדפסה דואל

אתר מגילות קומראן/ים המלח The DeadDea Scrolls

תובנות (בעזרת מחקרים אקדמיים) מתומצתות (רובם עד מעט עמודים תוך הרחבה בהערות שוליים) על מגילות קומראן/ים-המלח/מדבר יהודה/הגנוזות, דרכם בפירוש התנ"ך, זיהוי עדת קומראן כבני-צדוק הכוהנים ו/או האיסיים, והמחלוקות עם הפרושים-חז"ל, צדוקים והרקע ההיסטורי עד ומול החשמונאים-מכבים. המיקוד נסוב על העתקות/שיבושי המסורת וסיבותיהן אל המשנה, גמרא וספרות הפרושים – תושב"ע.

 

חופשיות שימוש והעתקה

באתר מגילות ים המלח אין זכויות יוצרים: מותר להפיץ את ההצעות לעיל והמידע שבדף זה באופן חופשי, ללא צורך בציון המקור, וכן מותר לשנות ולעבד לצורך שימוש בתוכן למסמכים אחרים. ניתן לקבל מידע נוסף ומענה לשאלות בתחום באמצעות פנייה לדוא"ל: scrollsqumran@gmail.com
פנייה מקוונת באתר: לחץ כאן