זיהוי עדת קומראן: כותבי ובעלי המגילות הגנוזות של מדבר יהודה – האם היו איסיים, צדוקים או כוהני בית צדוק

גישת ההכללה של שילוב מלא או חלקי של זהותם של עדת קומראן[1] (בעלי/כותבי המגילות הגנוזות), היא המסקנה המתבקשת לזיהויים מתוך  ארבעת הקבוצות העיקריות שאפשריות לזיהוי: ראשית נראה שעדת קומראן אכן היא כפי שמזוהת בעצמה - כוהני בית צדוק, וחבריהם בעלי אותה מסורת כנראה היו הצדוקים והבייתוסים (אם כי כנראה הצדוקים גם קוללו ע"י עדת קומראן), ובכל אופן הם כנראה גם האיסיים (בנוסף ומבלי לסתור ולשלול את היותם בני צדוק הכוהנים.

מאמר זה משלים וחלק ממאמר דומה באתר זה: "האם עדת קומראן הם כת ייחודית ונפרדת או אופיינית לתקופה?" (בחיפוש נושאי לפי כותרות-לשוניות האתר או בשורת החיפושsearch-).

ראשי הפרקים במאמר - תוכן עניינים אוטומטי (לא פעיל באתר):

זיהוי עדת קומראן: כותבי ובעלי המגילות הגנוזות של מדבר יהודה – האם היו איסיים, צדוקים או כוהני בית צדוק  1

1. מגילות קומראן מציינות במפורש את היותם כוהנים, ומבית צדוק, ועיקרון האמת שלהם מובהק (בניגוד לפרושים) 2

2. עדת קומראן שמרה ומוסרת את המסורת המפוארת והמדהימה ביותר של תורת ישראל, נבואות נוספות, פרשנות המקור וההלכות.. 3

3. הצדוקים הם קבוצה שקמה אחרי שבני צדוק עזבו את בית המקדש, וניסתה ליהנות משמם המפואר, אך עדיין שמרה את חלק/רוב מההלכות של מכוהני בית צדוק. 4

4.    סביר שהאיסיים הם בעצם עדת קומראן – ואילו החוקרים בטעות מזהים אותם רק בהגדרה אחת, בעוד שהם יכולים להיות שניהם (או אפילו שלושתם) 8

5.        זיהוי במגילות לכתות ודמויות אחרות: 8

6. סגנון האנטי של ספרות של הפרושים מצביע על ניסיונות לחיסול הגמוניה קודמת, וכך השתקע שנאת החינם, בעוד שגדולי המפרשים והרבנים לאורך הגלות לא נחשפו וידעו את תוכן המגילות כדי להשוואות ביניהם. 9

7.        האם עדת הקראים מהמאה ה-8 לספירה הם המשך של עדת קומראן?: 11

7.6.         (המאה ה-10 לספירה) הקראי קרקסאני כותב על  "ספר צדוק", ומתכוון כנראה למגילת ברית דמשק  12

8.        האם באמת בני האור דטרמיניסטים?. 13

  1. מגילות קומראן מציינות במפורש את היותם כוהנים, ומבית צדוק, ועיקרון האמת שלהם מובהק (בניגוד לפרושים)
  2. התורה מצווה על שמירת התורה והוראתה ע"י כוהנים שקיבלו את המסורת[2], שמרו העבירו והעתיקו את ספריית התורה, ולקחו איתה חלק/רוב מהמגילות כאשר עזבו את בית המקדש טרם תקופת החשמונאים, בגלל הטמאת המקדש ע"י אנטיוכוס אפיפנס.
  3. הסגנון הנזירי ו/או הסגפני של עדת קומראן, דווקא מחזק את ההנחה שהם היו כוהנים, שהרי חוקי תורה לטהרה מחמירים מפורשים ללווים וכוהנים בתנ"ך, והתורה מצווה על ערים נפרדים ללווים (48, מתוכם 3/6 ערי מקלט), ואף ערי כוהנים (כמו נוב), וכן היו גם בני הנביאים מתקהלים בקבוצות נפרדות, ולכך אפשרות שמצוינת במגילת ברית דמשק: "אם במחנות יישבו").
  4. קשה לשער שעדת קומראן, כיהודים כה דתיים ומחמירים בדקדוק מצוות אמת התורה ובעלי הקאנון המקראי, ישקרו ויצהירו על עצמם שהם כוהנים ומבית צדוק. אין סיבה לסתור ולבטל את ההזדהות המפורשת והחוזרת של עדת קומראן[3] (פירוט איזכורים ממגילות מדבר יהודה והתנ"ך מובאים בהערת השוליים שבתחתית מאמר זה), כי הם כוהני בית צדוק ובעלי בריתם, היות ואין עוד קבוצות כמוהם.
  5. כוהני בית צדוק היו הכוהנים הגדולים במשך כ-800 שנה[4] (פירוט איזכורים מהתנ"ך בהערת שוליים זו, בתחתית מאמר זה), מאז בחירת צדוק בן אחיטוב לכוהן גדול ע"י דוד המלך, ומוזכרים בכהונתם ובחירתם מה' לאורך המשך התנ"ך, בספר יחזקאל הם מוזכרים 5 פעמים ביחס אוהד,  וכן היו המנהיגים התורניים בתחילת ימי בית המקדש השני, ביניהם: עזרא הסופר, ישוע בן יהוצדק, ועד לחוניו ושמעון הצדיק (שעליו כותבים חז"ל הפרושים בתחילת מסכת 'אבות' שהיה משיירי הכנסת הגדולה). http://www.jstor.org/stable/23616822
  6. 5.          רבים מהספרים-מגילות של בעלי מגילות קומראן, מהווים את המקור להלכות ולמדרשים של הפרושים, ומשכך יש להניח שרוב (למעט מחלוקות ביניהם) הספרות הפרושית נכתבה מאוחר יותר (בתחילה הפרושים אסרו על כתיבת תושב"ע) כדי להשלים ולשחזר את המגילות שהורחקו מהם (ראה לשונית באתר זה: "ההלכה התנאית שהועתקה ממגילות קומראן").
  7. עדת קומראן שמרה ומוסרת את המסורת המפוארת והמדהימה ביותר של תורת ישראל, נבואות נוספות, פרשנות המקור וההלכות
  8. 6.          אמנם לעדת קומראן יש ספרות ייחודית של קהילה/עדה/כת, אך ספרות זו הינה יחסית מועטה נוכח רוב המגילות העיקריות והמדהימות לתורת ישראל שכוללות שכתובי המקרא, נבואות שלא ידענו עליהם, מקורות ההלכות והפרשנות האמיתית לקשיים וסתירות לכאורה בתנ"ך, ראה שני מאמרים באתר זה: "על מגילות קומראן"; "תקציר מגילות קומראן העיקריות (מחולק לייעוד, תקופות וסוגים)" (בחיפוש נושאי לפי כותרות-לשוניות האתר או בשורת החיפושsearch-).
  9. 7.          התובנה שעדת קומראן התנהלה כעדת כוהנים, וזוהי הוראה מפורשת בתורה ובאידיאל לסופרי הקודש, הרי שתובנה המתבקשת היא שיש להבחין בין הלכות העדה לבין רוב המגילות של כל עם ישראל או של הכוהנים שידם מסורת מפורטת ומדוקדקת (כמו מגילת המקדש שהינה הגרסה המורחבת והמלאה בגוף ראשון של דבר ה', ואילו ספר דברים הוא כקיצור של דברי משה רבינו כדובר בעצמו).
  10. 8.          המסקנה העיקרית היא שמגילות קומראן הן המגילות החשובות ביותר למסורת ישראל, וכל עוד אין ודאות על פסילתן כבלתי נאמנות או מקבוצה זרה לעם ישראל (שתי נקודות שרחוקות מאפשרות סבירה).
  11. הצדוקים הם קבוצה שקמה אחרי שבני צדוק עזבו את בית המקדש, וניסתה ליהנות משמם המפואר, אך עדיין שמרה את חלק/רוב מההלכות של מכוהני בית צדוק
  12. 1. שמם של כוהני בית צדוק היה גדול ומפואר במקרא (ראה אזכורים מקראיים בהערת השוליים), עד תקופת שמעון הצדיק[5], אחריו טימא אנטיוכוס אפיפנס הרביעי את בית המקדש, ולכן כוהני בני צדוק עזבו את ירושלים[6] לאזור קומראן ואולי גם למקדש חוניו שבמצרים. בירושלים נותר חלל הנהגתי וכוהני, וההשערה של מאמר זה כי קמו כוהנים שונים[7], שלא היו ממשפחת בני צדוק, וכשאין בידיהם את רוב מגילות קומראן[8], אך עם זאת יש בידיהם חלק מהמסורות של בית צדוק (כגון ספר היובלים, ברית דמשק - גזירתא?) וכן הפרשנות הדקדוקית של תורת משה (כפי שבאה לידי ביטוי למשל בטהרת פרה אדומה, ומוסברת במגילת מקצת מעשה התורה[9]). אלו קראו לעצמם צדוקים[10], כנראה כדי לנכס לעצמם את הגדולה והכבוד וההנהגה שהיו לבית צדוק לפניהם[11].
  13. עדת קומראן מבקרים ומטיפים נגד שלוש קבוצות שנשארו בירושלים, שעיקרם הכוהנים בירושלים – ולכן סביר שלפחות גם הצדוקים היו קצונה נגדית לעדת קומראן.
  14. עצם העובדה שעדת קומראן שלחה את מגילת-אגרת מקצת מעשה התורה למנהיג באותם ימים, שככל הנראה הוא היה חשמונאי, ואילו רוב החשמונאים היו צדוקים, אזי מסתבר שעדת קומראן אינם הצדוקים. עם זאת, הפרושים טוענים שאלכסנדר ינאי המלך (ששמו יונתן) היה צדוקי, ואכן במגילות קומראן יש מספר מגילות ברכה לשלום יונתן המלך[12] (488Q4, עמ' 185 בחיבורים העבריים של אלישע קימרון, כרך 3; אסתר וחנן אשל ועדה ירדני, "חיבור מקומראן ובו קטע ממזמור קנד' ותפילה לשלומו של יונתן המלך וממלכתו", תרביץ ס, ג, עמ' 295-‏323.).
  15. 4. ספר גזירתא של הצדוקים מוזכר במגילת תענית של הפרושים: "בארבעה בתמוז עדא [נשרף] ספר גזירתא[13] [ספר ההלכות הצדוקי]" (מגילת תענית, פרק ד' מהדורת נעם, עמ' 45[14]), וקשה לדעת אם הוא אחד מהמגילות של בעלי מגילות קומראן (ואם כן, כנראה ברית דמשק), אך בכל מקרה, כאמור לעיל, הוא מעיד שהיתה לצדוקים מסורת כתובה קודמת (ולא שלא היתה להם מסורת כלל והסתמכו רק על המקרא הכתוב) לפרושים, בעוד שלפרושים היה עיקרון והלכה באותה התקופה: "דברים שבעל פה אין אתה רשאי לאומרן בכתב.. ואי אתה כותב הלכות" (גיטין ס')[15]. אבסורד שמספר דורות לאחר מכן, ועד עצם היום הזה, הגישה של הפרושים היא הפוכה ממה שהטיפו לצדוקים, ויותר מכך, היא שלמרות שטענו נגד מסורת שבכתב, היום הפרושים מייחסים לעצמם מסורת תושב"ע כתובה בספרות הפרושים הרחבה, וטוענים וקובלים על הקראים והצדוקים שאין להם מסורת, ועוד כי עיקר המסורת היא הניקוד של התנ"ך, שהיא של בן אשר הקראי.
  16. הצדוקים שלטו בתקופה שקודמת לפרושים, בעיקר בתקופת החשמונאים, ולכן הקדום יותר נכון ואמין. לפי גרסת הפרושים, הצדוקים הוקמו והתחילו מתלמידו של אנטיגנוס איש סוכו ששמו היה צדוק, אך כיום ידוע שזה לא ייתכן – כי חלק נכבד ממגילות מדבר יהודה נכתבו בתקופה קודם לתקופתו של אנטיגנוס איש סוכו.
  17. כך הצדוקים, לפי מסורת הפרושים, אכן שלטו בכהונה ובסנהדרין[16], והלכתם היתה העיקרית ברוב תקופת החשמונאים (ראה מאמר נפרד באתר). מלכי חשמונאי קיבלו עליהם את ההלכה הצדוקית, ועוד חיזוק ממגילות קומראן, הוא מגילה שבה ישנה תפילה לשלומו של המלך יונתן (אלכסנדר ינאי).
  18. עצם היותם של הצדוקים כוהנים משבט לוי, לעומת רוב המנהיגים הגרים[17] (וכן עולים חדשים או לא דוברי עברית[18]) של הפרושים (זוגות ותנאים גדולים), מצביע על זכות אבות ושושלת לטובת הצדוקים[19].
  19. התעצמות של הזרם הפרושי ניכר מתקופת הפרובינקיה הרומאית ומלכות הורדוס[20], שכן: הורדוס שנא ורצה לבטל את המסורת החשמונאית, ואיתה ההלכה המרכזית הצדוקית. מתקופה זו (עדיין) אין בידינו מושג מה עלה בגורלם של כוהני בית צדוק שבקומראן, ואולי גם במקדש חוניו, שהם הפסיקו להטמין את המגילות בארבעת המערות שבקומראן.
  20. הפרושים הרבניים בדורות האחרונים קובעים הלכתית שיש לאהוב כל יהודי, אפילו רשע, אך בפועל שנאתם לצדוקים היתה רבה ובוטה. כמו כן, הפרושים ניסו למחוק את המסורות של הצדוקים, ובכלל זה ספרים חיצוניים (רבי עקיבא אמר שמי שלומד בהם אין לו חלק לעולם הבא), ואילו הפרושים יצרו ספרות שחלקה בנויה על אותם ספרים חיצוניים, מלי להזכיר את המקורות שממנה העתיקו (בניגוד לכלל ההלכתי הפרושי שיש לציין את המקור). בדומה, גם אנשי מחתרת ה'הגנה' שעלתה לשלטון לאחר הקמת מדינת ישראל, ניסתה להשמיד את הספרות של מחתרת האצ"ל (בן גוריון למשל אסר על שילוב ספרים שמצוין בהם  האצ"ל או הלח"י) וכן סיפורי גבורה שלהם (למשל האצ"י במרד ורשה).
  21. בכל אופן, בין אם זהותם ומקורותיהם של הצדוקים הם מכוהני בית צדוק או לאו, הרי שלפי כמות הספרות וקדמותה ההיסטורית, אינם יכולים להיות (טכנית-הגיונית) קבוצה של תלמידים שצמחו ופרשו מאנטיגונוס איש סוכו שהיה תלמיד של שמעון הצדיק (כהן מבית חוניו מבית צדוק), כפי שהפרושים מתארים: "(ב) אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים, שהיו שונין בדבריו, והיו שונים לתלמידים, ותלמידים לתלמידיהם. עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו: מה ראו אבותינו לומר [דבר זה], אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית ?! אלא, אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם [אחר], ויש תחיית המתים, לא היו אומרים כך ! עמדו ופירשו מן התורה, ונפרצו מהם שתי פרצות - צדוקין וביתוסין. צדוקים על שום צדוק, ביתוסין על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם, שלא היתה דעתן גסה עליהם. אלא צדוקים אומרים: מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעוה"ז, ובעוה"ב אין להם כלום:" לפי הפרושים במדרש זה, אין הצדוקים מאמינים בעולם הבא, אך עדת קומראן מאמינה בעולם הבא ובתחיית המתים, ולכן סתירה זו אינה מאפשרת את היותם של הצדוקים – האיסיים, אך עדיין ייתכן שהפרושים עיוותו ושיקרו על הצדוקים.
  22. עצם האזכורים הרבים של הצדוקים והבייתוסים בספרות הפרושים, מלמדת שלא היו הצדוקים חיים בקהילה נפרדת, כפי שעולה במגילות מדבר יהודה על עדת היחד.
  23. אם דבריו של יוספוס פלביוס נכונים לגביהם: "ולא היו מאמינים לכל מסורת ולכל פירוש , כי אם לתורת משה לבדה" (קדמוניות יג' י' 288-297), הרי שלא ייתכן שהצדוקים הם עדת קומראן, היות ולעדת קומראן יש מאות מגילות ומסורות נוספות על התנ"ך. מאידך, בברית דמשק טז' 1-2: "על כן יקום‏ <יקים‏> האיש על נפשך לשוב אלת̇ורת משה כי בה הכל מדוקדק‏". בכל אופן נראה שטעה שמהות המחלוקת בינם לבין הפרושים היא פילוסופית, כי הלכתית היתה.
  24. עוד בנוגע לצדוקים[21].

  1. סביר שהאיסיים הם המשך לעדת קומראן או אחת הקבוצות שפרשו ממנה, אך רוב החוקרים בטעות מזהים אותם רק בהגדרה אחת, בעוד שהם יכולים להיות שניהם (או אפילו שלושתם)
  2. ניתן לזהות את עדת קומראן גם (ולא רק) כאיסיים, וגם בשמות של זרמים קרובים אליהם: בית צדוק וצדוקים, אך אין הכרעה, היות וחסר מידע רב על כל כת. היות והאיסיים אינם מוזכרים בשם זה בכתבי קודש, אלא רק בדברי היסטוריונים, ייתכן והזיהוי העצמי והאמיתי באותה תקופה היה שונה.
  3. יוספוס פלביוס משבח ביותר את האיסיים בכמות (הקדיש 43 סעיפים לאיסיים מתוך 47 העוסקים בזרמים) ובנבואתם[22].
  4. המגילות הכיתתיות הקומראן מציינות שהיו שכנו במחנות, כלומר כנראה היו עוד קבוצות, דבר שעולה עם האיסיים.
  5. כמות המגילות מתאימה לקאנון בסדר גודל עצום, גדול בהרבה מקבוצת איסיים או כת. בפרט כמות מושגי הקדושה והטהרה תואמת לכוהנים.
  6. זמן כתיבת חלק מהמגילות הוא קודם במאות שנים לזמן הטמנתן, ואין ביסוס שקבוצת האיסיים היתה קודמת במאות שנים לתקופה ההלניסטית.
  7. במגילות עצמם אין שום אזכור כי הם איסיים (אדרבא, הם חוזרים וטוענים שהם בני צדוק הכוהנים), ואין שום אזכור על איסיים אחרים.
  8. במגילות אקטואליות המתייחסות למצב הפוליטי בזמנם – תקופת החשמונאים, טענות כותבי המגילות מתאימות לצדוקים, לפי ספרות הפרושים.
  9. לא מוזכר שהאיסיים נוהגים לפי לוח 364 ימים בשנה (כעדת קומראן).
  10. http://www.news1.co.il/Archive/0014-D-56493-00.html
  11. זיהוי במגילות לכתות ודמויות אחרות:
  12. רוב החוקרים סבורים שהצדוקים הם קבוצה המכונת 'מנשה' בגלל תיאורם כמכובדי העיר בפשר נחום:

"התיטיבי מני אמ[ון היושבה ב]יארים פשרו אמון הם מנשה והיארים הם גד[ו]לי מנשה נכבדי ה[ ]...

פשרו הם רשע[י מנש]ה בית פלג הנלוים על מנשה.

גם היא בגולה הלכה בשבי גם עולוליה ירוטשו בראש כל חוצות ועל נכבדיה יורו גורל וכול גדול[יה רותקו] בזקים. פשרו על מנשה לקץ האחרון אשר תשפל מלכותו בישראל נשיו עולוליו וטפו ילכו בשבי גבוריו ונכבדיו בחרב [יובדו

גם את תשכרי] ותהי נעלמה פשרו על רשעי אפרים ... אשר תבוא כוסם אחר מנשה" (פשר נחום 3-4, III-IV, עד שורה 6)

  1. רוב החוקרים סבורים שהפרושים הם קבוצה המכונת 'אפרים' בגלל שיש שתי קבוצות שמתוארות מעבר לעדת היחד-יהודה כאמור בברית דמשק (טור 7):

"       בבוא הדבר אשר כתוב בדברי ישעיה בן אמוץ הנביא

11        אשר אמר יבוא עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר‏ <לא‏>

12        באו מיום סור אפרים מעל יהודה בהפרד שני בתי ישראל

13        שר אפרים מעל יהודה "

  1. הדמות החשובה ביותר היא 'יונתן המלך' שכנראה הוא אלכסנדר ינאי שלפי הפרושים היה צדוקי (ואילו אשתו שלוםציון היתה פרושית ובכל אופן בטוח שאח שלה שמעון בן שטח היה פרושי, ראה מאמר נפרד על החשמונאים במגילות באתר זה[23]).
  2. " פשרו על בית אבשלום"
  3. פשר נחום: אינינו יודעים מיהם השבטים ואם באמת זה כינוי גנאי או שיוך אמיתי משפחתי שבטי. ישנה סבירות שאכן הפרושים הם גונו ע"י עדת קומראן, אך ודאי שאין הוכחה חזקה או קרובה אם עדת קומראן הטיפה נגד הצדוקים או אם היא כת נפרדת ממנה, שכאמור במאמר נפרד באתר זה (הסיבות שעדת קומראן נפרדת ככת) זה על "אם במחנות ישבו " (ברית דמשק).
  4. סגנון האנטי של ספרות של הפרושים מצביע על ניסיונות לחיסול הגמוניה קודמת, וכך השתקע שנאת החינם, בעוד שגדולי המפרשים והרבנים לאורך הגלות לא נחשפו וידעו את תוכן המגילות כדי להשוואות ביניהם
  5. הגמרא מפרשת במסכת חגיגה ב' לגנאי "יצא מנחם נכנס שמאי", ולכן, כנראה, מנחם כבר לא הוזכר גם ברשימת הזוגות של המשנה במסכת 'אבות'. מנגד, הפרושים מביאים שמנחם שהיה מבאי חצרו של המלך (חגיגה ב'ב', עז ע"ד), תיאור התואם את כתביו של יוספיוס פלביוס בקדמוניות טו 372-9: "מן האיסיים ומנחם שמו, שהכל היו מעידים על מידותיו הטובות והיפות באורח חייו, וגם כי ניתן לו מאת אלוקים לדעת עתידות מראש". חלק מהפרושים אימצו את משיחיותו כבן חזקיה, מבית לחם והמתנות לאימו (ירושלמי ברכות ב ה, ה ע"א, איכה רבה א' עמ' מה), ומופיע אף בגמרא (סנהדרין צח' ע"ב) כמשיח בספר זרובבל (מדרשי גאולה, עמ' 384). בביאור הרד"ל מובאים מקורות נוספים ומחלוקת האם מנחם בן עמיאל הוא משיח בן יוסף או משיח בן דוד. אחריהם באו הלל ושמאי, שהמשנה מרובה במסורותיהם החלוקות. הגמרא מודה שבית שמאי היו חכמים ומפולפלים מבית הלל, וכן שרבי אליעזר בן הורקנוס (פרקי דרבי אליעזר פרק י"ט) היה מבית שמאי – שמותי (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ל, עמוד ב'). דעתו האר"י (הפרושי) שבעתיד לבוא ישוב בית שמאי להיות ההלכה בישראל[24]. לעומת זאת, הלל עלה מבלל ארצה מבבל, ללא ידע ומסורת קודמת של תורת משה[25], והחל לומד מדיוני חכמים (המדרש על שקפא על העמוד) בירושלים, עד שהתקבל אצל קהילת 'בני בתירה', שתבעה את נשיאות הסנהדרין לעצמם, משום שראו עצמם כיורשים ו"בו ביום מינו את הלל נשיא, והיה מורה להם בהלכות פסח" (תוספתא פסחים ד, יג–יד; ירושלמי פסחים ו'), אך למרות שבית הלל היו מצהירים על עצמם שהיו ענוותנים (מקור) עדיין הכריעו חלק מההלכות באלימות שפיכות דמים זו: "אותו היום - היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. רבי אליעזר אומר: 'בו ביום גדשו את הסאה'..... תנא [=אומר] ר' יהושע אונייא: תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל. תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים. תני שמונה עשרה דבר גזרו ובשמונה עשרה רבו. ובשמונה עשרה נחלקו" (ירושלמי, תוספתא, בבלי שבת יז'[26]).
  6. אף על פי כן, בסופו של דבר, בראייה ובניתוח מאקרו היסטורי פרשני, רוב גדולי הפרשנים והרבנים הפרושים סגננו את דרכם לפשט התורה וביטלו הלכות והגות שונה מהפרושים וחז"ל.
  7. כל המפרשים, חכמים ככל שיהיו, כל עוד לא קראו את מגילות קומראן ביחידה אחת עם כל התנ"ך, ולכן אינם יכולים לפרש את התורה באופן מלא, ולכן הצורך שלהם בפירוש הפרושים ותושב"ע, נראית להם הכרחית (ומסתמא שאם היו נחשפים ולומדים הם מגילות קומראן, היו מתקנים עד מקבלים את המגילות).
  8. רבי עקיבא נגד חנוך (ראה מאמר נפרד באתר) ומשה רבינו.
  9. שנאת וגנאי הצדוקים (בניגוד לעיקרון של שנאת חינם[27] שגם תואם לסיפורים שבגללו נחרב הבית)
  10. 6.עם זאת,חלק נכבד מהמסורת הפרושית הם מסורות קודש שהצליחו להישמר תקופה קשה בחורבן בית שני. יוצא אם כך, שנשאר מעט ממסורת ייחודית ומקורית של הפרושים – שאין עליה מחלוקות. והרי לפי גישת הרמב"ם בנוגע למחלוקות, על הלכות שיש עליהן מחלוקת - אינן "הלכה למשה מסיני"[28] (הקדמה לסדר זרעים)[29].
  11. למרות שהפרושים אסרו את הקריאה בספרים חיצוניים, שכאמור רבים מהמדרשים והפירושים לקוחים מספרים אלו, אך יותר מכולם, 'ספר הישר'[30] מהווה את הריכוז הגדול ביותר של מדרשי הפרושים על ספר בראשית ועל כמחצית מספר שמות. אמנם לספר זה תאימות חלקית לספר היובלים (כגון ההרחבות על חייהם של חנוך ואברהם אבינו), אך מנגד יש בו סתירות למקרא ולמגילות קומראן, ומאופיין בריבוי הגזמות פלאים על טבעיים. בכל זאת, ישנה עדיפות לקריאה/לימוד מדרשי הפרושים ישירות ממנו, ולא כפזורים ומנותקים מהקשרם, כפי שמפוזרים בגמרא או בליקוטי מדרשים אחרים.
  12. המסורת העיקרית של התושב"ע לתנ"ך היא הניקוד, והיא הועברה ומשומשת עד היום ע"י בן אשר, במסורתו 'כתר ארם צובא' (ואבסורד לטעון נגד הקראים שאין להם שום מסורת ואילו לפרושים יש את המסורת). על זה הדרך, גם עיקרי האמונה של הרמב"ם, חלקם נלקחו כנראה מהקראים (מקור).
  13. האם עדת הקראים[31] מהמאה ה-8 לספירה הם המשך של עדת קומראן?:
  14. שני ההקשרים החזקים הם: 1. פירוש פשט תכליתי[32]. 2. אחזקת מגילות קומראן ייחודיות לעדת קומראן בב"כ הקראי במצרים – בגניזה הקהירית.
  15. שתי הסיבות המחלישות: 1. לקראים אין היסטוריה ומסורת מסודרת, אם היו מאורגנים כקהילות/עדה לפני המאה ה-8 לספירה. 2. לוח השנה של בני-המקרא הוא ירחי (ולא שמשי כעדת קומראן).
  16. מעבירי המסורת העיקרית והחשובה - טעמי המקרא: טעמי המקרא והניקוד בתורה, היא שהיתה והיא שעדיין, העיקרית והחשובה ביותר בהבנת התורה. ולמרות השטנה שיורקים הפרושים עד היום כנגד הקראים, שהם כופרים בתושב"ע, הרי זה אבסורד גדול, כי דווקא הקראים הם שהיו בעלי המסורה של טעמי וניקוד המקרא, שכן בן-אשר היה מעביר המסורתי שהתקבלו כתביו – "כתר ארם צובא", ולכן, ניתן לומר, שעיקרהמסורת תורה הכתובה ושלא כתובה, נשמרה דווקא יותר אצל הקראים.       עיקר המסורת בע"פ היתה הנוסח של התנ"ך. ולמרות שהפרושים קוראים בקול גדול כי להם המסורת הלכה למשה מסיני, דווקא מתנגדיהם, הקראים, העבירו את נוסח המסורה של התנ"ך, על ניקודו וטעמיו. עניין שהוא עיקר בידיעת ה', הגשמת ה' – שיש לו כביכול אין לו גוף ולא דמות הגוף, הועתק לפרושים ע"י הרמב"ם מהקראים בתקופת הראשונים (המאה ה-11), בעוד עד אז סברו הפרושים הפוך, ועוד שזה על סמך מדרשים שונים[33]. למרות שרבים סוברים שלקראים אין תושב"ע, הם עצמם טוענים שיש להם את "סבל הירושה", מושג המביע עיקרון העברת מסורת דומה. ישנם מצוות שפורשו ע"י הקראים ובני צדוק (מגילות קומראן) באופן זהה, בעוד הפרושים פירשו זאת הפוך, כגון: גזרה שווה באיסור אישה להתחתן עם דודה[34].
  17. קיימת הבחנה ברורה בין כתבי קודש שנכתבו ע"י כוהנים ברוח הקודש, כמלאכים שמימיים, לבין פלפול דעות ומחלוקות (והכסילים יאמינו שאלו ואלו דברי אלוקים חיים הם) על מסורות ומנהגים שהשתרשו לאחר תום הנבואה (אף שעיקרון בהלכה הרבנית : אין גמישות כגמישותה של ההלכה).
  18. (882 לספירה)  "הגניזה הקהירית" מכילה מגילות קומראן מקוריות בעברית: משנה זו, נבנה ב"כ בן עזרא בפוסטאט שבקהיר, ומתחילה צבירת "הגניזה הקהירית" שכוללת את מגילת ברית דמשק וספר בן סירא בעברית. כמו כן, התפללה בו הקהילה הירושלמית, שכללה יהודים שמוצאם מארץ ישראל וסוריה.
  19. (המאה ה-10 לספירה) הקראי קרקסאני כותב על  "ספר צדוק", ומתכוון כנראה למגילת ברית דמשק: החכם הקראי קרקסאני כותב בספרו "שא.א. הרכבי"  על "ספר צדוק", ואפשר שמתכוון למגילת ברית דמשק, שכן מגילת ברית דמשק נמצאה בגניזת קהיר – אזור הקראים, והקראים גם אוחזים, ללא עוררין, בהתנגדות חריפה להלכה הפרושית, וקובעים איסור חיתון עם אחיינית.
  20. קישורים ותוספות על הקראים[35].

http://aleph.nli.org.il/F/H2KU7R6I36C24N4BCHIGQRUFY396QAMGYB6VYNHKJE7VSULIRP-20886?func=find-b&amp=&amp=&amp=&request=000146684&find_code=SYS&local_base=RMB01&pds_handle=GUEST

  1. האם באמת בני האור דטרמיניסטים?
  2. ליכט, מגילת הסרכים, עמ' 81-83.
  3. אמונה בחלוקה דואלית של העולם לטוב ורע והאמונה בגזרת גורל (או גזרה קדומה, פרה-דסטיציה) הן שניים מן היסודות הבסיסיים של התאולוגיה של עדת קומראן?

/

לקריאת המגילות הגנוזות ומאמרים ושיעורים ומחקרים בתחום, ניתן להיעזר בדף הקישורים (לחץ כאן למעבר לדף).

תוספות/לעריכה:

הערות השוליים (המקורות, הרחבות והסברים מפורטים):


[1] הכינוי 'עדת קומראן' ניתן לבעלי מגילות קומראן (שיש המכנים אותם גם מגילות ים המלח' או 'מגילות מדבר יהודה'), היות ואין להם שם מוסכם לפי החוקרים, וכן הם לא כינו את עצמם, אם כי הם מוזכרים בכתביהם כ'בני האור' ו'כת היחד' ו'בני צדוק הכוהנים'.

[2] המסורת של כוהנים התחלפה באופן מסירת התורה והנחלתה: יחסם של הפרושים למסורת הכוהנית על ענפיה השונים מומחש גם במסורת מסירת התורה בפרקי אבות (יחסם של הפרושים למסורת הכוהנית על ענפיה השונים מומחש גם במחיקת המסורת שניתנה התורה תחילה לכוהנים בפרקי אבות ("וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל", דברים לא'). הפרושים הדגישו או החליפו במקומות שונים אמירות מקראיות שדיברו במקורן על כוהנים באמירות על חכמים.

[3] "בני צדוק הכוהנים שומרי הברית.  בני צדוק הכוהנים" סרך היחד 5, 2, 9 (ליכט תשכ"ה 123, 131); סרך העדה 1, 2, 25 (שם 252, 260). ברית דמשק |||, 21; |V, 1, 3-4, V, 5; פשר ישעיה 4Q136Q 23:  זה הסרך לכול עדת ישראל באחרית הימים בהספ[ם ליחד להתה]לך על פי משפט בני צדוק הכוהנים", סרך העדה 1, 1-2.  "בני צדוק הכוהנים אשר אשר בחר בם אל לחזק את בריתו. סרך הברכות 3, 22-3.  ב]ני צדוק הכוהנים הנה המ[ה] מדרש התורה האחרון" ברית דמשק נוסח קומראן.   "ובני צדוק הם בחירי ישראל קריאי השם", ברית דמשק נוסח גניזה.   בני צדוק. מלחמת בני האור בבני החושך 10, 13.   "   סוד קודש הקודשים לאהרון   מעון קודש הקודשים לאהרון  בית קודש לאהרון  ומהארון שורש מטעת", ברית דמשק.   "הכוהן בראש כל עדת ישראל", מלחמת בני האור בבני החושך.   "הכוהן אשר יפקוד את הרבים";  "בעת ההיא יבדילו אנשי היחד בית קודש לאהרון להיחד קודש הקודשים [...] רק בני אהרון [כיה המה] ימשלו במשפט ובהון" סרך היחד 9, 6-7.   בן סירא: "הודו לבוחר בבני צדוק לכהן".

[4] ייחוסם של בני צדוק לאהרן הכהן הראש, אשר בנו אלעזר שנבחר להיות כהן גדול האחראי על עבודת המשכן ומשפחת קהת: " וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹריא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִייב לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹםיג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."( במדבר כה'), "וּנְשִׂיא בֵית-אָב, לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי, אֱלִיצָפָן, בֶּן-עֻזִּיאֵללאוּמִשְׁמַרְתָּם, הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם; וְהַמָּסָךְ--וְכֹל, עֲבֹדָתוֹ.  לב וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי, אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, פְּקֻדַּת, שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ ."( במדבר ג').

והשושלת המשפחתית ממשיכה כך (לפי דברי הימים א', פרק ה'):בְּנֵי, לֵוִי:  גֵּרְשׁוֹן, קְהָת וּמְרָרִיכח וּבְנֵי, קְהָת--עַמְרָם יִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל.  {סכט וּבְנֵי עַמְרָם, אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם;  {ס}  וּבְנֵי אַהֲרֹן--נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָרל אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת-פִּינְחָס, פִּינְחָס הֹלִיד אֶת-אֲבִישׁוּעַלא וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת-בֻּקִּי, וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת-עֻזִּילב וְעֻזִּי הוֹלִיד אֶת-זְרַחְיָה, וּזְרַחְיָה הוֹלִיד אֶת-מְרָיוֹתלג מְרָיוֹת הוֹלִיד אֶת-אֲמַרְיָה, וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת-אֲחִיטוּבלד וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת-צָדוֹק, וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת-אֲחִימָעַץלה וַאֲחִימַעַץ הוֹלִיד אֶת-עֲזַרְיָה, וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת-יוֹחָנָןלו וְיוֹחָנָן, הוֹלִיד אֶת-עֲזַרְיָה; הוּא, אֲשֶׁר כִּהֵן, בַּבַּיִת, אֲשֶׁר-בָּנָה שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלִָםלז וַיּוֹלֶד עֲזַרְיָה, אֶת-אֲמַרְיָה; וַאֲמַרְיָה, הוֹלִיד אֶת-אֲחִיטוּבלח וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת-צָדוֹק, וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת-שַׁלּוּםלט וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת-חִלְקִיָּה, וְחִלְקִיָּה הוֹלִיד אֶת-עֲזַרְיָהמ וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת-שְׂרָיָה, וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת-יְהוֹצָדָקמא וִיהוֹצָדָק הָלַךְ--בְּהַגְלוֹת ה', אֶת-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:  בְּיַד, נְבֻכַדְנֶאצַּר. לוי – קהת - עמרם – משה ואהרן – אֶלְעָזָר – פִּינְחָס – אֲבִישׁוּעַ – בֻּקִּי – עֻזִּי – זְרַחְיָה – מְרָיוֹת – אֲמַרְיָה – אֲחִיטוּב – צָדוֹק הכהן ששמר אמונים (בניגוד לאביתר מבית עלי) לדוד המלך: "וַיַּמְלִיכוּ שֵׁנִית לִשְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִיד, וַיִּמְשְׁחוּ לַה' לְנָגִיד וּלְצָדוֹק לְכֹהֵן." (דברי הימים א', כט' ), "וַיִּמְלֹךְ דָּוִד, עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי דָוִד, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה--לְכָל-עַמּוֹטז וְיוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, עַל-הַצָּבָא; וִיהוֹשָׁפָט בֶּן-אֲחִילוּד, מַזְכִּיריז וְצָדוֹק בֶּן-אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן-אֶבְיָתָר, כֹּהֲנִים; וּשְׂרָיָה, סוֹפֵריח וּבְנָיָהוּ, בֶּן-יְהוֹיָדָע, וְהַכְּרֵתִי, וְהַפְּלֵתִי; וּבְנֵי דָוִד, כֹּהֲנִים הָיוּ." (שמואל ב', ח'), שבימי שלמה חנך צדוק את בית האלוקים הראשון (שנת 2930 ליובלים): "וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, מֶלֶךְ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.  וְאֵלֶּה הַשָּׂרִים, אֲשֶׁר-לוֹ:  עֲזַרְיָהוּ בֶן-צָדוֹק, הַכֹּהֵן." וכנראה התחתן בן צדוק עם בת שלמה: "אֲחִימַעַץ, בְּנַפְתָּלִי; גַּם-הוּא, לָקַח אֶת-בָּשְׂמַת בַּת-שְׁלֹמֹה--לְאִשָּׁה.", הנביא יחזקאל מייחד את כהונת בני צדוק לכהונה הגדולה בחמישה אזכורים בנבואותיו: "הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי--הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי, לְשָׁרְתֵנִי ...   וְאֶת-עַמִּי יוֹרוּ, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל; וּבֵין-טָמֵא לְטָהוֹר, יוֹדִעֻם.   וְעַל-רִיב, הֵמָּה יַעַמְדוּ לשפט (לְמִשְׁפָּט)--בְּמִשְׁפָּטַי, ושפטהו (יִשְׁפְּטֻהוּ); וְאֶת-תּוֹרֹתַי וְאֶת-חֻקֹּתַי, בְּכָל-מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ, וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי, יְקַדֵּשׁו" (יחזקאל מד'), בציון כי "בִּתְעוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי", שרק בני צדוק היו דבקים בה' ובתורתו. ושושלת ממשיכה עד סוף התנ"ך - אֲחִימָעַץ – עֲזַרְיָה – יוֹחָנָן – עֲזַרְיָה – אֲמַרְיָה – אֲחִיטוּב – צָדוֹק – שַׁלּוּם – חִלְקִיָּה – עֲזַרְיָה – שְׂרָיָה – יְהוֹצָדָק, כאשר בני צדוק (עיקר עניינו של השם צדוק הוא "צדק ילין בה") הם זו

מנגד, הפרושים נחלקו אם להכניס את ספר יחזקאל לקאנון התנ"ך ואף אסרו לקרוא ביחיד ואם אין לו די דעת במעשה המרכבה: "אין דורשים במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין בדעתו" (חגיגה ב' א'). כך גם אסרו לקרוא בחג השבועות "אין מפטירין במרכבה" (מגילה ד' י').

ייחוסו של עזרה הסופר והכהן בבניית בית המקדש השני הוא לבני צדוק: שְׂרָיָה –עֲזַרְיָה – חִלְקִיָּה – שַׁלּוּם –צָדוֹק -אֲחִיטוּב." וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ-פָּרָס--עֶזְרָא, בֶּן-שְׂרָיָה, בֶּן-עֲזַרְיָה, בֶּן-חִלְקִיָּהב בֶּן-שַׁלּוּם בֶּן-צָדוֹק, בֶּן-אֲחִיטוּב". (עזרא, פרק ז'), ונחמיה (פרק יא'):   "מִן-הַכֹּהֲנִים:  יְדַעְיָה בֶן-יוֹיָרִיב, יָכִיןיא שְׂרָיָה בֶן-חִלְקִיָּה בֶּן-מְשֻׁלָּם בֶּן-צָדוֹק, בֶּן-מְרָיוֹת בֶּן-אֲחִיטוּב--נְגִד, בֵּית הָאֱלֹהִים. וזרובבל בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ, בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ--הָיָה דְבַר-ה' בְּיַד-חַגַּי הַנָּבִיא, אֶל-זְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה, וְאֶל-יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, לֵאמֹר. (חגי א'). מראשית ימי בית שני עד הכיבוש הסלובקי, שירתו בכהונה נכדיו של שריה, ישוע בן יהוצדק ואלישיב, וצאצאיהם הישירים, ככוהנים גדולים לבית צדוק: שמעון – חוניו - יַדּוּעַ – יוֹנָתָן – יוֹיָדָע – אֶלְיָשִׁיב – יוֹיָקִים – יֵשׁוּעַ – יְהוֹצָדָק. (ראה עוד: נחמיה ג' 1, יג 14. זכריה ג' 1-9, ו 11. דברי הימים). גם ייחוסו של שמעון (הידוע כשמעון הצדיק) הכהן הגדול מאמצע ימי בית המקדש השני: שמעון הצדיק מיוחס למשפחתו של יהושע (ישוע) בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון, ממשפחת בית צדוק. שמעון הצדיק היה דור שמיני ליהושע בן יהוצדק. הייחוס עד סבו, ידוע, מוזכר בנחמיה יב': "וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת יוֹיָקִים, וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת אֶלְיָשִׁיב, וְאֶלְיָשִׁיב אֶת יוֹיָדָע. וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת יַדּוּעַ". ידוע הוליד את חוניו, שהיה אביו של שמעון הצדיק.  (לראב"ד דעה אחרת ב"סדר הקבלה" ולפיה שמעון הצדיק היה בנו של יהושע בן יהוצדק, ושמו המקורי היה עידו) . משפחת יהושע בן יהוצדק: הפסוק בספר נחמיה מונה שישה דורות מישוע בן יהוצדק: ישוע, יהויקים, לישיב, יוידע, יונתן וידוע. מפרשים פרושים סבורים שכל השישה היו כוהנים גדולים.

[5] גם הפרושים מודים ששמעון הצדיק היה בעל המסורת המקראית האחרונה: "היה משיירי הכנסת הגדולה" (פתיחת מסכת פרקי אבות). עוד הוא מצוין במסכת יומא דף ס"ט.

[6] לפי בדיקות מדעיות של טיט הכדים ומי הדיו מאזור קומראן, כשליש מהמגילות נכתבו באזור ים המלח. חיזוק לכך שעדת קומראן היתה קודם לכן בירושלים: חיזוק מממצא ארכיאולוגי (פרופ' שמעון גיבסון ופרופ' ג'יימס טיבור מאוניברסיטת צפון קרולינה בשיתוף עם רשות הטבע והגנים. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכות הקיץ בתחומי גן לאומי סובב חומות ירושלים ובסמוך לשער ציון שבירושלים נמצאה כתובת ייחודית בת עשר שורות בשפה הארמית. this is the first time that this script has been found outside of the dead sea scrolls) - כתובת ייחודית בארמית (The Mount Zion Inscribed Stone Cup), שכנראה שימשה כקמע שנחרתה על גבי כלי אבן מימי הבית השני (כוס מדידה) ששימשה על פי דעת החוקרים לטהרה, על אף שהאותיות נראות בברור על פני הכלי, זהו סגנון כתיבה קורסיבי (מעין כתב יד) המקשה את הפענוח.

כד כוהנים שנמצא לאחרונה בהר ציון תואם לכתב סוד שמאפיין כעשירית מהמגילות.

[7] קיצת דומה לדעת הפרושים, ששמם נלקח מתלמיד של אנטיגנוס איש סוכו שהיה תלמיד של שמעון הצדיק (כהן מבית חוניו מבית צדוק).

[8] "בין קומראן לצדוקים: ישנם  21 הלכות דומות, אך מאות הלכות שלא דומות ואפילו סותרות, והגדולה ביניהן היא לוח השנה, שאצל הצדוקים הוא ירחי ? ואצל קומראן הוא שמשי."

[9] להביא ציטוט

[10] כנראה: לאור ההלכות הדומות בין ספרות בעלי מגילות קומראן לבין ספרות הצדוקים שיש לנו מהפרושים (שאמנם היא ספרות בעייתית, שכן היא ניתנת לנו בהיסטוגרפיה שלילית נגדם, וללא ישירות מהם או ממקור נטרלי).

[11] בדומה כנראה גם משפחת טוביה נסתה להיות על שמו של טוביה מהספר-מגילה.

[13] מחקרו של ד"ר נ.עמינח בשדי חמד (תשרי חשון תשלט', עמ' 172): " הצדוקים גם הם לא שללו מסורות שבע"פ, שהרי ברור לאין לתורה שבכתב עמידה ללא פרשנות ודקדוקי הלכה שמחוצה לה. גם הכוהנים הצדוקים נזקקו לחבריהם הפרושים לפרטי הלכות בעבודתם במקדש ולא נהגו במקום כה מקודש באימפרוביזציות. עיקר המחלוקת היתה בגופי ההלכות עצמם. כוהניהם היו רגילים להורות מתוך הכתב, ומסורות שנצטברו אצלהם בדיני ממונות ונפשות העלום כולם בספר אחד שנקרא ספר גזירתא."

[14] הסכוליון בכתב יד פארמה מפרש כך את המועד הזה: "מפני שכך כתוב ומונח להם לצדוקים ספר גזירות... יום שבטלוהו עשאוהו יום טוב", ואילו בכתב יד אוקספורד: "שהיו ביתוסים כותבין הלכות בספר ואדם שואל ומראין לו בספר. אמרו להם חכמים: והלא כבר נאמר... 'על פי התורה אשר יורוך וגו'' (דברים יז יא), מלמד שאין כותבין בספר" (שם, עמ' 206).                              ד"ר נ.עמינח בשדי חמד, תשרי חשון תשלט', עמ' 172: הצדוקים גם הם לא שללו מסורות שבע"פ, שהרי ברור לאין לתורה שבכתב עמידה ללא פרשנות ודקדוקי הלכה שמחוצה לה. גם הכוהנים הצדוקים נזקקו לחבריהם הפרושים לפרטי הלכות בעבודתם במקדש ולא נהגו במקום כה מקודש באימפרוביזציות. עיקר המחלוקת היתה בגופי ההלכות עצמם.. כהניהם היו רגילים להורות מתוך הכתב, ומסורות שנצטברו אצלהם בדיני ממונות ונפשות העלום כולם בספר אחד שנקרא ספר גזירתא. מעניינת התייחסותו של יוספיוס פלאוויוס נגד אפיון (א' ו' 28): "מאחר והכל מסכימים כי המצרים והבבלים דאגו מימים ימימה לכתוב את קורותיהם, [משימה] שהוטלה אצל הראשונים על הכוהנים האמונים בחכמה זאת.. מבין העמים שבאו במגע עם היוונים הרבו הפיניקים לעסוק בכתיבה.. אך לא כך הדבר ביחס לאבותינו הקדמונים, כי הם הוכיחו במעשים את דאגתם לכתיבה לא פחות, והייתי אומר אף הרבה יותר מאלה הנזכרים לעיל, מה גם שהם הטילו את המשימה על הכוהנים הגדולים והנביאים, עד עצם ימינו אלה נשמרים כתביהם בדייקנות מרובה, ואני חייב להעז לומר כי כך גם ישמרו בעתיד."

[15] בסכוליון, הפירוש למסכת מגילה שנתחבר בתקופה מאוחרת יותר, נאמר עליו: שהיו ביתוסין כותבין הלכות בספר, ואדם שואל, ומראין לו בספר. אמרו להם חכמים: "והלא כבר נאמר: 'על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל' (שמות לד, כז); 'על פי התורה אשר יורוך' וגו' (דברים יז, יא)?! מלמד שאין כותבין בספר".

[16] שמעון בן שטח החליף מסנהדרין צדוקית לפרושית.

[17] שמעיה ואבטליון, אונקלוס, רבי עקיבא.

[18] ויפה אומר היום אבשלום קור (עיתון 'ישראל היום' 25.10.2013: "סליחה שניצחנו") שטרם חרב בית המקדש השני פסקו חלקים מהעם ומנהיגיהם לדבר בשפת הקודש, וכ-1,700 שנה לאחר מכן, העם חידש את השימוש בשפה העברית, וכן זכה לאחר מכן לעצמאות מדינית בישראל.

[19] שלמה רובין, יהדות ויוונות , עמ' 266: כידוע השפעה עצומה היתה לדת הפרסית ולאמונותיה על היהדות, אלא שההשפעה היתה כמובן רק על הרובד כדוגמת הפרושים, הצדוקים הרציונליים לא הושפעו חלילה מרעיונות כאלו (אלא שדמותם סולפה, שוב כמובן, בתלמוד ככופרים). הצדוקים הם אלו שנשארו בירושלים (עיר הצדק) והפרושים הם אלו ששבו מארץ פרס (פרסים-פרושים).

[20] שלמה רובין, יהדות ויוונות , עמ' 266: כידוע השפעה עצומה היתה לדת הפרסית ולאמונותיה על היהדות, אלא שההשפעה היתה כמובן רק על הרובד כדוגמת הפרושים, הצדוקים הרציונליים לא הושפעו חלילה מרעיונות כאלו (אלא שדמותם סולפה, שוב כמובן, בתלמוד ככופרים). הצדוקים הם אלו שנשארו בירושלים (עיר הצדק) והפרושים הם אלו ששבו מארץ פרס (פרסים-פרושים).

[21] היו שסברו שהצדוקים הם המתייוונים (י.א. הלוי  - דורות ראשונים), היו שהם עשירי האצולה בעם (מאמר על השר צדוק), היו שהם נגד תורה שבעל פה (רוב עם הארץ), היו שיש להם תורה שבעל פה משלהם, וסברות למיניהן.

לאור מגילות קומראן המציינות הלוך ושוב כי הם בני צדוק ובני בריתם, נתייחס לחלקיהם:

1.1.       מופיעים לראשונה כקבוצה (שקדמה לקבוצת הפרושים) בקדמוניות היהודים יג' ה' ט'. תקופתם מקבילה לחשמונאים ולהורדוסים.

1.2.       מבוא למקרא מ.צ סגל עמ' 821: הצדוקים הודו בגזרת טומאת כתבי הקודש, והתווכחו רק על גזרת טומאת ידיים מחמת כתבי הקודש.

1.3.       שלמה רובין, יהדות ויוונות , עמ' 266: כידוע השפעה עצומה היתה לדת הפרסית ולאמונותיה על היהדות, אלא שההשפעה היתה כמובן רק על הרובד כדוגמת הפרושים, הצדוקים הרציונאלים לא הושפעו חלילה מרעיונות כאלו (אלא שדמותם סולפה, שוב כמובן, בתלמוד ככופרים). הצדוקים הם אלו שנשארו בירושלים (עיר הצדק) והפרושים הם אלו ששבו מארץ פרס (פרסים-פרושים).

1.4.       ד"ר נ.עמינח בשדי חמד, תשרי חשון תשלט', עמ' 172: הצדוקים גם הם לא שללו מסורות שבע"פ, שהרי ברור לאין לתורה שבכתב עמידה ללא פרשנות ודקדוקי הלכה שמחוצה לה. גם הכוהנים הצדוקים נזקקו לחבריהם הפרושים לפרטי הלכות בעבודתם במקדש ולא נהגו במקום כה מקודש באימפרוביזציות. עיקר המחלוקת היתה בגופי ההלכות עצמם.. כהניהם היו רגילים להורות מתוך הכתב, ומסורות שנצטברו אצלהם בדיני ממונות ונפשות העלום כולם בספר אחד שנקרא ספר גזירתא.

עתה צא ולמד את תורת משה ואת הסיבות העקשניות לאי שובם של כוהני בית צדוק כמובטח שוב ושוב בנביאים, להעמיד עם מלכות בית דוד, את בניין ירושלים החרבה.

1.5.       זכריה פרנקל, דרכי המשנה ב': האיסיים של יוספיוס הם הפרושים של חז"ל.

מאמרו של דוד פלוסר: הם היו מעשירי העם, ולא ידוע מה היה מקומם בראשית תקופת מרד החשמונאים. אנו מכירים אותם החל מתקופת יוחנן הורקנוס - שעבר אליהם, וכך גם המלכים שבאו אחריו - אריסטובולוס הראשון, שמלך חודשים אחדים, ואחריו ינאי המלך (שהוא "מלך בשר ודם" בספרו של משה שמיר). מרכזם היה בבית-המקדש, משום שאליהם השתייכו משפחות הכוהנים הגדולים. היה מנהג שממשפחות אלה יבוא תמיד כוהן גדול חדש. גם לאחר מכן, בימי הורדוס, ואף בתקופת שלטון רומי, כאשר הכוהנים נקבעו על-ידי המלכות, תמיד בחרו בכוהנים גדולים ממשפחות קבועות, משפחות צדוקיות. הייתה להם מעין הילה של קדושה".

[22] יוספוס מתאר את האיסיים שאינם טועים כמעט בנבואותיהם ומביא 3 דוגמאות לנבואתם: יהודה האיסיי על אריסטובלוס (מלחמת היהודים א' 75-80), המקרה השנה הוא של מנחם על הורדוס כילד, והמקרה השלישי הוא של שמעון האיסיי על חלומו של ארכאלוס (מלחמת היהודים ב' 111-113).

[23] כדי למצוא מאמר מסוים באתר כדאי לנסות לשייך את המאמר לאחד מכותרות הנושאים ומאלו לפי ההקשר למאמר ספיציפי. לחלופין ניתן לחפש בשורת החיפוש לפי מילה או ביטוי: 

[24] מהאר"י ז"ל: "הטעם שזכו בית הלל שהלכה כמותם ולא כבית שמאי, כי אין העולם מתקיים במדת הדין כי אם במידת החסד לכן הלכה כבית הלל שמדתם חסד ולא כבית שמאי שמדתם דין אבל לעתיד לבוא שהנהגת העולם תהיה במידת הדין כי היצר הרע יתבטל ושוב לא יהיה צורך להנהגת מדת החסד תהיה הלכה כבית שמאי שמדתם דין". ספר אמרי יוסף על פרשת תולדות ד"ה ויהי יצחק, פרי צדיק לר' צדוק הכהן מלובלין הלכות חנוכה.

[25] הלל התקין שמשלמים לעני אפילו אם רמת המחיה שלו גבוהה ביותר (200 חביות יין ששותה בשבוע). מדוע?

[26] ניסיונות ליישוב האירוע הקשה: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=5932

[27] "ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות" (יחזקאל).

[28] בניגוד לאמרה ולכלל הפרושי: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים הם", וכן לעיקרון 70 פנים לתורה. ואף בניגוד לדעת הרמב"ם, שזאת כיוון שלא שימשו די את רבותיהם.

[29] עוד אמר הרמב"ם, שהמתייחסים והמאמינים למדרשי אגדה כאמת (וכהלכה למשה מסיני), הרי הם כת שאינה מבינה את הספרות הפרושית (הקדמה לשמונה פרקים/משנה).

[30] " אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה בְּיוֹם תֵּת יְהוָה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים: " (יהושוע י'); " ויהי בהכות אותם והיום נטה לערב, ויאמר יהושע לעיני כל העם: שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון עד יקם גוי אויביו. וישמע ה' בקול יהושע וידם השמש בחצי השמים ויעמד שלוש ושש עתים, וגם הירח עמד ולא אץ לבוא כיום תמים. ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש, כי נלחם ה' להם לישראל. " (ספר הישר, עמ' שיב); " וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ: וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר: " (שמואל ב' י'). תלמוד בבלי, עבודה זרה כה, א."וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו, הלא היא כתובה על ספר הישר" (יהושע י, יג), מאי [=מהו] ספר הישר? אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב (היינו: ספר בראשית, שמעשי אבות כתובים בו - רש"י), שנקראו ישרים. שנאמר: "תמת נפשי מות ישרים" (במדבר כג, י) (בלעם מבקש על עצמו שימות מיתה של גויעה כמותן - רש"י - המשך הסוגיה במסכת עבודה זרה, שם: "כתיב [=כתוב] 'ויאמר ללמד בני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר" (שמואל ב, א, יח), מאי ספר הישר? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: זה ספר אברהם, יצחק ויעקב שנקראו ישרים, דכתיב בהו: 'תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו' ".     הספר נפוץ בעם גם בימים אלו. הספר מפרט בהרחבה סיפורים על ספר בראשית וחצי הראשון של ספר שמות. ובצמצום עד לספר שופטים. הספר משבח את חנוך בהרחבה, כאמור בניגוד לגישת הפרושים שניסו למחוק את מפעלו ללימוד תורה וחוקים בארץ, ולאחר מכן כמלאך וכותב בשמיים. עם זאת, הפרושים הרבו לקחת מספר זה סיפורים לתוך הספרות שלהם. בין סיפורים אלו יש תהייה ואי ידיעה האם הם סיפורי אמת מהתורה או אגדות בדויות, להלן מספר דוגמאות: יעקב מסתיר את דינה ביתו בתיבה, לקראת המפגש עם עשו. משה שורף את שפתיו כי המלאך נתן לו פחם להחזיק. משה מלך כוש לצד מלכת כוש ואינו מתייחד איתה, רעואל כולא את משה 10 שנים וציפורה מאכילה אותו. גובהו של פרעה הוא אמה וזקנו אמה, עוג מלך הבשן שם אבן בגודל 3 פרסאות על ראשו כדי לזרוק על בני ישראל.  הספר משויך בטעות לרב פרושי, רבינו תם, נכדו של רש"י.

[31] אמנם, ההסתייגות הראשונה והעיקרית היא, שלמרות שהקראים הינם גדולי הפשטנים בפירוש התורה, הם פלורליסטיים ומגוונים בדרכם ובמגוון פירושיהם לתורה, ובסופו של דבר, גם בהלכה למעשה. עובדה זו אינה עוזרת להשוואה של הקראות עם שום קבוצה אחרת.

קושי כללי גדול נוסף, הוא על הבנת התורה ככתבה, במקרים שהתורה קיצרה או דילגה או רמזה, ודרך הפרשנות גובל עם יצירתיות ואישיות הפרשן, כי העלם-חוסר-לאקונה בתורה, בנוגע לפרטי סיפור מקראי או לאופן קיום מצווה, צריך להיות מושלם וממולא ע"י מסורת נפרדת הנלוות לאותה המצווה. והנה, לבעלי מגילות קומראן, היתה ספרות ענפה במשלימה את התנ"ך, וממשיכה את דרכו וסגנונו. אמנם גם לפרושים יש ספרות רחבה, אך ספרי המדרש והאגדתות אינם דומים באופיים לכתבי קודש (ואינם מתיימרים להיות), וכך גם לא המשנה והגמרא.

רוב היהודים היו קראים בתקופת ימי הביניים: בתקופת הגלות האחרונה עלו והתיישבו בארץ (ובירושלים) זרם ה"קראים" שהיוו כחצי מעם ישראל באותה תקופה (בעיקר ב- 1,000 לספירה) שאין להם עיוותים בפירוש התורה. אך הם לקחו את לוח השנה הירחי מהפרושים, ולא קיבלו ספרי קודש שהפרושים נידו: חנוך, יובלים, ובימינו מגילות קומראן.                          בניגוד למפורסמות, המשנה והגמרא עלו על הכתב רק לקראת האלף הראשון לספירה (בתקופת ה"גאונים") – בתקופה של עליית ענן (ענן השיב הלכות רבות הדומות למסורות מן התנ"ך ואף הזהות להלכות המופיעות במגילות קומראן (מבלי שהמגילות היו בידיו). המוטו שלו היה: "חפישו באוריתא שפיר" (זכרונות ראשונים ח' 139). ואחריו זרם הקראות (הקראים או בני המקרא). עד אז הייתה אי בהירות בנוגע להיקף ומהות ההלכה של הפרושים, תוך ערבוב ובלבול בין מצוות דאורייתא לדרבנן (גם הרמב"ם מודה שטעות קשה זו הביאה אותו לסכם את מצוות התורה, בהקדמה לספרו "היד החזקה".). יתר על כן, הפסיקה התחדשה ונפסקה בכל קהילה ומקום לפי חכמי המקום ומנהגיהם (כך היה גם בתקופת הגמרא, שמצוין בה שיש לנהוג לפי מנהגי המקום ופסיקות חכמיהם.). בעוד שיטת ה"גאונים" היתה פסיקה מהתלמוד הבבלי, פרופ' יורם ארדר טוען כי ישנם כ-400 מצוות תואמות בין התלמוד הירושלמי למסורת הקראים. מעניין כי התלמוד הבבלי עצמו הודה כי הלכותיהם של האמוראים הארץ ישראלים צודקות יותר.

[32] עדת הקראים פירשה את דמות ה' לא בהגשמה (ישעיהו ו'), בעוד הפרושים הראשונים ובמשניות סברו שיש הגשמה לה' (בצלמו ובדמותו, נבואות החיזיון בה'), עד שדעת הרמב"ם התקבלה אצל הפרושים – כדעת הקראים. כך גם כנראה הרמב"ם העתיק מהקראים את עשרת העיקרים שלהם ל-13 שלו.

[33] מדרש משלי, מסכת מידות.

[34] ברית דמשק: זובה ולוקחים 8 איש את בת אחיהו ואת בת אחותו‏ vacat ומשה אמר אל 9  אחות אמך לא תקרב שאר אמך היא (ויקרא יח') ומשפט העריות לזכרים 10 הוא כתוב וכהם הנשים ואם תגלה בת האח את ערות אחי 11 אביה והיא שאר. מסכת יבמות סב: ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר (ישעיהו נח, ט) אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני:". ואברהם אבינו נשא התחתן עם אחייניתו (שרה), אך גם עמרם התחתן עם דודתו (יוכבד), וכל אלו היו לפני האיסורים ממתן תורת משה.

[35] כת מישויה אלעכברימ המאה ה-9 לספירה בבבל:

א . הלוח השמשי אחת הראיות לקרבה שבין מישויה ל'כת קומראן' היא הלוח השמשי , ועל כך כבר עמד אנקורי . ואכן בלוח של מישויה נמצא את העקרונות המאפיינים לוח שמשי : . 1 ראשיתה של היממה היא בבוקר . . 2 החגים נופלים במועדים קבועים בחודש ובימים קבועים בשבוע , אך מישויה חרג מכלל זה לגבי חג השבועות . . 3 בלוח השמשי החגים אינם נופלים בשבת , ועל כן לעולם אין מוקרבים קרבנות מוסף בשבת . כפי שנראה להלן , החמיר מישויה בקדושת השבת , ואסר אף את הקרבת עולת השבת בשבת . ראשית היממה בבוקר לדברי טוביה בן משה גרס מישויה שראשיתה של היממה היא בבוקר : " ואמר 'ביום קרבנו' ( ויקרא ז , טו , ( בו ב' דברים : הא' הוא יום שלם יום ולילה , ותחילת זה היום הוא תחילת עת מן הבוקר , ואחריתו היא העת 21 אשר בו יהיה עת תחילת הבוקר . " על התחלת היום בבוקר למד מישויה לא רק מפרשת הקרבנות , אלא בראש ובראשונה מפרשת הבריאה . "ודעו אחינו כי לא קם בישראל לעולם איש שיאמר כי הימים הם מבוקר עד בוקר כולם יחד ימי הבריאה וימי הקרבנות , ואין שם ימים מערב עד 22 ערב . " עדות נוספת להתחלת היום בבוקר מצא מישויה בפרשת המן : http://www.kotar.co.il/kotarapp/index/Chapter.aspx?nBookID=58452088&nTocEntryID=58673128   מבוא בפרק הקודם למדנו על ספרות עתיקת יומין שהייתה בידי הקראים לפי עדותם שלהם . שיערתי שספרות זו ששייכוה ל'צדוקים' ול'כת המערות' היא למעשה ספרות קומראן . פרק זה מוקדש לחקר תורתו של מישויה אלעכברי , אשר פעל במחצית השנייה של המאה התשיעית . כתביו אינם בידינו , ורק מקצת מהלכותיו נשתמרו בחיבורים קראיים . חיבורים אלו עוינים למישויה ואינם אומרים דבר וחצי דבר על המקורות אשר שאב מהם את הלכותיו . עיון מדוקדק בהלכות אלו חושף זיקה להלכת 'כת קומראן / ואף זורה אור על פינות נעלמות בהלכה זו . כאן המקום לומר מספר מילים על הדרך שניתן לחשוף בה שרידי הלכות קומראניות בשיח הקראי . רוול שלמד על הלכות ראשוני הקראים , כפי שרוכזו בחיבורים קראיים מאוחרים הכתובים בעברית , הגיע למסקנה שאין זיקה 1 כלשהי בין הלכותיהם להלכות מגילת 'ברית דמשק' שנתגלתה בגניזה . בידינו היום מגילות קומראן שלא היו בידי רוול , ואנו מלקטים את הלכות תורת אבלי ציון הקראים מחיבוריהם שלהם , דהיינו , מפירושים למקרא ומספרי מצוות , אשר נכתבו ברובם בערבית יהודית . אך לו דרך משל , היינו מסתפקים בריכוז הלכותיו של יפת בן עלי מקרב חיבוריו שלו "              ארדר, יורם .  כותר, מרכזיותה של ארץ ישראל בחוגי הקראות הקדומה לאור הלכותיו של מישויה אלעכברי.  בתוך ציון ס,א (תשנה) 37-67.

עמ' 61: https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_42.7.pdf

http://www.kotar.co.il/kotarapp/index/Chapter.aspx?nBookID=58452088&nTocEntryID=58673127

מתוך האתר, עמ' 18:   http://www.kotar.co.il/kotarapp/index/Chapter.aspx?nBookID=100460994&nTocEntryID=100462790  

http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=100460994#9.2916.6.default

כניסות: 4340
קטגוריה: עדת קומראן-האייסים: מהות ואופי עידכון אחרון ב-ראשון, 11 יוני 2017 נכתב על ידי מנהל אתר הדפסה דואל

אתר מגילות קומראן/ים המלח The DeadDea Scrolls

תובנות (בעזרת מחקרים אקדמיים) מתומצתות (רובם עד מעט עמודים תוך הרחבה בהערות שוליים) על מגילות קומראן/ים-המלח/מדבר יהודה/הגנוזות, דרכם בפירוש התנ"ך, זיהוי עדת קומראן כבני-צדוק הכוהנים ו/או האיסיים, והמחלוקות עם הפרושים-חז"ל, צדוקים והרקע ההיסטורי עד ומול החשמונאים-מכבים. המיקוד נסוב על העתקות/שיבושי המסורת וסיבותיהן אל המשנה, גמרא וספרות הפרושים – תושב"ע.

 

חופשיות שימוש והעתקה

באתר מגילות ים המלח אין זכויות יוצרים: מותר להפיץ את ההצעות לעיל והמידע שבדף זה באופן חופשי, ללא צורך בציון המקור, וכן מותר לשנות ולעבד לצורך שימוש בתוכן למסמכים אחרים. ניתן לקבל מידע נוסף ומענה לשאלות בתחום באמצעות פנייה לדוא"ל: scrollsqumran@gmail.com
פנייה מקוונת באתר: לחץ כאן