פרשנות עדת קומראן: פשט לחומש ודרש פשרים לנ"ך

פירוש הפשט לתנ"ך של עדת קומראן (מיהם וזיהוים - ראה מאמר נפרד) בנוגע לחומש הוא: "לשוב אל ת̇ורת משה כי בה הכל מדוקדק‏" (מגילת ברית דמשק, Col. XVI), כלומר שיש פרשנות פשט מילולית-דקדוקית בעלת משמעות אחת ויחידה בשפת הקודש (ועוד שלכאורה פרשנות זו מייתרת את הצורך בחלק מהמסורות שלכאורה עברו מהר סיני, ומאידך גם לעדת קומראן יש מסורת והלכות שהועברו ממשה רבינו ושאינן מופיעות בחומש[2] והמשלים למציאות האקטואלית בתקופתם (ימי החשמונאים), בסוג של רוח הקודש של מורה הצדק וכדומה (ראה למשל מאמר באתר זה - פשר חבקוק).

ואילו הפרושים כיצד פירשו את החומש והנ"ך?!            עדת קומראן כינתה מספר פעמים קבוצה/כת אחרת "דורשי החלקות" (וגם "מטיפי הכזב ואנשי הלצון"), שלפי ככל הנראה (וגם לפי רוב החוקרים) הם הפרושים/חז"ל, מסתמא כגינוי לדרך הגותם ופרשנותם על דרך הדרש-מדרש (מטאפורי/אלגורי: מדרשי הלכה בלשון הפרושים כיום) שמעקם את הפשט[4] ובראשית רבא), חלקם זהים לספרים החיצוניים רלוונטיים, וחלקם אפילו דומים וזהים לספרות שבמגילות קומראן – ואכן לעדת קומראן היו ספרים רבים לתורה זו, ביניהם: ספרי חנוך, ספר הענקים, ספר היובלים, ספר חיצוני לבראשית, מגילת מלכיצדק, צוואות השבטים, ועוד (לפירוט כל המגילות – ראה מאמר נפרד באתר זה).

סיכום כרונולוגי והיררכי לפירוש התורה:

  • ספר בראשית עד אמצע שמות – ספרות השלמה רחבה (כוללת סודות וספרות הקדמונים).
  • שאר חומש תורת משה: פירוש דקדוקי בשילוב פרשנות התכליתית שהאחרונה אף גוברת.
  • נביאים כתובים: פרשנות במעין רוח נבואה נמוכה, יישומית אקטואלית לפי מאורעות הדור.
  • ספרות כיתתית במגילות קומראן: ספרות הלכתית עם מסורת פנימית או מעין רוח נבואה.
  • ספרות הפרושים: ניסיון לשחזור מסורות ומחלוקות אנוש, מדרשי הגדה שונים וליקוטים סותרים.

תוכן עניינים אוטומטי (לא פעיל באתר)-ניתוחי הפרשנויות השונות:

1.    פרשנות דקדוקית לשונית – צרה יחידאית ובלעדית:3

2.    פרשנות דקדוקית לשונית – עמוקה ורחבה:3

2.    פרשנות פשט תכליתית - ברוח התנ"ך (בהרחבת הפשט הדקדוקי, וללא ביטולו) עד לפרפרזה:5

3.    פרשנות בביטול הפשט, אך תכליתית ברוח התנ"ך:5

4.    פרשנות אגדתית משלימה תכליתית ברוח התנ"ך:6

5.        פרשנות אקטואלית לנביאים-כתובים של התנ"ך: הפשרים. 7

6.        עקרונות פרשנות סותרים לפרושים (חז"ל)7

7.        גזרות שאינן ברוח התורה. 9

  1. פרשנות דקדוקית לשונית – צרה יחידאית ובלעדית:
  2. הלכת חיתון עם אחיינית: ראה מאמר נפרד באתר זה: "נשים, מעמד, זכויות, חיתון".
  3. חיתון עם אישה אחת בתנ"ך (מונוגמיה): ראה מאמר נפרד באתר זה: "נשים, מעמד, זכויות, חיתון".
  4. העיקרון: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" אינו הפשט, אלא אדרבא, הפוך ממנו – איסור ללכת אחרי הרבים (רק בגלל שהם הרוב, כי המצווה ללכת לפי האמת והצדק ולהתעלם מהרוב). האמרה הינה חלק-קטע בלתי נפרד מהמשפט-הפסוק השלם: "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כג'). פעמיים ה"לא" מתייחס גם לאמרה זו, ולכן כוונתה היא לא להיות אחרי רבים להטות.
  5. "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ, לֹא תְאַחֵר; בְּכוֹר בָּנֶיךָ, תִּתֶּן-לִי" (שמות כב'). מגילת 4Q2519  מפרשת:

Frg. 9 (formerly 5)

PAM 43.307

1‏          [אל יאכל איש דגןותיר]וש ויצהר כי אם‏ [הניף הכוהן]

2             ראשיתם הבכורי֯ם֯ המלאה אל יאחר איש כי‏ [תירוש]

3          הואה ראשית המלאה֯‏ [ו‏]ד֯גן הואה הדמע

כפי שכתוב בספר במדבר יח': "וְנֶחְשַׁב לָכֶם, תְּרוּמַתְכֶם--כַּדָּגָן, מִן-הַגֹּרֶן, וְכַמְלֵאָה, מִן-הַיָּקֶב."

  1. שנת היובל היא 49 ולא שנת ה-50 (למרות שזה לכאורה פשט הפסוק): כך היא ספירתם בספר היובלים, כנראה שכאשר סופרים גם את השנה הראשונה, שנת ה-49 היא שנת ה-50. ואכן כך היא גם הספירה של שבועות (ניתן לבדוק זאת למשל בהנחה שהספירה לעומר מתחילה במוצא"ש/ראשון בבוקר, הרי שהיום ה-50 – שבועות, יהיה גם ביום ראשון. עברו-נספרו רק 49 יום ואילו יום ראשון-א' האחרון יהיה היום החמישים.
  2. כידוע, הפרושים אוחזים בכל הסתירות האפשריות, בתירוץ דרשות של 70 פנים לתורה ו'אלו ואלו דברי אלוהים חיים הם', אך שמתברר שפירושים שונים נאמרו או מקורם לא מבין הפרושים, הם נבוכים ותוקפים, אך גם בינם לבין עצמם זה לעיתים משעשע, למשל דבריו של הפרשן אברהם אבן עזרא על רש"י: "ואין בספריו פשט רק אחד מני אלף", וזאת למרות שרש"י ציין שפירושיו באו כדי לבאר את הפשט..
  3. פרשנות דקדוקית לשונית – עמוקה ורחבה:
  4. "אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה'):

"ואשר אמר כי‏ [תמכור]

5‏          [ממכר או קנה מיד‏ ]ע֯מ֯יתך לוא תונו איש את עמיתו‏ vacוזה֯ פרו̇[ש‏ ]

6             ‏[                ] בכול אשר הוא יודע אשר ימצא׺׺׺׺ [      ]׺תן

7             ‏[                 ]׺והואיודעאשרהואמועלבוב̇אדם ו̇ב̇ה֯מ̇ה ואם

8‏          [את בתו יתן אישלאי]ש֯את כול מומיה יספר לו למה יביא עליו אתמשפט

9             ‏[הארור‏ אשר‏ אמ]ר֯ משגה֯ עור בדרך"

  1. "עין תחת עין", שאמנם ייתכן זכות לקיימו ככתבוהוכח תוכיח את עמיתך: מאות הפרשנויות השונות[7], שמי שמחריש ליום תוכחת הנאשם כדין, יישא עליו את עונש העוון על אי-אזהרת הנאשם.

תהליך התוכחה, הינה אזהרה מוסדרת בהליך משפטי של עדויות (ברית דמשק ט' 16 – י' 3).

  1. פרשנות פשט תכליתית - ברוח התנ"ך (בהרחבת הפשט הדקדוקי, וללא ביטולו) עד לפרפרזה:
  2. איסור חתונת גבר מתחת גיל 20:

"ולוא י֯[קרב]

10         אל אשה לדעתה למשכבי זכר כיאם לפי מילואת לו עש[רי]ם֯ שנה בדעתו̇[ טוב]

11           ורע"

 בהתאם לגיל הגיוס לצבא ולעבודת הקודש. מופיעה גם בהמלצה בצוואות השבטים. לכאורה סותר את דעת שלמה (איכה ג, כז): "טוב יישא עול בנעוריו", אך ייתכן שאין הכוונה לנשיאת אשה. ראה הרחבה במאמר 'מעמד הנשים' שבאתר זה.

  1. לפני עיוור לא תיתן מכשול, בהמחשה של כילאים בזיווג גרוע:

"ואם

8‏          [את בתו יתן אישלאי]ש֯את כול מומיה יספר לו למה יביא עליו אתמשפט

9             ‏[הארור‏ אשר‏ אמ]ר֯ משגה֯ עור בדרך וגם אל יתנהה֯ לאשר לוא הוכןלהכי

10           ‏[הוא כלאיםש]ו֯ר וחמור ולבוש צמר‏ (ו)ו̇פ֯שתים יחדיו"

  1. ברית ראשונים: לחזור לחוקי התורה הראשונים (ולא רק לא להשיג גבול פיזי בקרקע).
  2. פרשנות בביטול הפשט, אך תכליתית ברוח התנ"ך:
  3. ביטול עונש מוות: ראה מאמר נפרד באתר זה: "עונש מות".
  4. ברכת המזון – ואכלת ושבעת: אף שלכאורה בקריאה נקודתית של הפסוק מספר דברים (ח', 10) מצווה ישירה מן התורה, בקריאת כל הפרשייה נראה ונדמה כי הרכה היא תגובה לישיבה אכילה ושביעה מהארץ (אולי גם בדגש על הארץ מאשר על השובע) באופן כללי וכדרך חיים, וללא דווקא בכל סעודה ושביעה (כהיפוך הנוסחה: "פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך"). בתנ"ך דוגמא לשמירת המצווה כך, כי אם דוגמאות של ברכות לפני המזון (הפרושים מכנים אותן ברכות מקדימות – נהנין), כגון בשמואל א' (ט', 13): "כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל, כִּי לֹא-יֹאכַל הָעָם עַד-בֹּאוֹ--כִּי-הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח, אַחֲרֵי-כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים". ואכן כך היה המנהג בעדת קומראן (סרך היחד ו', 4-6):

"4                                                                     והיה כיא יערוכו השולחן לאכול או התירוש

5             לשתות הכוהן ישלח ידו לרשונה להברך בראשית הלחם או התירוש לשתות הכוהן ישלח ידו לרשונה

6             להברכ בראשית הלחם והתירוש ואל ימש במקום אשר יהיו שם העשרה איש דורש בתורה יומם ולילה"

ואזכור נוסף בסרך היחד י' 14-15:

"ואברכנו תרוםת מוצא שפתי ממערכת אנשים

15           ובטרם ארים ידי להדשן בעדני תנובת תבל"

גם בכל ספרי הברית החדשה מסוף ימי הבית השני, ברכות המזון הן רק לפני-מקדימות ולא לאחר הארוחה.

  1. פרשנות אגדתית משלימה תכליתית ברוח התנ"ך:
  2. הרקע מהמגילה החיצונית לבראשית (תרגום מארמית) מפיו של אברהם איבנו (בגוף ראשון) לסיבה למסירת שרה לפרעה כאחותו:מאמר נפרד באתר זה.
  3. הסיבה לדיבת יוסף הצדיק על אחיו בני יעקב: נבחן השוואה בין המדרש המשלים את הרמוז בתמצות בפרשת 'וישב' שיוסף הצדיק הוציא דיבה על אחיו: לפי צוואת גד (מגילות קומראן, צוואות השבטים), יוסף ראה את אחיו אוכלים עז למרות שלא ביקשו רשות מאביהם יעקב, ומסתמא שהם עברו על גזל (או לפחות רכוש וכיבוד האב). אך המדרש גם מסביר שהאחים לא באמת גזלו, כי אם מצאו את הכבשה פצועה, ולכן העדיפו לאוכלה מאשר לאבד את בשרה, ואילו יוסף לא ידע זאת. בנוסף נראה שעדיין לא היה במערכת המושגים/חוקים שלהם מצוות השחיטה (או לפחות לא ההלכתית).  לפי חז"ל (להביא המקור), יוסף ראה את אחיו אוכלים עז למרות שלא שחטוה. לפיכך, הם עברו על מצוות השחיטה (שגם סותר את צוואת גד). אף אם נניח שאכן היתה כבר אז מצוות שחיטה, הרי שהמדרש הפרושי משלים כי האחים באמת חטאו. אולם המדרש ממשיך ומסביר כי הם בראו את הכבשה בעצמם, ומשכך הלכתית אינם מחויבים בשחיטתה, ויוסף לא ידע זאת.  צוואות השבטים מוקדמים למדרש הנ"ל הכתוב במאות שנים, וכנראה צוואת גד לא נשמר בקרב קבוצת הפרושים (למרות שנשמר אצל הנוצרים הראשונים), ואם נניח שהסיפור המשלים על התורה בעניין זה, עבר מעדת קומראן אל הפרושים, אך לא במלואו (זכרו רק את עיקר הסיפור ולא את כל העובדות והפרטים), הרי שגם נוכל להסביר שאת עיקר מדרש ההגדה נשמר – יוסף ראה את אחיו אוכלים כבשה, וזה היה חטא לא תקין בעניו למרות שהם לא באמת חטאו, ואת הצורך ההלכתי לשמור על עיקר הסיפור, תוך השלמת התמונה לחיזוק הלכתי (בקיום שחיטה), כדרכם של הפרושים. הפרושים מדברים בשתי לשונות, פעם כאילו "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"[9].
  4. דוד המלך לא ראה וקרא את התורה האוסרת להתחתן עם הרבה נשים (יותר מאחת):ראה במאמר נפרד.
  5. רוב ספר היובלים..
  6. פרשנות אקטואלית לנביאים-כתובים של התנ"ך: הפשרים
  7. למעט תורת משה, שלה פשרנות לפי הכללים שפורטו לעיל, לספרי הנביאים-כתובים, עדת קומראן החילה פרשנות מרתקת במיוחד, מעין נבואית ברמה נמוכה מהתנ"ךפשרים נמשכים (continuous pesharim): מגילות הנוקטות את שיטת הפשר לטקסט מקראי רצוף כסדרו, כגון פשר חבקוק, פשר נחום, פשר תהילים לז'.
  8.  פשרים תמטיים (thematic pesharim): חיבורים העוסקים בנושא מסוים תוך כדי שימוש בשיטת הפשר למקראות רלוונטיים לנושא הנדון, כגון מגילת פלורילגיום ומגילת מלכיצדק. יש מגדיריו: מדרש אסכטולוגי.
  9. פשרים מבודדים (isolated pesharim): מקראות הנדונים בדרך דרשנית בתוך חיבורים אחרים, כגון כתובים מברית דמשק, סרך היחד, מגילת המלחמה.
  10. שיטת הפשר לפי פשר חבקוק (ז', 5) היא לפתור את "כל רזי דברי עבדיו הנביאים". צורתה לרוב היא תחילה ציטוט פסוק נבואי, מונח הקשרי/טכני, פשר הנבואה להווה או לעתיד.
  11. לדוגמת פשר: ראה מאמר פשר חבקוק.

  1. עקרונות פרשנות סותרים לפירוש הפרושים (חז"ל)
  2. 1.דוגמאות לכך בתחום המשפט במאמר נפרד באתר זה: http://www.deadseascrolls.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D/109-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94
  3. 6.2.מאמר בנושא זה באתר: http://www.deadseascrolls.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D/94-%D7%AA%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%A2
  4. ביטול וזלזול בפרשנות של זרמים אחרים למרות לכאורה ליברליות (חופשיות וריבוי דעות) בתוך הבית מדרש והצהרת כגון: 70 פנים לתורה":

למרות הצהרות כמו: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים הם" (ערובין יג' יב') ו-70 פנים לתורה, הפרושים הביעו ביטול וזלזול מובהק בסיפוריהם נגד הצדוקים, למשל במגילת תענית של הפרושים. הם ראו זכות ריבונות פרשנית אנושית של הטקסט המקודש החתום, אך רק להם. פרשנות שהיתה לצדוקים מספר הגזירתא, הם פסלו לחלוטין. הפרשנות מבוססת על שיקול דעת ארצי, כביכול לפי עקרונות מוסכמים, כגון "מידות שהתורה נדרשת בהם", אך בפועל רוב הפרשנויות אינן לפי מידות אלו, אלא לפי הכרעה המבוססת על דעת רוב ונתונה לשאלה ודיון ברשות הרבים, חכמה אנושית, עמדה רציונאלית, והפרדה חותכת בין התחום הארצי לתחום השמימי: "לא בשמיים היא" (בבלי, עירובין נה ע"א. לריבונות אנושית יש זכות להרחבת החוק, מעבר למסורת אבות. אמנם גישה זו יש בה מן החיוב והרחבת דעתם של עמי הארץ, אך המשמעות השלילית שלה היא ויתור על חוגים כוהניים ונביאים שכותבים ברוח הקודש, הקשורים למלאכים.  התנאים משננים את המסורות שנזכרו או נחתמו על-ידי קודמיהם, מעתיקים ולומדים אותן ללא חתימה וחירות פירוש. זכות ההוספה וההארה, כבימי המקרא, שמורה לבעלי התגלות אלוהית, לבעלי נבואה או לבעלי חזיונות, לאלה שנגלים אליהם מלאכים, אך לא לבעלי עיון וביקורת הנשענים על השכל האנושי ומבקשים לסגל את החוק האלוהי לניסיון האנושי המשתנה (למשל: תקנת הפרוזבול).  בלימוד התנ"ךמסורות שלא נכתבו בתורת משה:

הפרושים מסרו לעם מספר הלכות ממסורת אבות, שלא נכתבו בתורת משה. סיבת הוספת ריטואלים חדשים שאינם נזכרים בתורה, מתורצת כדי לשתף את העם בעבודת המקדש, כגון: ניסוך המים, הושענא רבה, בקשות על גשמים בשמחת בית השואבה.

  1. הבדלים בלימוד וידיעת תורה (בין לימוד התנ"ך והמגילות לספרות הפרושים)

המגילות מורות על: "כול לילות השנה לקרוא בספר ולדרוש משפט", "ואל ימש במקום אשר יהיו שם העשרה איש דורש בתורה יומם בלילה, תמיד עליפות איש לרעהו. והרבים ישקודו ביחד את שלישית כול לילות השנה לקרוא בסםר, ולדרוש משפט ולברך יחד".כלומר, בני צדוק הקפידו על לימוד תמידי של לפחות לומד אחת מתוך עשרה שעסוקים בדברים אחרים - 1/10, כדי שילמד תורה, ובכך יקיים את העיקרון והציווי של "והגית בו יומם ולילה". בדומה, הפרושים ציינו:" עשרה בטלנים לעיר, ויציאת לימוד תורה בערב, ע"י קריאת שמע ישראל, וכמובן שעיקרון ריבוי לימוד התורה וחשיבותה ניכר בספרות הפרושים".לאור המגילות, עדיף ומומלץ, ללמוד את התנ"ך בדגש על הספרים: מלאכי, עזרא, דניאל ודברי הימים. כמו כן ידיעת מגילות קומראן, או לפחות עיקריהם, כגון: ספר חנוך, ספר היובלים, ספר טוביה, מגילת ברית דמשקוחלק מהתפילות. כך גם כיום שובשו עקרונות של הפרושים הראשונים ממסכת אבות: "לא המדרש העיקר אלא המעשה", והלימוד הפך להיות מקודש יותר מעשייה חברתית, שפיטה, חסד, ערכי התורה וכו'- "תלמוד תורה מעל כולם" (והחריג של אם אין אחר יכול לקיימה, קשה ליישום, ואינו עומד במבחן המציאות ההלכתית). השמחה הגדולה של לימוד התורה היא מפירוש והבנת דברי הנביאים, כפי שאומר בן סירא.  הפרושים כיום כמעט ולא עוסקים בספרי הנביאים, והנאתם מלימוד התורה קיימת בערך מופחת, כי חכמיהם למדו את הנביאים ובתוך ספרות הפרושים משולבת כבר פרשנות נבואית משמחת, אך הבעייה, שלעיתים משולבות גם דעות והלכות רבניות שאינן ברוח תורת משה.

ארון הספרים היהודי הפרושי (שלא ברוח הקודש), גדל עם הדורות ("וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר:  עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ" קוהלת יב'), וזאת על חשבון הלימוד והבקיאות בספרי הנ"ך (נביאים כתובים) מתוך מדיניות והלכה ללמוד ספרות פרושית אחרת (גמרא, הלכה וכו')[13], המחשה סיפורית ללימוד הליכה בדרך ה', משלים וחידות. תוכן הלימוד שהשתנה הביא לשני תחומיםהפרושים דורשים יפה אך נוהגים כך בעצמם:

    "ואין לך נבל מן ההופך דברי אלקים חיים" (ברכות יב', ב')

תוספות/לעריכה:

  • ·פרשנות המקרא בקומראן, מחבר: יעקב כדורי: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=20097
  • עיקרון מחקרי בפרשנות (הרמנויטיקה) הוא המטרה שלשמה נתפרשו כתבים עתיקים. מהיבט זה מבחינים בין פרשנות פשט - שנועדה לבאר לקורא את הטקסט כמשמעו בהקשרו הכתוב ובזמנו (sensus litteralis), לבין פרשנות דרש-פשר, שנועדה לקרב את הטקסט העתיק לרוחו של קורא מאוחר לתחומי התעניינותו ולדרכי מחשבתו (sensus spiretualis). בנוסף יש הבחנה בין מדרש יוצר (-על בסיס הכתוב במקרא ונוסף עליו) למדרש מקיים.
  • הפשט בימינו בקרב דתיים לאומיים של תנ"ך בגובה עיניים נחלק לשלוש אסכולות: שיטת הבחינות של הרב מרדכי ברויאר ותלמידיו; הגישה ההיסטורית (של הרב יואל בן-נון ותלמידיו); והגישה הספרותית (של הרב אלחנן סמט, הרב יונתן גרוסמן, תלמידיהם וחבריהם).
  • דם בני אדם מותר (כריתות כ'). פירוש זה אינו עולה עם רוח התורה.

.   וכן בתלמוד (גמרא) הבבלי והירושלמי: "רבי יוסי בן דורמסקית, היה טוען כלפי הדרשן שלפניו: "למה אתה מעוות עלינו את הכתובים?"  "אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית לרבי יהודה, למה אתה מעוות עלינו את הכתובים, מעידני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש שם מקום ושמו "חדרך". (ספרי לספר דברים, עמ' קט"ו).

v    לקריאת המגילות הגנוזות ומאמרים ושיעורים ומחקרים בתחום, ניתן להיעזר בדף הקישורים (לחץ כאן למעבר לדף).

הערות השוליים (המקורות, הרחבות והסברים מפורטים):


[2] במדבר יב,ח': "פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה', יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה."

[4] לפרושים של חצי מסורת (לא ברורה) של ספר הישר: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה בְּיוֹם תֵּת יְהוָה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים: " (יהושוע י'); " ויהי בהכות אותם והיום נטה לערב, ויאמר יהושע לעיני כל העם: שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון עד יקם גוי אויביו. וישמע ה' בקול יהושע וידם השמש בחצי השמים ויעמד שלוש ושש עתים, וגם הירח עמד ולא אץ לבוא כיום תמים. ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש, כי נלחם ה' להם לישראל. " (ספר הישר, עמ' שיב); " וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ:וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר: " (שמואל ב' י'). תלמוד בבלי, עבודה זרה כה, א."וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו, הלא היא כתובה על ספר הישר" (יהושע י, יג), מאי [=מהו] ספר הישר? אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב (היינו: ספר בראשית, שמעשי אבות כתובים בו - רש"י), שנקראו ישרים. שנאמר: "תמת נפשי מות ישרים" (במדבר כג, י) (בלעם מבקש על עצמו שימות מיתה של גויעה כמותן - רש"י - המשך הסוגיה במסכת עבודה זרה, שם: "כתיב [=כתוב] 'ויאמר ללמד בני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר" (שמואל ב, א, יח), מאי ספר הישר? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: זה ספר אברהם, יצחק ויעקב שנקראו ישרים, דכתיב בהו: 'תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו' ".     הספר נפוץ בעם גם בימים אלו. הספר מפרט בהרחבה סיפורים על ספר בראשית וחצי הראשון של ספר שמות. ובצמצום עד לספר שופטים. הספר משבח את חנוך בהרחבה, כאמור בניגוד לגישת הפרושים שניסו למחוק את מפעלו ללימוד תורה וחוקים בארץ, ולאחר מכן כמלאך וכותב בשמיים. עם זאת, הפרושים הרבו לקחת מספר זה סיפורים לתוך הספרות שלהם. בין סיפורים אלו יש תהייה ואי ידיעה האם הם סיפורי אמת מהתורה או אגדות בדויות, להלן מספר דוגמאות: יעקב מסתיר את דינה ביתו בתיבה, לקראת המפגש עם עשו. משה שורף את שפתיו כי המלאך נתן לו פחם להחזיק. משה מלך כוש לצד מלכת כוש ואינו מתייחד איתה, רעואל כולא את משה 10 שנים וציפורה מאכילה אותו. גובהו של פרעה הוא אמה וזקנו אמה, עוג מלך הבשן שם אבן בגודל 3 פרסאות על ראשו כדי לזרוק על בני ישראל.  הספר משויך בטעות לרב פרושי, רבינו תם, נכדו של רש"י.

[6] גם הרמב"ם: הלכות דעות פרק ו: ז  [ו] כשיחטא איש לאיש--לא ישטמנו וישתוק, כמו שנאמר ברשעים "ולא דיבר אבשלום עם אמנון, למרע ועד טוב:  כי שנא אבשלום, את אמנון" (שמואל ב יג,כב); אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו, למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני:  שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט,יז).  ואם חזר וביקש ממנו למחול לו, צריך שימחול; ולא יהא המוחל אכזרי, שנאמר "ויתפלל אברהם, אל האלוהים" (בראשית כ,יז).

[8]מסכת שבת סג'.   וכן בהתלמוד (גמרא) הבבלי והירושלמי: "רבי יוסי בן דורמסקית, היה טוען כלפי הדרשן שלפניו: "למה אתה מעוות עלינו את הכתובים?"  "אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית לרבי יהודה, למה אתה מעוות עלינו את הכתובים, מעידני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש שם מקום ושמו "חדרך". (ספרי לספר דברים, עמ' קט"ו).    לפי התלמוד הירושלמי, בניגוד לספרי, לא אומרים הפוך על ימין שמאל, ובמגילת המקדש כתוב בכלל לפי התורה הכתובה. יש בו קרבה לפשט המקרא. לפי פרופ' יורם ארדר טוען כי ישנם כ-400 מצוות תואמות בין התלמוד הירושלמי למסורת הקראים. מעניין כי התלמוד הבבלי עצמו הודה כי הלכותיהם של האמוראים הארץ ישראלים צודקות יותר.

[10] גישה שעולה בקנה אחת עם הדעה שהנבואה ירדה ממשה לימינו... (מקור).

[12] "חביבין דברי סופרים מיין תורה" )שיר השירים רבה א') ולכן רוב הפרושים (החרדים) הם: "צורבא מדרבנן ועם הארץ מדאורייתא".

[14] אם כי גם מצוות המגודרות דאורייתא הם לפי פרשנויות דרש של הפרושים, ואילו ישנם מצוות שמוגדרות תקנות הפרושים אך הם חלק מתורת משה לפי אזכורים במגילות קומראן.

כניסות: 3159
קטגוריה: עדת קומראן-האייסים: מהות ואופי עידכון אחרון ב-שישי, 10 פברואר 2017 נכתב על ידי מנהל אתר הדפסה דואל

אתר מגילות קומראן/ים המלח The DeadDea Scrolls

תובנות (בעזרת מחקרים אקדמיים) מתומצתות (רובם עד מעט עמודים תוך הרחבה בהערות שוליים) על מגילות קומראן/ים-המלח/מדבר יהודה/הגנוזות, דרכם בפירוש התנ"ך, זיהוי עדת קומראן כבני-צדוק הכוהנים ו/או האיסיים, והמחלוקות עם הפרושים-חז"ל, צדוקים והרקע ההיסטורי עד ומול החשמונאים-מכבים. המיקוד נסוב על העתקות/שיבושי המסורת וסיבותיהן אל המשנה, גמרא וספרות הפרושים – תושב"ע.

 

חופשיות שימוש והעתקה

באתר מגילות ים המלח אין זכויות יוצרים: מותר להפיץ את ההצעות לעיל והמידע שבדף זה באופן חופשי, ללא צורך בציון המקור, וכן מותר לשנות ולעבד לצורך שימוש בתוכן למסמכים אחרים. ניתן לקבל מידע נוסף ומענה לשאלות בתחום באמצעות פנייה לדוא"ל: scrollsqumran@gmail.com
פנייה מקוונת באתר: לחץ כאן