קבוצות שהעתיקו מסורות וקשרן לעדת קומראן

מגילות קומראן כמקור לרוב הזרמים המונותאיסטים: המזרח הקדום, ביתא ישראל, מקבים, ספרים חיצוניים, צדוקים, פרושים-חז"ל, נצרות, איסיים אז והיום, הקראים והגניזה הקהירית

ספרות הקודש בישראל שאינה הקאנון התנ"כי התחילה רק לאחר כתיבת מורה הצדק של עדת קומראן שכתב את המגילות הכיתתיות. להלן נצביע על ההעתקות וההשפעות לקבוצות ולזרמים השונים:

תוכן עניינים לחיץ למעבר לפרק הנבחר:

תוכן

א.        מגילות קומראן הקדומות הינן המקור לספרות ותרבות עמי קדם במזרח הקדום: 3

1.        ספר חנוך:. 3

2.        ספר הענקים:. 5

3.            ספר היובלים:. 5

4.            צוואות השבטים – בני יעקב:. 6

5.            ספר. 6

6.            סרך היחד:. 6

ב.        הקרבה של ביתא ישראל (האתיופים בני שבט דן) לעדת קומראן: 7

7.            חלק מגילות ים המלח הקדמוניות הן בכלל 70 ספרי הקודש (מצהף קדוס) של ביתא ישראל:  7

8.        תזז סנבת – ספר ההלכה של ביתא ישראל (האתיופים בני שבט דן):. 8

9.            הבדלים מהותיים בין ההלכה של ביתא ישראל (האתיופים בני שבט מנשה) למגילות קומראן:  8

ג.        מגילות קומראן הינן המקור לספרי המקבים: 9

10. "ויאספו אל אלקימוס ואל באקחידס קהל סופרים לבקש צדק; וראשונים החסידים היו בבני ישראל" (מק"א ז' 12-13) 9

11.          "גיבורי חיל מישראל כל-המתנדב לתורה" (מק"א ב' 42):. 10

12.          הקריאה לחזרת יהודי מצרים שמופיעה בתחילת ספר מקבים ב':. 11

13.      ספר הקודש למלחמה – הוא מגילת בני האור ובני החושך:. 11

ד.    הספרים החיצוניים שמקורם במגילות קומראן למול ספרים חיצוניים מאוחרים או יוונים או לא ידועים: 12

ה.        צדוקים וספר גזירתא – הלכות שהעתיקו מעדת קומראן: 12

14.          לצדוקים יש 7 מסורות דומות למגילת קומראן – מקצת מעשה התורה:. 12

15.      "בארבעה בתמוז עדא [נשרף] ספר גזירתא [ספר ההלכות הצדוקי]":. 13

16.          הצדוקים המאוחרים/אחרונים:. 13

ו.         הפרושים - חז"ל: עדויות להעברת המסורת מעדת קומראן לחז"ל. 14

17.          מדרש חז"ל מבהיר שהיו חסידים שהם כת/קבוצה מעל הפרושים:. 14

18.          גם הפרושים ניסו לפרוש מעם הארץ לקהילות, אך מציירים עצמם כנציגי העם וקרובים אליהם:  15

19.          הפרושים מעידים בעצמם שהיתה מסורת תורה כמו מגילות קומראן שאבדה:. 15

20.          מנהיגי הפרושים הראשונים העבירו הלכות ספורות המלמדות על המחלוקת עם עדת קומראן:  16

21.      המסורת של בית שמאי יותר קרובה למגילות קומראן ו/או לצדוקים:. 19

22. מנהיגי הפרושים אינם כוהנים ואינם מיוחסים: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אםכןקופהשלשרצים תלויה לו מאחוריו". 20

23. מגילות קומראן הינן המקור לרוב הברכות והתפילות של הפרושים–חז"ל (שעד היום בהלכה האורטודוקסית):  21

24. ההיסטוריה והמסורת שעברה ממשה עד לכתיבת המשנה - המצוות וההגמוניות בתקופת התנ"ך ובית שני:  22

25. מעט ממשנת הפרושים-חזל ממסורת אבות, ואילו רובה חידושים וזכרונות מסורות אחרות וקודמות:  23

26.      עיוות כללי וחוקי המשפט והדין:. 23

27.      הלכה תנאית שהועתקה ממגילות קומראן". 23

ז.         הנצרות – הברית החדשה: הניסיון להמשיך את מגילות מדבר יהודה. 23

28.          ישו ויוחנן המטביל מחקים באופיים ומעשיהם את מורה הצדק והקדמונים:. 23

29.          רעיונות שעברו מעדת קומראן לנצרות:. 24

30.          הלכות שעברו מעדת קומראן לנצרות:. 25

31.          מאמרים והפניות להעתקים של הנצרות ממגילות קומראן:. 25

ח.        המקובלים: ספרי קבלה ומסורות היכלות הן מהמגילות: 25

32.      ספרות היכלות ומרכבה:. 25

ט.        האיסיים בבית שני והיום – ניסיון לאורח קהילה כעדת קומראן: 26

33. פילון האלכסנדרוני מתאר את התיארופטים שהם הקרובים ביותר לעדת צדוק וכנראה הם יצאו מבית חוניו ולהם חלק מהמגילות:. 26

34.          יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו) מתאר את כמות האיסיים והפרושים, אך זמנו מאוחר בכ-200 שנה משיאה של עדת צדוק:  26

35. מגילות קומראן שנמצאו במצדה מצביעות שהיו עוד מעדת קומראן-איסיים ושהם כנראה נגד הפרושים:  26

36.       האיסיים המשיכו להתגורר באזור מדבר יהודה, כפי שנראה ב. 27

37. ככל הנראה מגילות דומות למגילות קומראן נמצאו במאה השמינית ליד יריחו וכך הוספו 5 פרקי תהילים לפשיטתא:  27

38.          היום יש קבוצות רבות שמנסות לחיות באורח חיים אקולוגי/אורגני/רוחני וכדומה:. 28

י.         הקראים והגניזה הקהירית – אולי ממשיכי חלק מהמסורת.. 28

39.          הקראים:. 28

40.          הגניזה הקהירית:. 30

יא.       הציונים במאות האחרונות והממלכתיות הם כגישת עדת קומראן ובניגוד לדעות חז"ל. 32

42.          שתי המגילות הממלכתיות - ממ"ת ו'ברכה לשלום יונתן המלך':. 32

43.          גישת ופעילות אנטי ממלכתית של שמעון בן שטח הפרושי:. 32

סוף ראשי הפרקים – תחילת המאמר

א.    מגילות קומראן הקדומות הינן המקור לספרות ותרבות עמי קדם במזרח הקדום:

  1. ספר חנוך:

ספריו[1] ומסורותיו נפוצו ונשמרו במסורות עמי קדם[2], ולכן חקר וביקורת המקרא סבר בטעות שהתנ"ך העתיק ממסורות עמי קדם שקדמו לו, אך כעת מתבאר ששניהם שואבים מהמקור של ספרי חנוך. חנוך גם חזה את שלושת מיני האדם המפותח מבני נוח, כפי שממצאי הגנטיקה/אבולוציה מצביעים כיום (הומו ספיינסהומו ארקטוס והומו הביליס).

מספר חנוך הועברו מסורות רבות, אם כי בשיבושים קלים או קשים, לתרבויות עמי קדם. למשל, מסורת מסופוטאמית מספרת על המלך השביעי בשורת מלכים שמלכו לפני המבול (שבעת מלכי שומר הקדומים), Enmeduranki מלך סיפר (עיר מרכז עבודת אל השמש), והחכם שלו Utuabzu. אנמדוראנכי מצטייר כמי שזכה לשבת על כסא זהב  לפני האלים שמש ואדד, שהעניקו לו את חוכמת הניחוש על פי אותות (במיוחד לפי השמן והכבד), שאותה העביר לבני אדם. על החכם שלו, אותואבזו נשתמרו מסורות, שלפיהן "עלה לשמיים". נחשב לאביהם של המנחשים, גם כאבי תורתם וגם כאביהם ממש. עליית חנוך לשמיים דומה לאובברתותו עליית אתנפשתם: האלים לקחוהו והושיבוהו ב"פי הנהרות" והעניקו לו חיי נצח (עלילת גיגמש, לוח יא', 196). פי הנהרות מוזכר באותו ההקשר גם בספר חנוך החבשי כאחד המקומות בו סיירו המלאכים עם חנוך במרחבי העולם.

כנראה הדת האשורית הייתה מונותאיסטית החל מסוף האלף השני לפני הספירה, היות והאל המונותאיסטי (וכל שאר האלים בפנתיאון היו רק התגלמויות של מידותיו של האל אשור ולא אלים ממש בזכות עצמם, מה שהיווה את ההשראה לתפיסת האלוהות הקבלית הגורסת שאלוהים מופיע ומיוצג על ידי ספירות שונות. להרחבה ראה גישתו של האשורולוג סימו פרפולה).

  1. 1.1.  המקור למלחמת טרויה במיתולוגיה היוונית - חנוך א' פרק י' 4-15:

"ועוד אמר ה' אל רפאל אסור את עזזאל ידיו ורגליו והשלכתו אל החושך ועשית פתח אל המדבר אשר בדודאל (כנראה "בית חדודו" שבמשנה יומא ו') והשלכתו שמה; ושמת עליו סלעים קשים וחדים וכיסיתו בחושך וישב שם עד עולם וכיסית את פניו לבל יראה אור; והיום הדין הגדול ישלך אל תוך האש; וריפאת את הארץ אשר השחיתו המלאכים ובישרת רפואת הארץ כי ירפא לארץ ולא יכחדו כל בני האדם מפני כל הרזים אשר גילו העירים; ותישחת כל הארץ בלמד מעשי עזזאל וכתבת עליו את כל החטא; ואל גבריאל אמר ה' צא לקראת הממזרים והמתועבים וילדי הזימה והכחדת בני הזימה ובני העירים מתוך האנשים והוצאתם ושילחתם איש ברעהו למען ישמידו איש את רעהו במלחמה כי אורך ימים לא יהי להם; ולכל אשר ישאלו ממך אבותיהם לתקותם כי חייהם ימשכו לעולם וכי כל איש מהם יחיה חמש מאות שנה אל תשמע; ויאמר ה' אל מיכאל לך ואסרת את שמחזי ורעיו אשר עמו שהתחברו אל נשים ויטמאו איתן בטומאתן; ואשר ירצחו כל בניהם וכאשר יראו בהשמד אהוביהם תאסרם לשבעים דור מתחת לגבעות הארץ עד יום דינם וכלותם מתחת לגבעות הארץ עד יום דינם וכלותם עד כלות המשפט אשר לעולמי עולמים; בימים ההם יובאו אל תחתיות האש אל הצער והמאסר והיו כלואים בו לעולם; ואשר יבוער וישמד מהם יאסר אתם יחד עד סוף הדורות; והשמדת את כל רוחות התאוה ואת בני העירים יען אשר עשו חמס לבני האדם".

במגילות קומראן ישנם כ-7 עותקים בארמית של ספר חנוך, בו מתואר מלחמת המלאכים והשמדת הגיבורים (ולאחר מכן באחרית הימים דין המלאכים-האבות): "ועוד אמר ה' אל רפאל אסור את עזזאל ידיו ורגליו והשלכתו אל החושך ועשית פתח אל המדבר אשר בדודאל (כנראה "בית חדודו" שבמשנה יומא ו') והשלכתו שמה; ושמת עליו סלעים קשים וחדים וכיסיתו בחושך וישב שם עד עולם וכיסית את פניו לבל יראה אור; והיום הדין הגדול ישלך אל תוך האש; וריפאת את הארץ אשר השחיתו המלאכים ובישרת רפואת הארץ כי ירפא לארץ ולא יכחדו כל בני האדם מפני כל הרזים אשר גילו העירים; ותישחת כל הארץ בלמד מעשי עזזאל וכתבת עליו את כל החטא; ואל גבריאל אמר ה' צא לקראת הממזרים והמתועבים וילדי הזימה והכחדת בני הזימה ובני העירים מתוך האנשים והוצאתם ושילחתם איש ברעהו למען ישמידו איש את רעהו במלחמה כי אורך ימים לא יהי להם; ולכל אשר ישאלו ממך אבותיהם לתקותם כי חייהם ימשכו לעולם וכי כל איש מהם יחיה חמש מאות שנה אל תשמע; ויאמר ה' אל מיכאל לך ואסרת את שמחזי ורעיו אשר עמו שהתחברו אל נשים ויטמאו איתן בטומאתן; ואשר ירצחו כל בניהם וכאשר יראו בהשמד אהוביהם תאסרם לשבעים דור מתחת לגבעות הארץ עד יום דינם וכלותם מתחת לגבעות הארץ עד יום דינם וכלותם עד כלות המשפט אשר לעולמי עולמים; בימים ההם יובאו אל תחתיות האש אל הצער והמאסר והיו כלואים בו לעולם; ואשר יבוער וישמד מהם יאסר אתם יחד עד סוף הדורות; והשמדת את כל רוחות התאוה ואת בני העירים יען אשר עשו חמס לבני האדם".

פפירוס ברלין 10560 משמר חלקים מהספר החמישי והאחרון של 'קטלוג הנשים' (אהויאי) המקביל לבראשית ו' 1-4: "וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם; וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ; וַיֹּאמֶר ה', לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה;  הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם". החיבור גנאלוגי שבמוקדו ניצבות נשים שילדו במשכבן עם האלים את הגיבורים והאבות האפנוימיים היוונים, החל מדאוקליון, גיבור המבול, וכלה בקצו של דור הגבורים שלחם במלחמת טרויה: זאוס החליט לשים קץ לדור הגיבורים ולתקופה שבה הלכו האלים והאדם יחדיו, כי אמר להשמיד את חצאי האלים, הם בניהם של האלים ובנות התמותה. 

בחיבור קיפריה החליפה מלחמת טרויה את המבול.

להרחבה: גיא דרשן, "סיפור בני האלוהים ובנות האדם (בראשית ו' 1-4) לאור קטלוג הנשים 'ההסיודי'", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כג' (תשע"ד), עמ' 155 –178.

  1. 1.2.  לחנוך יש גם נגיעות לתיאוריות מדעיות מודרניות:

מתאר את שלושת מיני האדם המפותח מבני נוח, כפי שממצאי הגנטיקה/אבולוציה מצביעים כיום (הומו ספיינס, הומו ארקטוס והומו הביליס), וכוכבים מורדים בשמיים שהם כחורים שחורים.

  1. ספר הענקים:

הספר היחיד מתקופתו של חנוך (לפי מגילות קומראן) הוא שניהם מציינים את הענקים השליטים הקדומים: גלגמס/גלגמיש/חובבש, אוהיו וחמבבה, שהם גיבורי מסופוטמיה (האזור המזרח הקדום בין בנהריים ובבל) בתקופת טרום האבות (האלף הרביעי לפנה"ס). לא ידוע לחוקרים שגיבורים אלו היו ידועים במאות האחרונות לפני הספירה (אלא רק במאות השנה האחרונות), ולכן יש קושי לתיארוך לתקופה זו שבה הוא נמצא – המאה השנייה לפסה"נ. ספר הענקים נמצא גם בדת הגנוסיס-מניכאיזם בטורפן בדרך המשי לסין מהמאה ה-3 לפסה"נ: Ancient Tales of Giants from Qumran and Turfan . חלק מתיאור ספר זה – מגילת הענקים, גם בספר חנוך.

  1. ספר היובלים:
  2. 3.1.  המקור למלחמת טרויה במיתולוגיה היוונית - יובלים ה' 7-9:

"ועל בניהם יצא קול מלפניו לדוקרם בחרב ולהסירם מתחת השמים: ויאמר לא ישכון רוחי על האדם כי הוא בשר ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה: וישלח את חרבו ביניהם להרוג איש את רעהו. ויחלו להרוג זה את זה עד נפלו הכל בחרב ונכרתו מן הארץ".

ראה גם מספר חנוך א' פרק י' 4-15: ראה לעיל ניתוח המקורות היוונים שם.

  1. 3.2.  המקור ל'מעשים וימים' של הסיודוס  - יובלים כג':

טבלת השוואה בעמ' 27 בספרה של כנה ורמן, 2015.

  1. 3.3.  המקור לספרים/מדרשים: הקדמת 'אסף הרופא'[3], 'תדשא', 'ויסעו':

הפרושים/חז"ל לקחו וערכו ממנו אלו.

  1. צוואות השבטים – בני יעקב:

ראה מאמר נפרד באתר זה:

http://www.deadseascrolls.co.il/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%97/70-%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%98%D7%99%D7%9D

  1. ספרטוביה (הנוסח הארוך)[4]:

מוזכר בספר אחיקר החכם שנמצא בעיר יב מהמאה החמישית לפנה"ס, כך מוכח לנו עד כמה ספר 'חיצוני' זה קדום ואוטנתי-אמיתי, והוא מזכיר לא פעם את תורת משה שהיתה מקוימת. ספר טוביה מכיל עשרות עקרונות והלכות בעניינים שונים, כגון בענייני חיתון, הכנסת אורחים וקבורת המת.

  1. סרך היחד:

במגילת סרך היחד יש הדואליזם מהותי, המדגיש את עקרון חלוקת העולם ליסודות הטוב והרע )אך אינו סותר את זכות הבחירה, כפי שניתן לנסות להיכנס לעדה ולצאת ממנה, וכפי שחנוך מציין בהשגתו השנייה שהנשמות נוצרו בטרם נברא העולם והן יורדות בזמנן ועל האדם לבור את דרכו), שתואם לדתות הגנוסיס שלקחו את (וכאמור הדת המניכאיזם גם שמרה על ספר הענקים מהמאה ה-3 לפסה"נ).

עם זאת, בסרך היחד יש הליכי קבלה של חברים חדשים (יהודים, גם לא כוהנים), כך שאין בה הכרעה מי צדיק או רשע – ולכל אדם יש את הזכות לנסות להיכנס לעדת הצדק ולהתעלות ביניהם. להוסיף על בחירה מחנוך מעמ' 11 בספר מ-29/3.

זרתוסטרה (קרוב למהותו וזמן של הנביא דניאל) מינה ב-590 לפסה"נ (258 לפני אלכסנדר מוקדון) את וישטספה למלך שיחד יסודו ואכפו את הדת הזורואסטריות המונותאיסטית הקרובה לסרך היחד בפרס-איראן שהמשיכה לכמבוזי וכורש שנתן את הצהרתו לבניית בית המקדש השני. חלק מכך היה הליברליות הדתית של מלכי פרס, כפי שנמצא ב'כתובת הגליל של כורש'.

ב.     הקרבה של ביתא ישראל (האתיופים בני שבט דן) לעדת קומראן:

ההנחה שביתא ישראל מורכבת גם משבט/ים שגלו מעשרת השבטים בבית ראשון, ולצידם התחברו גולים נוספים בהמשך, ובאלפיים שנה אחרונות גם השפעות נוצריות. משכך, ביתא ישראל שומרת על פשט התורה עם מנהגים שחלקם כנראה קדומים בעם ישראל (כאשר מימי יהושע עד עמוד צדוק רוב התורה לא היתה ולא נשמרה בעמ"י[5]), ועיקרם טהרה וזבח, ולכן שמירת הטהרה בביתא ישראל (האתיופים בני שבט דן) הינה ברמה גבוהה וקפדנית - הדומה לעדת קומראן ולכוהנים.

  1. חלק מגילות ים המלח הקדמוניות הן בכלל 70 ספרי הקודש (מצהף קדוס) של ביתא ישראל:

כגון: חנוך, ספר היובלים (ראה פירוט עליהם לעיל), צוואות האבות משה ואהרון (לא כולם במגילות ים המלח), בן סירא (כנראה התווסף מאוחר בהשפעה נוצרית, שנכלל בביבליה כחלק מהברית הישנה).

חלק מהספרים הינם ספרים חיצוניים שאינם במגילות קומראן, והמחקר סבור שהינם מאוחרים לסוף בית שני ו/או נוצריים, כגון: מקבים, חזון עזרא/החיצוני/ד', חזון ברוך, אדם וחווה, דברי איוב, ספר יוסף ואסנת, עליית משה, קדמוניות המקרא, אגרת ירמיהו, חזון ברוך בן נריה, יהודית, עזרא החיצוני/הרביעי, תוספת למגילת אסתר, תוספת לספר דניאל (שושנה, בל), אגרת אריסטראס.

עם זאת, מגילת ברית דמשק למשל היא מגילה חיונית לאופן שמירת השבת (שבה יש את פרטי ההלכות וההיתרים שאין במצוות הכלליות שבתורה וביובלים: ראה מאמר נפרד באתר זה), ולכן ההחמרות בתחום השבת של ביתא ישראל הן שגויות במקצת, וכן אין בהן הלכות בדיעבד[6].

לאחרונה כתב הרב שלום שרון ספר 'מסיני לאתיופיה' אך לדיאבון לא עמד על ההקשרים של מגילות קומראן.

  1. תזז סנבת – ספר ההלכה של ביתא ישראל (האתיופים בני שבט דן):

22 ההלכות שהועתקו מספר היובלים הן עיקרי ההלכה של ביתא ישראל (האתיופים בני שבט דן).

  1. הבדלים מהותיים בין ההלכה של ביתא ישראל (האתיופים בני שבט מנשה) למגילות קומראן:

אין לביתא ישראל מסורות של תפילין ומזוזות[7], שהתחילה בעדת קומראן (ומשם עברה, בשיבוש קל, לפרושים ולצדוקים). כך גם אינם עוסקים בכתיבה, ובעיקר בלימוד רב, כפי שנהגו בעדת קומראן: "ואל ימש במקום אשר יהיו שם העשרה איש דורש בתורה יומם ולילה תמיד עליפות‏ <חליפות‏> איש לרעהו והרבים ישקודו ביחד את שלישית כול לילות השנה לקרוא בספר ולדרוש משפט ולברכ ביחד" (סרך היחד, טור ו', 6-8); "ומן נע[וריו] ‏[לל]מ̇דהו בספר ההגי וכפי יומיו ישכילוהו בחוקי הברית ול̇[קחת] ‏[מו]סרו במשפטיהמה עשר שנים[‏ ׺ ]בוא בטב וב̇[ן] עשרים שנ[ה יעבר] [על] הפקודים לבוא בגורל בתוך משפ[ח]תו ליחד בעד[ת] קודש" (סרך העדה, טור א' 6-9); "והוא יי̇ס̇[ר את בניהם ובנותיהם‏ ] ‏[וטפם ברוח‏ ]ענ̇ו̇ה̇ ובאהבת חסד֯" (ברית דמשק, יג' 17-18).

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4886218,00.html

אינם מקיימים את כל ההלכות של ספר היובלים, למרות מרכזיותו בהלכתם, כגון: אינם שומרים על לוח 364 הקרוב לשמשי, הם מקריבים קורבן פסח מחוץ למקדש.

אין להם מסורות כוהנים (הקייסים הם מנהיגים שבחרו ללמוד) ובכל זאת הם משתמשים בשם כהונה למנהיגי הדת (גם הפרושים נהגו כך בעבר[8], ובעיקר מעשרת השבטים).

חג הסיגד אמנם דומה לארבעת החגים הנוספים של עדת קומראן לאחר שבועות לספירת 50 יום (ראה מאמר נפרד באתר זה), אך אין אותו בפרט. יצויין כי גם האיסיים נהגו חגים דומים, וסעדיה גאון מצוטט את אלכסנדר מוקדון לגבי מועדי התירוש והיצהר (ראה בהקדמה של אלישע קימרון למגילת המקדש מזכיר אותו.

במגילות קומראן (טוביה ומגילה חיצונית לבראשית) יש מצווה להתחתן עם קרובת משפחה מצד האב כבת דוד/ה, אך ביתא ישראל שומרים זמד שאוסר חיתון של 7 דרגות בני דודים.

/

אתר מומלץ: http://www.ethiostruggle.com/PAGE89.asp

ספר מומלץ: הרב שלום שרון, מסיני לאתיופיה, הוצאת ידיעות, 2012.

https://www.youtube.com/watch?v=94myei_9Cgc

ג.      מגילות קומראן הינן המקור לספרי המקבים:

  1. "ויאספו אל אלקימוס ואל באקחידס קהל סופרים לבקש צדק; וראשונים החסידים היו בבני ישראל" (מק"א ז' 12-13)

השווה עזרא ז' 6; 11: "הוּא עֶזְרָא, עָלָה מִבָּבֶל, וְהוּא-סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר-נָתַן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּתֶּן-לוֹ הַמֶּלֶךְ, כְּיַד-ה' אֱלֹהָיו עָלָיו--כֹּל, בַּקָּשָׁתוֹ... וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן, אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא, לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן, הַסֹּפֵר:  סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְו‍ֹת-ה', וְחֻקָּיו--עַל-יִשְׂרָאֵל". להרחבה ראה: שוורץ, חסידים; קאפמן, החסידים, עמ' 115-122.

"ראשונים": לפי דיוק לשון התרגום היווני כנראה הכוונה לראשונים במעלה, ולא ראשונים לבקש שלום מאלקימוס. משמעות זו מחזקת את מעמדם התואם לתיאור שבח האיסיים והתיאור העצמי של עדת קומראן.

גם זרע אהרון מצביע על עדת קומראן, מה גם לא ידוע לנו על כת כוהנים נוספת באותה תקופה.

החוקר גרוס טוען שאלו החסידים שנשארו ללא כהונת בית צדוק[9] בעשרים השנה שטרם מינו עליהם את מורה הצדק[10].

פלוסר, כתות מדבר יהודה ותקופתן, טוען כי יוסי בן יועזר הוא מ'קהל סופרים שבמספרי המקבים.

  1. "גיבורי חיל מישראל כל-המתנדב לתורה" (מק"א ב' 42):

עולה בקנה אחד אם גבורתם שבמגילת המלחמה (או"ח) והשימוש הרב במגילות הכיתתיות בשורש "מתנדב" (ראה: קיסטר, מגילות יא'-יב', השורש נד"ב, עמ' 111)

בספר חנוך ?? מתוארים הטלאים – צעירי הצאן ו"מתנדבים לתורה והבורחים מפני הרעות" המתוארים במקבים א', ז', 13-14: ??????

  1. הקריאה לחזרת יהודי מצרים שמופיעה בתחילת ספר מקבים ב':

מצביעה על כך שכמה עשרות שנים לאחר ימי השיא של הנהגת מורה הצדק בעדת קומראן, שהיו בשנות השמונים והשבעים למאה השנייה לפנה"ס, כבר היו קהילות דומות במצרים (אף שכבר היו גולים מבית ראשון ויש עדות ארכיאולוגית ברורה מהעיר יב בה יש גם את ספר אחיקר התואם למגילת טוביה מהמאה החמישית לפנה"ס).  בשנות השבעים של המאה השנייה לפסה"נ עזבו כוהנים מבית חוניו השלישי/רביעי את ירושלים אל העיר אלכסנדריה שבמצרים, ובנו שם את בית מקדש חוניו[11].

  1. ספר הקודש למלחמה – הוא מגילת בני האור ובני החושך:

במגילת המלחמה (או"ח -1QWar ) טורים ג'-ד' ישנם ביטויים כמו: 'מלחמת אל', נקמת אל', 'ריב אל', 'גמול אל' וכו'. הנחתי שהיה למקבים שימוש במגילה זו: "וגם את אלעזר, ולאחר שקרא בספר הקדוש ונתן את הסיסמה 'עזרת האלוהים' הוא עצמו הנהיג את היחידה הראשונה והתנפל על ניקנור" (מק"ב ח' 23); "לאחר שהפיץ בין אלה אשר עמו את הסיסמה 'ניצחון של אלוהים' הוא התנפל בלילה..." (מק"ב יג' 15). ספר המקבים נכתבו עשרות שנות בודדות לאחר כתיבת המגילות הכיתתיות המובהקות (רוב השאר יותר קדומות בפערים שונים).

ד.     הספרים החיצוניים שמקורם במגילות קומראן למול ספרים חיצוניים מאוחרים או יוונים או לא ידועים:

ראה מאמר נפרד באתר – "הספרים החיצוניים – סיווג מקורם ואמינותם לפי מגילות קומראן, והיותן המקורות לרוב ספרות חז"ל":

http://www.deadseascrolls.co.il/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%97/71-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D

ה.    צדוקים וספר גזירתא – הלכות שהעתיקו מעדת קומראן:

הפרושים היו יריבים ושונאים לצדוקים, ולכן כאשר הפרושים מתארים את הלכות הצדוקים, אמינותם נמוכה[12].

בכל אופן, אין בידינו היום די מידע היסטורי ותורני אובייקטיבי (מסורת הפרושים מאוד סובייקטיבית ולא אמינה לגביה הצדוקים האחרונים, והאזכור הנוצרי מאוחר וזעיר) לעיקרי התורה וההלכה של הצדוקים (אלא מעט השוואות ודימיון לעדת קומראן, הן לפי ספרות הפרושים).

  1. לצדוקים יש 7 מסורות דומות למגילת קומראן – מקצת מעשה התורה:
  2. סברה ראשונה למגילת ממ"ת:

יוחנן הורקנוס הראשון הוא הראשון שמולך במלכות חשמונאי וכנראה הוא שמקבל את מגילת 'מקצת מעשה התורה' מעדת קומראן-בני צדוק, וממנה הכוהנים כותבים את ספר 'גזירתא' הצדוקי, וכך נוסדת כת הצדוקים. על אף שהפרושים שיבחו את נכדו של מתתיהו החשמונאי, הם מציינים כי הוא נהיה צדוקי בסוף ימיו[13] - זאת כנראה נוכח השכנוע מהאיגרת (מגילת ממ"ת) ששלחו אליו עדת קומראן, שהיא תואמת בחלקה הידועה לנו לרוב[14] ההלכות הצדוקיות והבייתוסים (שידועות לנו רק מהפרושים לתקופה זו), ולכן מסתבר שיוחנן הורקנוס הראשון, וכן נראה כי אגרת ממ"ת התבקשה כקריאה לתשובה או אף לחזרתם של עדת צדוק הכוהנים לבית המשפט שטוהר (וכך היא פתיחת ספר החשמונאים השני). לא רק שממ"ת הינה המגילה היחידה הגלויה[15], ממינוחים כגון פעמיים: "ואתם יודעים", וכן שהם פונים בכבוד ובתמיכה לאותו מלך (שעולה בקנה אחד עם מגילת "ברכה ליונתן המלך" – מפורט בהמשך), ומכאן שגם לעדת צדוק אין בעייה עם השילוב שאותו מלך היה גם כהן (שכל החשמונאים היו גם כוהנים גדולים). יתרה מזו, היות ובפשר תהילים לז' עולה שנשלח לכוהן הרשע "החוק והתורה", אזי אם אכן שהם "החוק והתורה" היא איגרת ממ"ת, הרי שמיוחס לנמען שני כובעים ותפקידים: מלך (מכובד, בגלוי) וכוהן (רשע, בנסתר).        בצריך עיון איזה כוהן עונה בנקמה מהאל ב"גווית בשרו" (פשר חבקוק), זולת יונתן בן מתתיהו (חשמ"א יב' 39).   

עוד ממגילה זו לומדים שרוב העם אינו פרושי או כת אחרת, והדבר מתיישב גם עם כמות הכתות של הפרושים והאיסיים שמציין יוספוס פלביוס כ-200 שנה מאוחר יותר (וודאי שייתכן שהמספרים השתנו, אך סביר ביותר שדווקא גדלו). ולא היתה מחלוקת בנוגע להלכות שבת[16].

  1. סברה שנייה להיווסדות הצדוקים כנראה פרשו מברית דמשק בכשנת 170 לפסה"נ.
  2. "בארבעה בתמוז עדא [נשרף] ספר גזירתא [ספר ההלכות הצדוקי]":

כך מתואר במגילת תענית של הפרושים-חז"ל (מהדורת נעם, עמ' 45). משמע, שהיה לצדוקים ספר הלכות. יוצא שהצדוקים היו כותבים תורה בתקופה שהפרושים לא היו כותבים: "דברים שבעל פה אין אתה רשאי לאומרן בכתב.. ואי אתה כותב הלכות" (גיטין ע"ב ובמקבילה בתמורה יד ע"ב)[17].

  1. הצדוקים המאוחרים/אחרונים:

הזרם הנגדי לפרושים האחרונים – הצדוקים האחרונים, כבר לא היו קשורים באותה קרבה לעדת קומראן ולמסורת המגילות, ובעניינים הגדולים והעיקרים נראה שהם כבר היו הפוכים בדעותיהם ומעשיהם מעדת קומראן: תחילה, הצדוקים האחרונים מונו ע"י הרומאים והורדוס ששנא את החשמונאים וניסה להכרית זכרם, ואילו הצדוקים הראשונים היו החשמונאים בעצמם והרי עדת קומראן נשאה תפילה לשלום מלכות חשמונאי והפרושים הראשונים הם אלו שכרתו ברית עם דימיטריוס האויב נגד ממשלת עם ישראל. שנית, תחילה כי דעותיהם  הפילוסופיות של הצדוקים האחרונים מנוגדות לעקרונות הבסיסיים של עדת קומראן, ביניהם: גורל האדם, עולם הבא, תחיית המתים וכו' (כפי שמזכירים יוספוס פלביוס והנצרות). שלישית, יוספוס לפביוס ציין ש"כת הצדוקים האומרת שיש לחשוב (רק) את הכתובים, ואילו אלה שממסורת אבות אין (חובה) לשמור".

ו.       הפרושים - חז"ל: עדויות להעברת המסורת מעדת קומראן לחז"ל

לאחר חורבן בית המקדש השני הפרושים ביטלו הפרו והפכו לחלוטין את חוקם עצמם להיזהר לא לכתוב תורה או מסורות והלכות חדשות. כאמור, בעוד הפרושים הראשונים היו נזהרים ונשמרים שלא להוסיף מילה כתובה (כיוון שכתיבת תורה ומגילות חדשות, ואף הלכות ומנהגים, אסורה בתורה, ושמורה לכוהנים סופרים ונביאים בלבד), בין על התורה ובין כתושב"ע: "דברים שבעל פה אין אתה רשאי לאומרן בכתב.. ואי אתה כותב הלכות" (גיטין ע"ב ובמקבילה בתמורה יד ע"ב)[18], עתה, משחרב בית המקדש ואין סמכות מובנת וטבעית של הכוהנים, הפרושים האחרונים שעלו להגמוניה השלטת מימי הורדוס, הם התירו את העיקרון ואף ממש הפכוהו בעצם כתיבתם את המשנה והגמרא וספרות המדרשים: "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ" (קוהלת יב').

  1. מדרש חז"ל מבהיר שהיו חסידים שהם כת/קבוצה מעל הפרושים:

ישנה קבוצות שומרי טהרה הגבוהים מהפרושים: "בגדי עם הארץ מדרס לפרושין. בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. בגדי קודש מדרס לחטאת. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה, והייתה מטפחתו מדרס לקודש; יוחנן בן גודגדה היה אוכל בטהרת הקודש כל ימיו, והייתה מטפחתו מדרס לחטאת" (משנה חגיגה ב' ז').

לפי מדרש זה, הפרושים (זולת יועזר עצמו) היו שומרים על רמת טהרה בינונית-נמוכה יחסית (רק אחת מעל עם הארץ, מתוך 4 קבוצות), אך בכל זאת, היו מבדילים עצמם מעם הארץ. עקרונות הלכתיים אלו עולים בקנה אחד המסר של מגילת מקצת מעשה התורה (טור ד' 7-8)[19], כדי שיבין שעדת קומראן עזבה בגלל בעיית טומאה הרובצת ברוב עם הארץ, ורק נמען ששומר ומעריך טהרה בעצמו - יוכל להבין את הריחוק המוצדק מעם הארץ שלא שומר על טהרה (מספקת).

  1. גם הפרושים ניסו לפרוש מעם הארץ לקהילות, אך מציירים עצמם כנציגי העם וקרובים אליהם:

גם לפרושים היו הלכות, שחלקן לא ברורות דים, בנוגע להתרחקות, בעיקר מעם-הארץ שאינו מקפיד על דיני הטהרה כמותם, וייתכן גם משחצנותם כתלמידי חכמים, להלן דוגמאות (להרחבה ראה: ספר מגילת הסרכים של יעקב ליכט הוצאת מכון ביאליק, עמ' 296):

מסכת תוספתא דמאי א', ה': "אמר שלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן"; ב', ג':"המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח ואין מתארח אצל עם הארץ"; ב', ט': "אמר איני מקבל עלי אלא לכנפים בלבד מקבלין אותו קבל עליו לטהרות ולא קבל עליו לכנפים אף על הטהרות אינו נאמן"; ב', ב': "המקבל עליו ארבעה דברים מקבלין אותו להיות חבר שלא ליתן תרומות ומעשרות לעם הארץ ושלא יעשה טהרות אצל עם הארץ ושיהא אוכל חולין בטהרה". ועוד רבים..

ב', ט': "הבא לקבל עליו אם היה נוהג מתחלה בצינעא מקבלין אותו ואחר כך מלמדין ואם לאו מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו ומלמדין אותו והולכין ומקבלין לכנפים ואחר כך מקבלין לטהרות".

בכל אופן: "היה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו  - לא יכנס לבית המדרש" (בבלי ברכות כח', א'), כפי שהיו תנאי כניסה והתקדמות בעדת קומראן.

  1. הפרושים מעידים בעצמם שהיתה מסורת תורה כמו מגילות קומראן שאבדה:

 הנה ברור היום, שמיעוטן של הספרים החיצוניים הם ספרים פנימיים וקדושים בקאנון התורני היהודי, שהרי הן בכלל מגילות קומראן, ואפילו הפרושים ידעו זאת: "מַשְׁעֵנָה אלו בעלי משנה כגון ר' יהודה בן תימא וחביריו. פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה" (מסכת חגיגה יד, א), לצד האמור בספר עזרא החיצוני כי בעוד שלעם ניתנו כד'-24 ספרי התנ"ך, לסופרים העוסקים בתורה כל יום וכל היום, ניתנו שבעים 70 ספרים. לקריאה בהרחבה על "הספרים החיצוניים – סיווג מקורם ואמינותם לפי מגילות קומראן, והיותן המקורות לרוב ספרות חז"ל" באתר זה (אם לא פעיל, יש להיכנס מכותרות האתר). ככל הנראה, מגילות ים המלח/קומראן/הגנוזות/מדבר יהודה אלו - הם ספריית הקודש של ממלכת יהודה שהיתה במקדש בירושלים[20] (אך לא חשופה ונגישה לרוב המלכים בבית ראשון).

הפרושים הביאו מדרשי אגדה שהתושב"ע עברה או התחדשה לאורך כל התקופות, כגון שחלילה שכח משה רבינו כ-5,000 הלכות כי התעצבן (מסכת תמורה טז' ע"א), ו-300 ליהושוע[21], ואילו מנגד אפילו חידושים במהלך התנ"ך: "אמר רבי אבהו: אף על פי כן, החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו" (תמורה טז' ע"א).

נוספים על כך המדרש במסכת שבת (דף קד' עמוד א'[22]).

שרירא גאון כותב באגרת שלו את סדר הדורות של העברת מסורת הפרושים (ומשם כנראה הרמב"ם מפרט זאת בהקדמה לספרו "היד החזקה"), אך אין מסורת קדומה לאלו, וכאמור העיקר – אין מסורת מפורטת או כלשהיא זולת הלכות בודדות שמצביעות על שיבוש לוח השנה.

אמירות כאלו מצביעות על ניסיון קביעת הגמונייה חדשה בכח: "אילו ואילו דברי אלוהים חיים הם" (מקור), "חכם עדיף מנביא" (מקור), "נצחוני בניי"[23] (מקור), "מנעו בנכם מן ההיגיון" (ברכות כח'), "ממזר תלמידחכם קודם לכהןגדול עםהארץ", חביבים דברי סופרים מדברי תורה", ו"חמורים דברי זקנים מדברי נביאים", משום ש"דברי תורה - יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולין ויש בהן חומרים, אבל דברי סופרים - כולן חמורין הן". לאחר מכן "בא רבי עקיבא ודרש: את הפסוק בספר דברים ״ את ה` אלהיך תירא`, לרבות תלמידי חכמים".

  1. מנהיגי הפרושים הראשונים העבירו הלכות ספורות המלמדות על המחלוקת עם עדת קומראן:

מסורת הפרושים הראשונים בתקופת החשמונאים-מכבים דלה מאוד, וכוללת הלכות בודדות בלבד. עיקר מסורתיהם היתה מוסר, בדומה לספרו של שמעון בן סירא, שממנו העתיקו מאות דברי תורת מוסר ותפילות. אבסורד של הפך המצווה/ההלכה הפרושית ש"כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם" (אבות ו', ו'. מגילה, ט"ו, א'). למול מסורת של פרושים בודדים מאמצע בית שני, לעדת קורמאן יש מסורת של 500 כותבים של אוצר בלום ומקיף של כל התורה – הן מגילות קומראן שחלקים מהן שרידים בימינו כיום. גם ספר המכבים ב' נשלח לכוהנים, שהיתה ההגמוניה באותה תקופה, ומצביע שכת הפרושים לא היוותה משקל בהנהגת העם (אם כלל היתה קיימת בתקופה זו).

להלן ניתוח של המסורות הבודדות שהעבירו הפרושים הראשונים והיחס למגילות קומראן:

  1. אנטיגנוסאיש סוכו[24]:היה בערך בדור הראשון למכבים-חשמונאים, השאיר מסורת תורנית-הלכה אחת בלבד במסכת אבות במשנה. אנטיגנוס איש סוכו לא העביר הלכות, למעט אמרה מוסרית שנשמרה למסכת אבות במשנה. יוסי בן יועזר איש צרדה אחז במסורת תורנית של הלכות מצומצמת מאוד של הלכות ספורות בלבד[25], בכללן המחלוקת ההלכתית הראשונה שמצביעה על כך שלא היתה מסורת לגבי לוח שנה ירחי שבו יחול חג בשבת (בלוח השמש הקומראני אין חגים בשבת). מאפיין בשמו תהליך התייוונות, ובאופן אבסורדי, חז"ל טוענים זאת בעיקר נגד החשמונאים, שהיו מאוחרים לו. ברית דמשק הינה מגילת ההיווסדות של עדת קומראן, הכיתתית הראשונה, ולא מופיע בה הכוהן הרשע וכפיר החרון – היות ולדעתי הם טרם קמו (להערכתי מדובר על מס' שנים ספורות, בין תחילת שנות השישים לסופה). כך שייתכן, ש'איש הלצון' מוזכר בברית דמשק (מהדורת קמרון, עמ' 6, שורות 46-41/טור א', 14) היה קודם בזמן, ואינו אחד מהכוהנים המתבוללים, הוא, בהסתברות שנייה, אנטיגונוס בן סוכו. לאחר מכן מופיע ביטוי של 'אנשי הלצון' בלבד, הם הכת שאחריו – דורשי החלקות[26]. מאידך, ייתכן שאיש הלצון הוא גם איש/מטיף הכזב, והוא מופיע גם בברית דמשק וגם בפשרים מאוחרים לו[27], ואז הצעתי זו אינה נכונה).
  2. יוסי בן יועזר איש צרדה[28]: אחז במסורת תורנית של הלכות מצומצמת מאוד של הלכות ספורות בלבד, בכללן המחלוקת ההלכתית הראשונה שמצביעה על כך שלא היתה מסורת לגבי לוח שנה ירחי שבו יחול חג בשבת (בלוח השמש הקומראני אין חגים בשבת). המחלוקת ההלכתית הראשונה שהעביר ראשון מבין חמשת הזוגות, יוסי בן יועזר איש צרדה, מצביעה על כך שלא היתה מסורת מסודרת לגבי לוח שנה ירחי שבו יחול חג בשבת (בלוח השמש הקומראני החגים לא חלים בשבת). מתוך שלוש מסורות בענייני טומאה וטהרה[29]במשנה עדיות ח' ד', באחת מהן פסק יוסי בן יועזר שהנוזלים המגיעים מבית המטבחיים שבמקדש טהורים ומותרים לשימוש אף על פי שדם הקורבן התערב בהם[30]. הלכה זו מנוגדת למגילת המקדש (לב' 12-15)[31]. התיר מין חגב לאכילה. עוד הקל שהנוגע בטמא-מת יהיה טמא רק עד הערב ולא שבעה ימים כפשט ברור בתורה. הלכותיו אלו, ואף כל מגמתו, אפילו עצם העדות על המנהג המקובל, שונות מההקפדה של עדת קומראן ותואמות לכינויו הנוסף 'יוסי שריה' (המקל)[32], עובדה שמקשרת אותו לאיש הכזב[33]: "[פשר‏]ו על איש הכזב אשר התעה רבים באמרי ש̇קר כיא בחרו בקלות" (פשר תהילים לז' 4QpPsa, טור 1, 25-26). מאידך, מכונה 'חסיד שבכהונה'[34] (משנה, חגיגה, ב', ב') כיוון שהקפיד על ענייני טהרה - בניגוד לדוגמאות אלו, וייתכן וכינוי זה הינו הקבלה הפוכה ל'כוהן הרשע' שבמגילות הכיתתיות[35], או אפילו ל'כפיר החרון' שגם היה כוהן (אם כי לא כוהן גדול), ולא ידוע לנו על כוהן פרושי גדול מתקופה זו.
  3. יהושעבן פרחיה[36] העביר רק הלכה תורנית אחת (שמעידה על כך שלוח השנה שובש).. בן זוגו היה נתאי הארבלי, שלא העביר מסורת הלכתית, למעט כאמור המחלוקת על לוח השנה והלכת מוסר אחת בפרקי אבות.יהושע בן פרחיה ברח לאלכסנדריה, כחלק ממרידתו במלכות אלכסנדר ינאי (המלך יונתן החשמונאי) בברית עם שמעון בן שטח – אויבו העיקרי של המלך יונתן. העביר רק הלכה תורנית אחת (שמעידה על כך שלוח השנה שובש). מוזכר גם בדיעה סותרת לגבי אפר פרה אדומה (ילקוט שמעוני, פרשת חקת, רמז תשס"א) – מחלוקת גלויה וברורה כיום בין עדת קומראן לפרושים. בן זוגו היה נתאי הארבלי, שלא העביר מסורת הלכתית, למעט כאמור המחלוקת על לוח השנה והלכת מוסר אחת בפרקי אבות.
  4. יהודה בן טבאי גזר החמרה בטהרה (טומאת מתכות) ומאידך הקל בהריגת עדים (בניגוד ובמחלוקת ההלכתית תורנית לצדוקים שהיא פשט התורה ויותר מוסרית).      ואולי עדויות ספורות אלו היא הסיבה שהמשנה במסכת אבות פותחת בשלושה דברים (בלבד) שמסר משה רבינו....     ??????. יהודה בן טבאי בן זוגו של שונאו ואויבו של המלך ינאי – שמעון בן שטח (מאמר נפרד באתר), שניהם הזוג הפרושי השלישי. מחד גזר החמרה בטהרה (טומאת מתכות) ומאידך הקל בהריגת עדים בניגוד ובמחלוקת ההלכתית תורנית לצדוקים שהיא פשט התורה ויותר מוסרית.
  5. המסורת של בית שמאי יותר קרובה למגילות קומראן ו/או לצדוקים:

בית הלל מאשר בית שמאי (הלל הזקן עלה מבבל ולא אחז במסורת ירושלמית ויוחסין כבית שמאי מנחם שהיו בעלי המסורת, ועוד נידו את אליעזר הורקנוס השמותי שהיה בעל רוב המסורת הפרושית). מעבר לכך, חלק מבכירי הפרושים היו גרים, וזלזלו בכוהנים הצדוקים (כגון: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו; "עדיף ממזר תלמיד חכם מכוהן גדול"[37]).

המשיכו חלק ממסורותיהם (ובמובהק בעניין נשים – ראה מאמר נפרד באתר), ובכל אופן יותר מבית הלל. לכן, הגמרא מפרשת במסכת חגיגה ב' לגנאי "יצא מנחם נכנס שמאי", ולכן, כנראה, מנחם כבר לא הוזכר גם ברשימת הזוגות של המשנה במסכת 'אבות'[38]. לעומת זאת, הלל עלה מבלל ארצה מבבל, ללא ידע ומסורת קודמת של תורת משה[39], ולמרות זאת הכריע במחלוקת הגדולה והישנה של הפרושים לבין עצמם ולבין עדת צדוק – לוח השנה, ונקודתית – האם יש להקריב קרבן פסח שחל בשבת?!

הגמרא מודה שבית שמאי היו חכמים ומפולפלים מבית הלל, למרות שבית הלל היו מצהירים על עצמם שהיו ענוותנים (מקור) עדיין שיא המחלוקות ביניהם הגיע לשפיכות דמים: "אותו היום - היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. רבי אליעזר אומר: 'בו ביום גדשו את הסאה'..... תנא [=אומר] ר' יהושע אונייא: תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל. תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים. תני שמונה עשרה דבר גזרו ובשמונה עשרה רבו. ובשמונה עשרה נחלקו" (ירושלמי, תוספתא, בבלי שבת יז'), וכן שרבי אליעזר בן הורקנוס (פרקי דרבי אליעזר פרק י"ט) היה מבית שמאי - שמותי. ישנה דעה פרושית[40] שלעתיד לבוא (בימי משיח) ההלכה תהיה (חזרה) לפי בית שמאי, דבר שתואם לתפילה: "והשיבה שופטינו כבראשונה".

בכל אופן, המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל אינה על דרשות פסוקי התורה, אלא על הלכות אבסטרקטיות (דיון שפירא ופיש, פולמוסי הבתים, עמ' 461-497).

  1. מנהיגי הפרושים אינם כוהנים ואינם מיוחסים: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אםכןקופהשלשרצים תלויה לו מאחוריו".

הפרושים מעידים על עצמם: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אםכןקופהשלשרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך" (יומא, כב':) [41]. וכן כך היו חלק לא מבוטל של הפרושים גרים או ללא מסורות אבות:

  1. הזוג שמעיה ואבטליון: היו גרים (תלמוד בבלי, גיטין דף נ"ז עמוד ב') מבני בניו של סנחריב[42].
  2. אונקלוס.
  3. רבי עקיבא:רבי עקיבא ניסה להחליף את חנוך בתפקידיו וספריו, כגון מהמדרש של ארבעה נכנסו לפרדס - לקריאה בהרחבה על "הניסיונות להמליך את רבי עקיבא במקום חנוך ומשה רבינו" באתר זה (אם הקישור לא פעיל, ניתן להיכנס מכותרות האתר).http://www.deadseascrolls.co.il/2016-10-20-11-20-18/97-%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90

חלק מהכללים שנקבעו לצורך כך הם: "חכם עדיף מנביא", "ממזר תלמידחכם קודם לכהןגדול עםהארץ"; "חביבים דברי סופרים מדברי תורה", ו"חמורים דברי זקנים מדברי נביאים", משום ש"דברי תורה - יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולין ויש בהן חומרים, אבל דברי סופרים - כולן חמורין הן". לאחר מכן "בא רבי עקיבא ודרש: את הפסוק בספר דברים ״את ה` אלהיך תירא`, לרבות תלמידי חכמים". וכך, אם "השמים - שמים לה`",הארץ היתה שייכת לרבנים! הם היו המלכים החדשים, "כמאמר החכמים: `מאן מלכי – רבנן`, מי הם המלכים - חכמים".

הפרושים-חז"ל אף ניסו להרחיק את המסורות השונות מהם (למשל: איסור וקללה על קריאה בספרים חיצוניים), כנראה שכבר לא ידעו כי חלק ממסורות אלו של הפרושים עצמם (התושב"ע) - מקורן בהלכות שהועברו אצלם (ואצל רוב העם וזרמים/כתות אחרות[43], כנראה חלקית גם הצדוקים) במשך הדורות האחרונים מאז נטישת עדת קומראן, ומאבקים פוליטיים אלו מצביעים לא רק על הניסיונות להנהגה וכפיית ההלכה, אלא גם על שנאה תהומית ללא בירור אמיתי של מקורות ואמיתות ההלכות – דבר שכיום מתאפשר, נוכח גילויים של מגילות קומראן.

הקשיים של העלאת כבוד חכמי הפרושים וצריבת התושב"ע כמסורת ישירה ממשה רבינו מופיעה במספר מדרשים, הראשון הינו 'תנורו של עכנאי' (שהינו ציטוט חלקי ועיוות של הפסוק "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים--לְהַטֹּת", שהרי המצווה לא ללכת אחרי הרוב כאשר הוא פועל לרעה או טועה - ממש כמו שעשה אליעזר בן הורקנוס). השני הוא פירוש שגוי עד עיוות של הפסוק: "ככל אשר יורוך", שהרי התורה נתנה סמכות לדון רק לשופטים ו/או לכוהנים (ולא לחכמים) שבירושלים (ולא בגליל או בבל), ובמגילת המקדש ?? מודגש שמדובר לפי "ספר" התורה.

  1. מגילות קומראן הינן המקור לרוב הברכות והתפילות של הפרושים–חז"ל (שעד היום בהלכה האורטודוקסית):

לכל יום (כגון במגילה 4Q503[44]), סרך שירות עולות השבת[45], שתי הכותרות שנשמרו בשלמותן: תפלה ליום כפורים; הודות ליום בשבת, וכותרות חלקיות: [תפלה ביו]ם הרביעי; [תפ]לה למועד; [תפלה ליום ה]בכורים". בכל אופן, גם סגנונה וחלק ממקורות ברכות תפילת העמידה (18) היא ממגילות קומראן ומבן סירא[46], ולהלן השוואה בהרחבה: http://www.deadseascrolls.co.il/%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%96%D7%95%D7%AA/89-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA

תיקון הפרושים של תפילות בנוסח קבוע במקום קורבנות, זה שיבוש של התפילות המגוונות לכל הימים והמועדים שכבר היו בעדת קומראן. כידוע, רבן גמליאל תיקן את תפילת 18[47] ותקנות נוספות, וזאת כנגד שני קורבנות התמיד[48] ("ונשלמה פרים שפתינו", הושע יד'), אך תיקון זה הינו בעייתי בהיותו קובע נוסח קבוע וחוזר ברוב התפילות, שידוע לכל שחזרה על אותן המילים מביאה לטכניות ורובוטיות שמחסרת את הכוונה והתפילה מהלב. וכך למצער, התפילה מצטיירת כנטל תורני כבד וקשה, במיוחד לבעלי אופי שקשה להם לחזור על דברים ולהיות כבולים בתבניתיות ורובוטיות.

  1. ההיסטוריה והמסורת שעברה ממשה עד לכתיבת המשנה - המצוות וההגמוניות בתקופת התנ"ך ובית שני:

ראה מאמר נפרד באתר זה:

http://www.deadseascrolls.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D/94-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%A0%D7%99

  1. מעט ממשנת הפרושים-חזל ממסורת אבות, ואילו רובה חידושים וזכרונות מסורות אחרות וקודמות:

ראה מאמר נפרד באתר זה:

http://www.deadseascrolls.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D/92-%D7%AA%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%A2

  1. עיוות כללי וחוקי המשפט והדין:

ראה מאמר נפרד באתר זה:

http://www.deadseascrolls.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D/95-%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98

  1. הלכה תנאית שהועתקה ממגילות קומראן"

ראה קטלוג-רשימת מאמרים נפרד באתר זה:

ז.      הנצרות – הברית החדשה: הניסיון להמשיך את מגילות מדבר יהודה

  1. ישו ויוחנן המטביל מחקים באופיים ומעשיהם את מורה הצדק והקדמונים:

לישו היו מספר מטבעי לשון של המגילות הכיתתיות[49], ובעיקר מורו יונתן המטביל ששהה באזור מדבר יהודה היו מנהגים דומים[50]. אף מדעותיו של ישו נראה שהיה יהודי קנאי[51]. בכללי, ישו היה מקל (וודאי שהדורות אחריו) ואילו עדת בית צדוק היתה מקפידה ומדקדקת בכל התורה (יש אפשרות לפרש פסוק במגילת עדת היחד לביטול מצוות[52]). בצוואות השבטים יש פסוקים נוצריים מובהקים[53].

ספר חנוך (א' פרק קו' 1-12) ומגילה חיצונית לבראשית (דף 2) מתארים את סיפור לידתו של נח, שנולד לבן הדומה למלאך, ולכן אביו למך פנה לאשתו לבירור האם היא שכבה עם מלאך.        בספר חנוך ב' (הסלאבי) כג' מתואר שניר (אחיו של נוח, שבנו מתואר בהמשך בבראשית כמלכיצדק) חושד באשתו צופמינה ששכבה (בגדה) עם איש אחר, כיוון שהיא בהריון והוא לא שכב איתה כי שימש ככוהן גדול. שני סיפורים אלו הם כנראה המקור לתיאור לידת ישו, שהוא כנטען משיח כמלאך.    מלכיצדק (אחיין של נוח) גם ניצל ונשמר מהמבול כאשר עלו השמיימה (חנוך ב' הסלאבי כג' 36, 63). יתכן והעובדה שחנוך לא מת, שימשה בידי הנוצרים הראשונים טיעון לאישוש עלייתו של ישו השמיימה.

  1. רעיונות שעברו מעדת קומראן לנצרות:

וידוי לכוהן (שעבר לכומר) ככפרה על חטא - penanace[54], הרבים הפכו להיות ה'קהל' - הכנסייה[55], סלע כיסוד הקהילה[56].

  1. הלכות שעברו מעדת קומראן לנצרות:

תוכחה[57].

שני מאמרים במגילות קומראן, מבואות ומחקרים ב'.

לוח השנה השמשי מקורו ממגילות קומראן (אם כי השתבש מאוד[58], ותלמידו פול מציין שכולם חגגו ראש חודש ירחי).

  1. מאמרים והפניות להעתקים של הנצרות ממגילות קומראן:

מאמרו של שמחה יעקובוביץ מביא על דימיון לישו בצליבתו והוראתו לתלמידיו, אך בשם פול יונה/דייב?:

http://www.simchajtv.com/jesus-in-the-dead-sea-scrolls-a-second-reference/

יש דימיון בתיאורי המשיח האפוקליפטי: מתי יא' ד'-ו'.

אם היו טרם/פרוטו-נוצרים שחיו כבר בימי עדת קומראן, הרי שסביר שהם היו אחת הכתות המקוללות, בעיקר כזו שנטשה את המצוות.

לבדוק כמות ההטפות של ישו נגד הפרושים, ואולי הוא לקח הטפה זו של עדת קומראן נגד דורשי החלקות?

ח.    המקובלים: ספרי קבלה ומסורות היכלות הן מהמגילות:

  1. ספרות היכלות ומרכבה:

ראה ספרה ומאמריה של רחל אליאור: מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות.

ט.    האיסיים בבית שני והיום – ניסיון לאורח קהילה כעדת קומראן:

  1. פילון האלכסנדרוני מתאר את התיארופטים שהם הקרובים ביותר לעדת צדוק וכנראה הם יצאו מבית חוניו ולהם חלק מהמגילות:

שני תיאורים מתאימים לעדת קומראן: הראשון חגיגת מספר ימי החמישים, והשני קיומן של נשים כחברות בעדה.

איסיים - רופאי גוף, תירופאטיים - רופאי הנפש.

  1. יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו) מתאר את כמות האיסיים והפרושים, אך זמנו מאוחר בכ-200 שנה משיאה של עדת צדוק:

שני תיאורים מתאימים לעדת קומראן: הראשון חגיגת מספר ימי החמישים, והשני קיומן של נשים כחברות בעדה.

/

גם בני הנביאים היו מתגודדים (לשמואל ואלישע), נחמיה וקבוצתו (פרק י', כארבעת אלפים, רובם כוהנים ולווים, בכריתת אמנה חדשה), כ-300 הנזירים במחלוקת בין שמעון בן שטח לאלכסנדר ינאי, והתנהלותם דומה לעיר כוהנים (כפתיחת ברית דמשק[59]), כפי שהיו 13 מתוך 48 ערי הלויים בתנ"ך[60], ובפרט כנוב.

להרחבה באתר זה ראה במאמר: "זיהוי עדת קומראן: כותבי ובעלי המגילות הגנוזות של מדבר יהודה – האם היו איסיים, צדוקים או כוהני בית צדוק": http://www.deadseascrolls.co.il/%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%A6%D7%93%D7%95%D7%A7/74-%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%9D

  1. מגילות קומראן שנמצאו במצדה מצביעות שהיו עוד מעדת קומראן-איסיים ושהם כנראה נגד הפרושים:

המרד מצדה בסוף המרד הגדול לחורבן בית שני (שנת 73 לספירה) נמצאו 14 מגילות, ביניהן 3 של מגילות קומראן: "שירת עולת השבת השישית בתשעה לחודש השני", ספר היובלים ובן סירא. זאת בניגוד לספרו של יוספוס פלביוס, שמנהיג ההתבצרות מזרם/כת הסיקריקים, אלעזר בן יאיר, היה פרושי קנאי (וברי שמגילות קומראן לא היו של הזרם הפרושי). אם צדוקים אלו היו במצדה, הרי שזה סותר את תיאורי הפרושים ויוספיוס פלביוס, לפיהם צדוקים הם אלה שדווקא היו המתונים במרד הגדול.

יודגש כי יופוס מציינם כסיקריקים קיצוניים (פלג ימיני בעם ישראל בימי חורבן בית שני), אך יוספוס היה מתייוון בוגד בעצמו, וסביר שדעותיו על קבוצות יריבות לו בעם ישראל היו משוחדות, אם כי את האיסיים הוא שיבח ואהד רבות.

  1. האיסיים המשיכו להתגורר באזור מדבר יהודה, כפי שנראה בסוסיא:

לעומת הפרושים-חז"ל שלאחר חורבן הבית השני העבירו את מרכז בית המדרש (ובית הדין) לגליל, האיסיים המשיכו להתגורר בנחלת שבט יהודה במאות 3-9 לספירה, ולפי הממצאים הארכיאולוגים שביישוב סוסיא שבדרום הר חברון, התגוררו בו כנראה כוהנים איסיים:

  1.  שמרו על לוח שנה לפי יובלים (לפי פסיפס בית הכנסת).
  2. הקפידו על טהרה לפי כמות של 30 המקוואות.
  3. בארבעת בתי הכנסת שנחפרו בדרום הרי חברוןנמצא פתח בית הכנסת בצד מזרח (ולא צפונה לירושלים), כפי שיוספוס מתאר את האיסיים (וכן בהלכת הפרושים שלא נשמרה[61]).
  4. הלשון של הכתובות בסוסיא ובאשתמוע מעידות על כך שהעברית והארמית השתמרו כשפת יום יום בדרום הרי חברון. לעומת זאת, בכתובות שנמצאו בגליל רווחת השפה היוונית. הדבר תואם את האמור בתלמוד הבבלי: "אמר רב יהודה, אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם - נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם - לא נתקיימה תורתם בידם" (מסכת עירובין, נ"ג, ע"א)
  5. ככל הנראה מגילות דומות למגילות קומראן נמצאו במאה השמינית ליד יריחו וכך הוספו 5 פרקי תהילים לפשיטתא:

במאה ה-8 לספירה, מתאר הפטריארך טימותיאוס הראשון שנתגלו מגילות ליד יריחו והגיעו לידי יהודים מומרים[62] בירושלים[63], ובפרט הוסיף שמצא בספרים "למעלה ממאתיים מזמורי תהלים לדוד", כאשר בתרגום הסורי של התנ"ך, הפשיטתא, אכן ישנם 5 פרקים נוספים ל-150 שבידינו לפי נוסח המסורה, שחלקם נמצאו גם במגילות קומראן (ובמגילות קומראן יש עוד עשרות או מאות מזמורים, אך אינינו יודעים אם הם בקאנון של ספר תהילים או מזמורים שונים).

מספר המגילות העצום משקף רק חלק מהמכלול המקורי, שכן מקצתן אבדו, התפזרו ונכחדו בתמורות העתים. על אובדן מקצת המגילות במועדים קדומים ראו דברי ידין, המביא תרגום עדויות מימי אב הכנסייה אוריגנס (185-254) שחי בקיסריה וחיפש נוסחים שונים של המקרא ושל תרגומיו. אוריגנס כתב במהדורת ההקסאפלה, הנוסח המשושה של המקרא ותרגומיו ותעתיקיו ליוונית שערך במחצית הראשונה של המאה השלישית: "הנוסח השישי נמצא יחד עם ספרים אחרים עבריים ויווניים בכד חרס ליד יריחו בימי שלטונו של אנטוניוס בן סוורוס." אב הכנסייה ההיסטוריון אווסביוס מתאר בספרו על תולדות הכנסייה את עבודתו של אוריגנס ואומר: (כרך 6, 16): "על אחד מאלו [מנוסחי תהלים] ציין שמצאו ביריחו, בתוך כד חרס, בימיו של אנטוניוס בן סוורוס (כלומר הקיסר קראקאלה 211-217 לספירה)." עדות חשובה מצויה בדברי הפטריארך טימותיאוס מסלווקיה, ראש העדה הנוצרית הנסטוריאנית בחליפות העבסית שכיהן בבגדאד, (726-819) באיגרת שנכתבה בסביבות 815: "שמעתי מפי כמה יהודים מהימנים שבאותה שעה עברו ונתקבלו לחיק הדת הנוצרית, שלפני עשר שנים בקירוב נתגלו מספר ספרים בתוך מבנה חצוב בסלע ליד יריחו [...] היהודים נהרו למקום בהמוניהם ומצאו ספרי תנ"ך וספרים אחרים הכתובים בכתב העברי, [...] כך סח לי אותו יהודי: מצאנו בין הספרים אף למעלה ממאתיים מזמורי תהלים לדויד".

  1. היום יש קבוצות רבות שמנסות לחיות באורח חיים אקולוגי/אורגני/רוחני וכדומה:

לדיאבון, הן ניזונות בעיקר משני ההיסטוריונים לעיל, ולא ישירות ממגילות קומראן (שאכן קשה להשיגן חופשי לקריאה).

י.      הקראים והגניזה הקהירית – אולי ממשיכי חלק מהמסורת

  1. הקראים:

ההלכה הקראית הינה די ליברלית ופלורליסטית, כל קראי יכול למצוא לו את ההלכה מהתנ"ך, כהמלצת ענן בן דוד: "חפישו באורייתא שפיר ואל תשענו על דעתי", כלומר 'חפשו היטב בתורה, ואל תשענו על דעתי'. עם זאת, המחקר (מומלץ לקרוא את ספרו של יורם ארדר, אבלי ציון הקראים ומגילות קומראן) מוצא נקודות השקה לקראים הראשונים, וסובר שברית דמשק שבגניזה הקהירית הינה העתק קראי[64], ושהקראים סברו שהצדוקים קבעו שהחודש הוא 30 יום לפי 'מעשה נוח'[65] (150 יום של המבול, ראה בהרחבה במאמר נפרד לוח השנה באתר זה), וכת שאינה הצדוקים – 'כת מערות' האוחזת בלוח שנה השמשי, וששר המשטמה הוא המצאת הצדוקים למלאך/אל משני שאליו נמסר ההנהגה בעולם[66] (לפי ספר היובלים שר המשטמה מנהיג את כוחות הרשע כנגד מלאך הפנים[67]), אך קרקסאני הביא רק ראייה-הלכה אחת שהעביר צדוק, מייסד כת הצדוקים, על איסור נישואי בת אח ובת אחות (ראה הרחבה במאמר באתר זה – נשים), אך כנראה את רוב ידיעותיו שאב מהרבניים-הפרושים.

לכן עיקר הדימיון הוא בפרשנות הפשט, לכך יש מאמר נפרד באתר זה -  "פרשנות עדת קומראן: פשט לחומש ודרש פשרים לנ"ך": http://www.deadseascrolls.co.il/%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%A6%D7%93%D7%95%D7%A7/76-%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9-%D7%A4%D7%A9%D7%98-%D7%93%D7%A8%D7%A9

מעניין שדווקא הפרושים עצמם תיארו את עצמם יותר קראים מהקראים: המכניס לביתו יותר מכד' ספרים – זוהמה הוא מכניס..

  1. מסורת התושב"ע העיקרית היא הניקוד – הועברה מהקראים:

הועברה ומשומשת עד היום ע"י בן אשר, במסורתו 'כתר ארם צובא' (ואבסורד לטעון נגד הקראים שאין להם שום מסורת ואילו לפרושים יש את המסורת). על זה הדרך, גם עיקרי האמונה של הרמב"ם, חלקם נלקחו כנראה מהקראים (מקור).

  1. על חג השבועות כתוב במגילה 4Q513 (4QOrdinances-b): "כי לא מתורת משה":

עדות המצביעה שהיתה קבוצה שהמציאה מסורות/"תורות" ושייכה אותם לתורת משה. הפרושים-חז"ל היו כאלה (ייתכן והיו קבוצות קודמות להם שהפרושים-חז"ל הם ממשיכי דרכם).

להרחבה באתר זה ראה במאמר: "זיהוי עדת קומראן: כותבי ובעלי המגילות הגנוזות של מדבר יהודה – האם היו איסיים, צדוקים או כוהני בית צדוק": http://www.deadseascrolls.co.il/%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%A6%D7%93%D7%95%D7%A7/74-%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%9D

  1. תרגום מגילת רות לארמית הינו קראי הקרוב להלכת קומראן:

ראה מאמרו של פרופ' שלמה זלמן הבלין שבו מוכיח 4 הלכות זהות: איסור ריבוי נשים; צליבת קיסא; קצירת העומר בערב פסח; נעל – בית יד.

http://forum.otzar.org/forums/download/file.php?id=25585

  1. הגניזה הקהירית:

בגניזה הקהירית נמצאו מספר מגילות קומראן בלעדיות (שלא נמצאו/נשמרו בעוד מקומות) כמו בן סירא, כתב לוי הארמי וברית דמשק[68].

היות והגניזה הקהירית מכילה כתבים קראים רבים, והיות וחייתה באזור קהילה קראית, סביר שמדובר על קהילה שאחזה והמשיכה את חלק ממגילות קומראן, ואולי נטמעה בהמשך עם הקראות או הפרושים.

תוספות/לעריכה:

  • ממאמר

מה היינו מצפים למצוא באוצר הספרייה הלאומית-כוהנית של עם ישראל שהיה מצביע על כך שהיא היא הקאנון המקודש? ובפרט, מה למשל היינו מצפים מכל הידע על נוב עיר הכוהנים?

תחילה היינו מצפים לספרות נוספת שמשלימה את התנ"ך, שכבר בתנ"ך כתוב שהיו ספרים נוספים, אך אם לפרושים היו מסורות רבות ומגוונות, אז צריך שלפחות לחלקן יהיה בסיס מסודר וכתוב.

והנה, מגילות קומראן כוללות מסורות מגוונות שלא שיערנו שהיו קיימות באוצר כוהני וסופרי ישראל, מגרסאות מורחבות לתנ"ך, ספרות קדמונים וספרות קודש סודית, תפילות מגוונות ועוד ועוד ועוד..

אוצר בלום זה של כ-930 מגילות ים המלח (150,000 מילים, 15,000 כתבי יד שונים, 250 חיבורים חדשים[69]), מצביע על מסורות של מאות שנים בקבוצה גדולה ועיקרית של כוהנים המחזיקה בספרות הקודש (פילולוגית שפת העברית שבמגילות אינה כיתתית ונפרסת בכל סוגי התנ"ך וטרום ספרות הפרושים[70]) של עם ישראל ובחירי הדורות הראשונים.

שנית, היינו מצפים לסדר היררכי של התנהלות קהילת הקודש, פירוט דינים של קורבנות וטהרה, וגם פירוט של מצוות מהתורה כיצד ליישמן.

ואכן, כעיר כוהנים וערי לווים, יש בה את הפירוט והסדר של כל החיים הקהילתיים והמיוחדים של כוהנים על רמת טהרתם וקדושתם הגבוהה לפי המקרא.

שלישית, היינו מצפים מקהילה שמחמירה וקפדנית כ"כ בהלכות, על סגירות בספרים חיצוניים ובנוסחים/גרסאות של שפות המקרא – התרגומים.

והנה, כשליש (כ-230 עותקים) ממגילות קומראן מכילות 4 נוסחי תנ"ך (העיקרי הוא נוסח המסורה, השני הוא היווני "השבעים", שהנצרות אימצה אותו יחד עם הרבה מסורות ממגילות קומראן, השלישי הוא הארמי שנמצא רק ל'ויקרא' ואיוב, והרביעי הוא הקדם-שומרוני. כולם כמעט לא השתנו עד עצם היום הזה בין העמים שהתפצלו מגרסאות אלו). הנגדה זו מצביעה על הבעלות לשונות בין ספרי קודש.

מה היינו מה מצאנו במגילות קומראן אם הכתבים אכן אותנטיים (הסתכלות ממבט מאמין במגילות)?

מצאנו ספרות קדמונית עם מסורות שלנו מתן תורה, שהן המקור למסורות דומות בעמי המזרח הקדום. מצאנו מסורות דומות אך שכתובות ברוח הקודש שהן כנראה המקור להלכות הפרושים-חז"ל. מצאנו ספרות כוהנים סודית המפרטת את המצוות והתורה, שכנראה מיועדת רק לכוהנים ולסופרים, כגון דקדוקי הלכות ללוח השנה – מצווה עיקרית שאין עליה פירוט בתורה. מצאנו עדה ששומרת על כל התורה בדבקות ובחסידות, ומאידך בעלת מסורת כתובה עצומה רחבה וכוללת המצביעה על עדה שמחזיקה בקאנון ספרות קודש תורת ישראל.

מגילות ים המלח כוללות את אוצר מסורות הקדמונים (לפני מתן תורה), נבואות נוספות של התורה והלכות ופירושים עד אמצע ימי בית שני (כולל הלכות ערי  הלווים, כפי יישובם האחרון): תפילות רבות לכל מועד וסגנון (שמהן התפתחה למשל תפילת 18 של הפרושים – ראה הרחבה לקמן), ספרות כוהנית וסודית שלא מיועדת לכל העם (כתבי סתרים, מטמונות כמגילת הנחושת, חוכמת הפנים והגוף בכתב מראה, סנכרוני שמש וירח), ואת פירוט מצוות לוח השנה שלא מפורט בחומש (364 ימים על כל פרטיו דקדוקיו מחזוריו וסנכרוניו המדהימים בשביעוניות[71]). רוב החוקרים זיהו קבוצה זו כאיסיים (ולמצער רוב השיח הציבורי מתמקד בניסיונות הזיהוי של הקבוצה ולא במשמעויות התורניות הגדולות אז והיום), ובאתר זה ייקראו עדת קומראן, או כפי שהם מכנים את עצמם ומשייכים את עצמם לכוהני בית צדוק (הכהונה[72] נבחרת מהכוהן הגדול צדוק בן אחיטוב שנאמן לדוד המלך וחנך את בית המקדש הראשון והובטח ע"י הנביא יחזקאל[73] עד לכוהני בית שני ושמעון הצדיק).

יא. הציונים במאות האחרונות והממלכתיות הם כגישת עדת קומראן ובניגוד לדעות חז"ל

  1. שתי המגילות הממלכתיות - ממ"ת ו'ברכה לשלום יונתן המלך':

מגילת אגרת מקצת מעשה התורה (ממ"ת) היא מגילה-אגרת ממלכתית מאוד, נשלחה ופונה בלשון בקשה מכבדת לכוהן הגדול, מעוניינת להשפיע על הלכות הכהונה והכוהנים, ומברכת את הכוהן הגדול שיצליח כדוד ושלמה. רוב החוקרים סבורים שהכוהן הגדול הנמען הוא יונתן הוופסי בן מתתיהו, ומיעוטם שמעון התרסי בן מתתיהו. ככל שאכן הכוהן הגדול הנמען הוא חשמונאי, הרי שגם אם היו אי-אלו הסכמות, הרי שהיחס היה גלוי ומכבד מאוד.

במגילת 'תפילה לשלום יונתן המלך' (448Q4) ישנן רק מילים טובות וברכות על המלך יונתן (שיכול להיות יונתן הוופסי בן מתתיהו או אלכסנדר ינאי), המחבר פונה לאל ומבקש שישמור על יונתן המלך ועל ישראל, ולאחר מכן משתנה התפילה מבקשה להודיה על שהושיע האל את יונתן בשעת מלחמה.

  1. גישת ופעילות אנטי ממלכתית של שמעון בן שטח הפרושי:

הפרושים-חז"ל ציינו שאלכסנדר ינאי צדוקי, כמו רוב מלכות חשמונאי היתה צדוקית[74], וכדי למרוד בו "שלחו אל דמטריוס אקאירוס ובקשו עזרה ממנו" (קדמוניות יג', 379-380). העדפת הפרושים בבריתם עם דימיטריוס השלישי מלך סוריה בן דימיטריוס איקיירוס היווני (סלווקי) שבדמשק, הינה עבירה על התורה: "נָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר" (שמות כב' 27), ולכן הפרושים דרשו פסוק זאת בצמצום – רק אם הוא נוהג מנהג 'עמך', ואילו ידוע שההלכה הראויה היא כפי שהנביא אליהו כיבד את אחאב למרות שהיה רשע עובד אלילים (ואילו במקרה דנן כנראה יונתן המלך היה אף צדיק גדול). סימוכין לכך מוזכרים גם במגילת פשר נחום כתוב: "פשרו על דימטריוס מלך יוון אשר בקש לבוא ירושלים בעצת דורשי החלקות, ולא בא כי לוא נתנה אל ביד מלכי יוון מאנתיוכוס עד עמוד מושלי כתיים". הפרושים שברחו לסוריה נרדפו שם, חלק גדול מהם נהרגו אצל כלקיס, ושארית הפליטה מצאו מקום בבית זבדאי: "בשבעה עשר ביה (באדר) קמו עממיא על פליטת ספריא במדינת בליקוס (צ"ל כלקיס) ובית זבדאי והיה פורקן לבית ישראל" (מגלת תענית סי' ל"ג; עי' ירוש' תענית פ"ב י"ג)[75]. היריב הגדול מבית של יונתן אלכסנדר ינאי, הוא שמעון בן שטח הפרושי. במגילת תענית נאמר כי טו' אלול הוא מימי השמחה: "שמעון בן שטח תלה שמונים נשים באשקלון. וכי חיבות הריגה ותליה היו? אלא שהייתה השעה צריכה, לכך כדי שילמדו ממנו וכל ישראל ישמעו וייראו" (וכך הועתק למשנה במסכת סנהדרין ו:ד), זאת, למרות שאסור לפי ההלכה הפרושית לשפוט דיני נפשות ביום אחד, ולא כדיין יחיד. באגדות התלמוד הירושלמי מסופר כי שלוש מאות נזירים עלו לירושלים בימי שמעון בן שטח להקריב קרבנות, ולא היה ידם משגת לקנות את הקרבנות. בקש שמעון מינאי לתת להם חצי משלו, וחצי שני יתן הוא. נתן ינאי קרבנות לחצי (מאה וחמשים), ואילו לחצי השני מצא שמעון בן שטח פתח חרטה והתיר נזירותם. הוציאו האנשים דיבה על בן שטח לפני ינאי כי לא נתן משלו כלום. יתכן ומהתנהגותו זו של שמעון בן שטח, גם כותבי המגילות יצאו נגדו, ונראה אותו כינו: 'כוהן הרשע', 'דורש החלקות', 'איש הכזב', 'איש הלצון' וכו', אלא אם גינויים אלו מיוחסים למתבוללים בתקופה הטרום חשמונאית. שותפו היה יהושע בן פרחיה שברח לאלכסנדריה, כחלק ממרידתו במלכות יונתן אלכסנדר ינאי בברית עם שמעון בן שטח. מוזכר גם בדעה סותרת לגבי אפר פרה אדומה (ילקוט שמעוני, פרשת חקת, רמז תשס"א) – מחלוקת גלויה וברורה כיום בין עדת קומראן (מגילת ממ"ת) לפרושים.

הערות השוליים (המקורות, הרחבות והסברים מפורטים):

"וי̇בן להם בית נאמן בישראל אשר לא עמד כמהו למלפנים ועד הנה ה מחזיקים בו לחיי נצח וכל כבוד אדם להם הוא כאשר הקים אל להם ביד יחזקאל הנביא לאמר הכהנים והלוים ובני צדוק אשר שמרו את משמ̇רת מקדשי̇ בתעו̇ת בני ישראל מעלי" (ברית דמשק, ג' 19-ד' 2). אכן לא נמצאת קבוצה (אלא רק יחידים) עם אוצר בלום של מסורות תורה כמגילות קומראן, וגם פילון ויוספוס שיבחו את צאצאיהם - האיסיים, ועוד מהכרותם הקרובה ואולי אפילו הישירה (ואילו רבים בימינו רואים באיסיים/עדת קומראן גנאי נוכח סגפנותם ודרכם הדתיתים). היקף הכתיבה הרב של סופרי עדת קומראן בכתבים כיתתיים והנבואי של מורה הצדק, בנוסף לכ-230 המגילות התנ"כיות בארבע נוסחים, יחד עם מגילות של חלק מהספרים החיצוניים, עולים בקנה אחד עם רמת הטהרה שהקפידו עדת קומראן כיאה לכוהנים – מסבירים את השפעתם למסורות וקבוצות בהמשך ההיסטוריה שהעתיקו מהם כמפורט להלן:


[1] אף שבתרגום החבשי המלא יש ספר שני ספרים ואגרת, המחקר קיבל את הנחתו של צ'רלס מ-1912 מהספר הראשון מחולק לחמישה. בספר חנוך עצמו כתוב שכתב ומסך 366 ספרים.

[2] שגם ציינוהו בשמו: Enmeduranki, אנמדוראנכי, Utuabzu, אובברתותו, אתנפשתם, הרמס.

[3] פרק י' ביובלים תואם להקדמת ספר אסף הרופא שנכתב כנראה במאה השישית לספירה (עמ' 19-21 לכנה). שלושת ההיסטוריונים שתיארו את האיסיים, ציינו שיש בידיהם ספרי רפואה, אך לא נמצאו כאלו בין מגילות קומראן. אם לא התכוונו לקטע 'אסף הרופא' שמספר היובלים, ייתכן והתכוונו למגילות הלחש מקומראן שהן כרפואה.

[4] הגרסה הארוכה של הנוסח היוני המתועד בקודקס סינאיטיקוס (קודקס של תרגום השבעים מהמאה הרביעית לסה"נ שמקורו במנזר סנטה קתרינה בסיני) ולתרגום הלטיני הקדום היא הקרובה ביותר לגרסת מגילות קומראן.

[5] רוב המלכים מתוארים אם הם עשו הטוב או הרע בעיניי ה', ללא פירוט מצוות מהתורה, ואף נכתב מפורשות: "וְיָמִים רַבִּים, לְיִשְׂרָאֵל: לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת, וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה - וּלְלֹא תוֹרָה" (דברי הימים ב' טו'), וגם הממצאים הארכיאולוגיים לאורח חיים יהודי זעירים בתקופה זו, כגון מקוואות. הראיות המכריעות לכך היא המגילה שמצא חלקיהו הכהן בימי יאשיהו (מלכים ב' כב') שבזכותה חגגו את חג הפסח, וחג הסוכות שחידשו עזרא ונחמיה: "וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת--כִּי לֹא-עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַהוּא" (פרק ח'), וגם לעדת קומראן מסורת מפורשת זו: "בספר התורה החתום אשר היה בארון כי לא‏ {נפ׺׺‏} נפתח בישראל מיום מות אלעזר ויהושע ויושוע והזקנים אשר עבדו את העשתרת ויטמון נגלה עד עמוד צדוק ויעלו מעשי דויד מלבד דם אוריה" (מגילת ברית דמשק, טור ה', 2-5).

[6] כגון:  "במקום עשרה̇ אל ימש איש כהן מבונן בספר ההגי̇ על  פיהו ישקו כולם‏  ואם אין הוא בחון בכל אלה ואיש מהלוים בחון באלה ויצא הגו̇רל לצאת ולבוא על פיהו כל באי המחנה" (ברית דמשק, טור יג', 2-4).

[7] ואף יש פרשיות נוספות לשימוש סידור תפילה וקדושה, כגון ושירת משה-האזינו (לפי: "ועתה כתבו לכם את השירה הזו, ועשרת הדיברות (שהם המושא של שמע-ישראל).

[8] : "יודע אני בעצמי שאיני כהן; אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן, אני עולה" ( דברי ר' יוסי, שבת קיח, ב), ואפילו התוספות לא הבינו מה הבעיה בכך: "אם לא משום ברכה לבטלה שלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל."    ומעניין שהברכה לילדים שמוזכרת לראשונה בפרשן (הפרושי) רש"י: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" היא חלק מזהות הפרושים כאפרים או מנשה שקיללנו אותם עדת צדוק?!

[9] Cross explains that the Hasidim "found themselves leaderless with the decay of the Zadokite priesthood in the reign of Antiochus…  The Maccabean uprising gained their support, at least in its early stages.  But they never rallied wholeheartedly to the Maccabean cause, it seems, and with the appointment of Alcimus… were quick to seek a reconciliation with the new high priest (p. 103)."

[10] This is Cross's, pp. 104-105, claim: "Probably in the congregation of the Hasidim, devoted to the ancient Law and no doubt to the Zadokite priesthood, uneasy allies of the Maccabean warrior priests, we find ancestors of the Essene sectaries who appeared in the desert of Qumran in the next generation. Support for this view may be found in an introductory section of the Damascus Document: 'In the epoch of wrath, three hundred and ninety years after he gave them into the power of Nebuchadnezzar, king of Babylon, he visited them and caused a root of planting to sprout from Israel and from Aaron to possess His land and to grow rich with the good things of His land. And they came to understand their iniquity and to know that they were guilty men; but they were like blind men or like those who grope for the way twenty years. And G-d recognized their works, that they sought Him with a whole heart and so raised up for them a Righteous Teacher to make them tread in the way of His heart and to instruct the last generations that which He would do in the last generation against the congregation of the false (CD 1.5-12)' .

The scriptural number '390' (Ezek: 4.5) cannot be used for precise calculation.  It was a round number of prophecy put to Essene use.  Perhaps the era to be spanned is from the Exile to the days of Antiochus Epiphanes.  They key figure, however, is the twenty years in which the priests and laity wandered like blind men before the commencement of the Righteous Teachers' ministry.  The period of groping, that is, when the forerunners were 'right-minded' but wrong in their discernment of their proper duty, best corresponds to the period in which the Hasidim were in active support of the accabees, roughly from the 160s to the 140s BC. 

If these various assumptions are true, then the Righteous Teacher began his ministry late in the reign of Jonathan (160-142 BC) or early in the reign of Simon (142-134 BC), and was a Zadokite priest of Hasidic sympathies.  In any case, this construction of events points us precisely toward the period required by the external criteria of archaeological and paleographical analysis: the second half of the second century BC."

[11] בן חוניו השלישי מתמקם בעיר לאונטופוליס/אלכסדריה/און/הליופוליס/אל-יהודיה/טָרִמוּ שבמצרים ובונה מקדש: כדברי נבואת ישעיהו (פרק יט'): בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה', בְּתוֹךְ, אֶרֶץ מִצְרָיִם; וּמַצֵּבָה אֵצֶל-גְּבוּלָהּ, לַה'.   וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַה' צְבָאוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:  כִּי-יִצְעֲקוּ אֶל-ה' מִפְּנֵי לֹחֲצִים, וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם.   וְנוֹדַע ה' לְמִצְרַיִם, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת-ה' בַּיּוֹם הַהוּא; וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה, וְנָדְרוּ-נֵדֶר לַה' וְשִׁלֵּמוּ.   וְנָגַף ה' אֶת-מִצְרַיִם, נָגֹף וְרָפוֹא; וְשָׁבוּ, עַד-ה', וְנֶעְתַּר לָהֶם, וּרְפָאָם". ומוזכר במסכת סוכה דף נ"א. מקדש חוניו נחרב שנים אחדות לאחר חורבן בית המקדש השני, כנראה כדי שלא יתקבצו שם היהודים כדי להילחם שוב ברומאים.

[12] למשל, במקום שכתוב "שהיו אומרים להוציא מליבם של צדוקים" כנראה היתה כוונה פוליטית לנצח קבוצה יריבה, ולא האמת בפירוש התורה עמדה על הפרק. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא קטו' ע"ב: "אמר רב הונא אמר רב כל האומר תירש בת עם בת הבן אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו שאינן אלא מעשה צדוקין דתניא בארבעה ועשרים בטבת תבנא לדיננא שהיו צדוקין אומרין תירש הבת עם בת הבן". "אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ, וְתוֹרַת ה' אִתָּנוּ; אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה, עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים" (ירמהו ח').

[13] "שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי" (ברכות כט', ע"א). ייתכן ו'חזרתו בתשובה' ומעברו לצדוקיות, היא תוצאה של מגילת 'מקצת מעשה התורה שנשלחה אליו?? מעדת קומראן. עליו דרשו הפרושים את האמרה של הלל: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", גם אם נניח שיוחנן הכהן היה פרושי רוב ימיו (למרות שידוע שאביו וסבו היו צדוקים), הרי שבתור כהן גדול, סביר שהתפקח וגילה את האמת לפני מותו.

[14] בממ"ת יש 22 הלכות, הפרושים מספרים על 22 הלכות של הצדוקים ו-9י הלכות של הבייתוסים (9 משותפים לשניהם). יש מחלקים אותם לשלוש קטגוריות: ???

[15] 'פשרו על מורה הצדק אשר הודיעו אל את כל רזי דברי עבדיו הנביאים' (פשר חבקוק 4 ,VII), ומגילות שונות נכתבו בכתבי סוד, וחבר חדש נשמע לשמור על סודות העדה. 'אז ידעתי סוד אחר כי ספרים ינתנו לצדיקים ולחכמים להיות לשמחה וליושר ולחכמה רבה. ולהם ינתנו הספרים והם יאמינו בהם וישמחו עליהם' (חנוך קד' 12). גם הפרושים מציינים שלכוהנים היו ידועים להם סודות טכנולוגיים שונים שהיו קשורים בתהליכי ייצור ייחודיים למקדש (תוספתא, כיפורים ב').    

[16] חיזוק לכך מוכח גם מההלכות הדומות בין מגילת ברית דמשק למשנה במסכת שבת, ראה דף נפרד להשוואת הלכות שבת: http://www.deadseascrolls.co.il/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%90%D7%9F/92-%D7%A9%D7%91%D7%AA

[17] בסכוליון ?????, הפירוש למסכת מגילה שנתחבר בתקופה מאוחרת יותר, נאמר עליו: שהיו ביתוסין כותבין הלכות בספר, ואדם שואל, ומראין לו בספר. אמרו להם חכמים: "והלא כבר נאמר: 'על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל' (שמות לד, כז); 'על פי התורה אשר יורוך' וגו' (דברים יז, יא)?! מלמד שאין כותבין בספר".

[18] בסכוליון ?????, הפירוש למסכת מגילה שנתחבר בתקופה מאוחרת יותר, נאמר עליו: שהיו ביתוסין כותבין הלכות בספר, ואדם שואל, ומראין לו בספר. אמרו להם חכמים: "והלא כבר נאמר: 'על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל' (שמות לד, כז); 'על פי התורה אשר יורוך' וגו' (דברים יז, יא)?! מלמד שאין כותבין בספר".

[19] "[ואתם יודעים ש]פרשנו מרוב הע]ם ומכול טומאתם] [ו]מהתערב בדברים האלה ומלבוא ע[מהם] לגב אלה" (אגרת מקצת מעשי התורה, טור ד' 7-8).

[20] לפי בדיקות מדעיות של טיט הכדים ומי הדיו מאזור קומראן, כשליש מהמגילות נכתבו באזור ים המלח. חיזוק לכך שעדת קומראן היתה קודם לכן בירושלים: חיזוק מממצא ארכיאולוגי (פרופ' שמעון גיבסון ופרופ' ג'יימס טיבור מאוניברסיטת צפון קרולינה בשיתוף עם רשות הטבע והגנים. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכות הקיץ בתחומי גן לאומי סובב חומות ירושלים ובסמוך לשער ציון שבירושלים נמצאה כתובת ייחודית בת עשר שורות בשפה הארמית. this is the first time that this script has been found outside of the dead sea scrolls) - כתובת ייחודית בארמית (The Mount Zion Inscribed Stone Cup), שכנראה שימשה כקמע שנחרתה על גבי כלי אבן מימי הבית השני (כוס מדידה) ששימשה על פי דעת החוקרים לטהרה, על אף שהאותיות נראות בברור על פני הכלי, זהו סגנון כתיבה קורסיבי (מעין כתב יד) המקשה את הפענוח.

[21] "כך כתבת בי (שמות ל"ג) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל? מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו" (מקור ?).

[22] "דאמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: מנצפ"ך צופים אמרום. ותיסברא? והכתיב: (ויקרא כז) 'אלה המצות' - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה! אלא: מיהוה הואי, מידע לא הוה ידעין הי באמצע תיבה הי בסוף תיבה, ואתו צופים תקנינהו. - ואכתי, אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה! - אלא: שכחום וחזרו ויסדום".

[23] בניגוד חמור לדרך התורה: "שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ, אַל-תִּגְבָּהוּ:  כִּי ה', דִּבֵּר תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד ".

[24] ניסה לקנטר נגד הצדוקים שאינם מאמינים בתחיית המתים ועולם הבא (וכנראה משם לקח דעה זו יוספוס פלביוס), אך. אבסורד הוא שלכאורה תלמידיו יצאו לתרבות ראה שלא הבינו אותו או את מסורתו כראוי (לעבוד את ה' לא כדי לקבל פרס – אין תחיית מתים ועולם הבא), אך בפועל הוא זה שלא המשיך את מסורת רבו - שמעון הצדיק שהיה כוהן מבית צדוק.

[25] אמנם הוא הקפיד, בדומה לעדת קומראן, על טומאה וטהרה (משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ז'), אך גזרתו על טומאת ארצות ניכר כבר מוזכרת בספר עזרא.

[26] פשר ישעיה (טור ד', 36-37: "על עדת ד[ורשי] החלקות אשר בירושלים"; "אנשי הלצון".

[27] 'איש הכזב' ו'מטיף הכזב' מוזכרים בפשר חבקוק (טור ה', 10) ומצוינת גם בברית דמשק (דף 8, 13): 'מטיף הכזב'. יוסף בן טוביה.

[28] אמנם הוא הקפיד, בדומה לעדת קומראן, על טומאה וטהרה (משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ז'), אך גזרתו על טומאת ארצות ניכר כבר מוזכרת בספר עזרא.

[29] העביר מסורת תורנית מצומצמת, ואמנם הקפיד, בדומה לעדת קומראן, על טומאה וטהרה (משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ז'), אך גזרתו על טומאת ארצות ניכר כבר מוזכרת בספר עזרא (ו' 21; ט' 11).

[30] משנה, עדויות, ח', ב'.           "הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר, אִישׁ צְרֵדָה, עַל אַיִל קַמְצָא, דָּכָן. וְעַל מַשְׁקֵה בֵית מִטְבְּחַיָּא, דְּאִינּוּן דַּכְיָן. וּדְיִקְרַב בְּמִיתָא, מִסְתָּאָב. וְקָרוּ לֵיהּ, יוֹסֵי שָׁרְיָא" (עדיות, פרק ח', משנה ד').

[31] להרחבה ראה: רגב, 2000 (ב), עמ' 99-100.

[32] משנה עדויות ח' ד'.

[33] חוקרים ניסו לזהות את 'איש הכזב' עם יוסי בין יועזר:

E. Regev, 'Yose Ben Yoezer and the Qumran Sectarinas on Purity laws: Agreement and Controversy', J.M. Baugman, E.G. Chazon and A. Pinnick (eds.), The Damascus document: A Centennial of Discovery (STDJ, 34), Leiden, Boston & Koln 2000, pp. 95-107, esp. n. 27.

ראה מדרש חנוכה, יעללינעק, חדק א' עמ' 134: "הרבה מישראל נהפכו למינות, והיה שם משומד אחד בליעל, תתני בן פחת שמו, שהיה יועץ עצות רעות על ישראל". הוא יעץ לבטל תמיד של של שחר ושל בין הערבים, להכשיל את היהודים בזנות, לאסור עליהם הדלקת נרות בבית המקדש ולאסור אזכרת שמו של הקב"ה.

[34] במשנה חגיגה ב' ז' הוא נקרא "החסיד שבחבורה". דומה לו, אך בימי המרד הגדול, היה יוחנן בן גודגדא השופר הלוי.

[35] הכוהן הרשע מוזכר בפשר חבקוק (בטורים ח'-יב', לפרק ב') ובפשר תהילים (טור ד', לפרק לז' 32-33).

[36] ברח לאלכסנדריה, כחלק ממרידתו במלכות יונתן אלכסנדר ינאי בברית עם שמעון בן שטח. מוזכר גם בדעה סותרת לגבי אפר פרה אדומה (ילקוט שמעוני, פרשת חקת, רמז תשס"א) – מחלוקת גלויה וברורה כיום בין עדת קומראן (מגילת ממ"ת) לפרושים.

[37] למרות שבמסכת סנהדרין עדיין כוהנים צריכים להיות בבית דין של דיני נפשות, אך כנראה הפרושים מעולם או כמעט בכלל לא דנו דיני נפשות או שלטו בסנהדרין (לאחר הכהונה של בית צדוק שעזבה, כנראה היתה ברובה חשמונאית וצדוקית).

[38] מנגד, הפרושים מביאים שמנחם שהיה מבאי חצרו של המלך, תיאור התואם את כתביו של יוספיוס פלביוס בקדמוניות טו 372-9: "מן האיסיים ומנחם שמו, שהכל היו מעידים על מידותיו הטובות והיפות באורח חייו, וגם כי ניתן לו מאת אלוקים לדעת עתידות מראש". חלק מהפרושים אימצו את משיחיותו כבן חזקיה, מבית לחם והמתנות לאימו (ירושלמי ברכות ב ה, ה ע"א, איכה רבה א' עמ' מה), ומופיע אף בגמרא (סנהדרין צח' ע"ב) כמשיח בספר זרובבל (מדרשי גאולה, עמ' 384).

[39] והחל לומד מדיוני חכמים (המדרש על שקפא על העמוד) בירושלים, עד שהתקבל אצל קהילת 'בני בתירה', שתבעה את נשיאות הסנהדרין לעצמם, משום שראו עצמם כיורשים ו"בו ביום מינו את הלל נשיא, והיה מורה להם בהלכות פסח" (תוספתא פסחים ד, יג–יד; ירושלמי פסחים ו'). הלל התקין שמשלמים לעני אפילו אם רמת המחיה שלו גבוהה ביותר (200 חביות יין ששותה בשבוע).

[40] מקדש מלך לר"ש בוזגלו, במהדורת הזהר עם הוספותיו, צג ע"א. וראה גם ליקוטי תורה (חב"ד), קורח, עמ' 108. וגם שם משמואל, בראשית, כרך ב, עמ' רפז. וראה גם: פרי צדיק, שמות, עמ' 215-214; הרב ש"י זוין, לאור ההלכה, עמ' שב ואילך; שם, עמ' שט. ואמרו גם על ר' אליעזר שהלכה כמותו לעתיד לבוא (משך חכמה בראשית לב, טו').

[41] שושלת יוחסין: מתקופה זו התחילה הגמוניה של חכמים. קבוצה שבעלת שיוון מעמדי ולא על שושלות משפחתיות נבחרות משבטי ישראל.

[42] צאצאים של נבוכדנצר, בדומה לרבי עקיבא שצאצא של סיסרא.

[43] "ההקבלות האלו מלמדות אותנו כי אין לדבר על השפעות הכת על הנצרות או להיפך... לפנינו נוהג מקובל של כינון אגודות בימים ההם. אין גם מקום לטענה שנוהג זה יסודו ביוון וחדר לארץ ישראל בתקופה ההלניסטית, כיוון שבמצרים מצאנו אגודות דומות עוד מהתקופה הפרסית." (מ' ויינפלד 'דפוסים ארגוניים ותקנות עונשים במגילת סרך היחד', שנתון, ב'  (תשל"ז), עמ' 81-60).

[44] 13           ב̇יום חמשה ו‏[עשרים לחודש בערב יברכו וענו ואמרו ברוך‏]

14         א̇לוהי כול קודש[ים‏                                                             ]

15         ק̇ודש ומנוח לנ֯[ו‏                                                     ]

16           מ̇גורל ממשלתו֯[‏                                         ]

17           ‏[       ]׺[                                                  ]

18           ‏[ובצאת השמש על הארץ יברכו וענו ואמרו ברוך אלוהי כול‏]

[45]  מגילה מס'4Q401 :

6             ‏[                    ]ד֯עת עמ בינות כבודי אלוהים‏ vacat לקרובי דעת

7             ‏[                      ]עולמים וממקור‏ הקודש למקדשי קודש

8‏          [קודשים‏                  ]כ֯וה[ני‏] קורב‏ משרתי פני מלך קודש

9‏          [קודשים‏                        ] כבודו‏ וחוק בחוק יגברו לשבעה

11           למשפטי ש̇קט ב̇‏[

מגילה מס'4Q401 :

1             להלל‏ כבודכה‏ פלא באל̇י דעת ותשבוחות מלכותכה‏ בקדושי‏ ק֯[דושים

2          המה‏ נכבדים‏ בכול‏ מחני‏ אלוהים‏ ונוראים למוסדי‏ אנשים‏ פ֯[לא

3             מאלוהיםיׅׄםׅׄ ואנשים יספרו הוד מלכותו כדעתם ורוממו֯[

4          שמי מלכותו ובכול מרומי רום תהלי פלא לפי כול[

5          כבוד מלך אלוהים יספרו במעוני עומדם‏ vacat ו֯[

[46] בן סירא, פרק נא': "למקבץ נדחי ישראל.. לבונה עירו ומקדשו.. למצמיח קרן לבית דוד.. למגן אברהם.";          סרך היחד: "ברוך אתה אלי [הפותח לדעה לב עבדכה]" (סרך היחד יא' 15);      מגילת ההודיות: "ברוך אתה אדני [כי לא עזבתה יתום]" (הודיות יג' 20); "ברוך אתה אדני אל הרחמים" (הודיות יח' 14); "ברוך אתה אדני אל הרחמים והחנינה" (הודיות יט' 29);         מגילה מס' 4Q284ב' 5: "ברוך אתה אל ישראל";           מגילת טוביה: "כל דכפין יבוא ויטול" (סגנון במגילת טוביה טרם אכילת סעודת החג).

[47] ברכת/קללת המינים בתפילת העמידה 18, מכוונת כנראה נגד כופרים בכלל (יש טוענים נגד הנוצרים), ולא נגד עדת צדוק, כנראה שלא רק בגלל שלא מדובר על תקופה חופפת ביניהם, אלא שעדיין היתה הערכה לכהונה ולבית צדוק.

[48] ישנה שיש 3 תפילות חובה, והאבות תיקנו אותן, אך היא חלשה, במיוחד נוכח העובדה שצדיקים וחסידים כמו דוד המלך (תהילים נה') ודניאל (ו') גם התפללו 3 תפילות ביום, וכולם יחידים ולא כציבור. "ותרומת שפתים למשפט כניחוח צדק ותמים דרכ כנדבת מנחת רצון" (4Q256 XVIII).

[49] למשל: "בני רצונו" (הודיות, טור יב' שורות 32-34) – "בבני אדם רצונו" (לוקס ס' 14), הקהילה הירושלמית שב"יחד", בני האור והחושך, מלכיצדק ובליעל.

[50] אורח חיו הסגפני (מרקוס א' 4), קרא לוויתור על רכוש פרטי או שיתוף (לוקס ג' 11), הוריו היו כוהנים (לוקס א' 5), אמונתו בקץ הקרב (לוקס ג' 7), כרך תשובה עם טבילה (מרקוס א' 4 ומקבילות), רגישותו למיניות אסורה (מרקוס ו' 17).

[51] פקד על תלמידיו "לא לצאת לדרכי העמים, ולא להיכנס לעיר של שומרונים" (מתי י' 5), פנה רק ליהודים: (מתי טו' 24), התנכר לאישה יוונית (מרקוס ז' 26), הצהיר שאינו משנה פרט מהתורה (מתי ה' 17), הדגיש את המוסר (אמנם יחסית להקפדה על המצוות).

[52] "ומכול עצת התורה לוא יצאו ללכת בכול שרירות לבם ונשפטו במשפטים הרשונים אשר החלו אנשי היחד לתיסר בם עד בוא נביא ומשיחי אהרון וישראל "(סרך היחד ט'). הפרושים בבראשית רבא אמרו שכל החגים יתבטלו חוץ מפורים, וכל המצוות???. 

[53] כמו: "עד אשר יפקוד עליון את הארץ. והוא בא כאדם, עם אנשים אוכל ושותה, ובשקט משבר את ראש התנין במים. הוא יושיע את ישראל ואת כל הגויים, אלוהים מתראה כאדם" (צוואת אשר, ז', 2ג'-4); "ותראו את אלוהים בדמות אדם ותראו את אדוני במקום אשר בו יבחר אדוני, בירושלים למען שמו. ירושלים שמו." (צוואת זבולון א' 8ב'-8ג'). אך היות ופסוקים אלו לא שרדו, הנחת החוקרים היא שאלו תוספות-השלמות נוצריות מאוחרות.

[54] המקור מברית דמשק 270Q4, קטע 7, שורות 15-19 + 266Q4, קטע 11, שורות 1-5: "כל איש אשר ישוג בדבר יבוא וידיעהו לכוהן̇‏ [המ]ופקד על‏ הרבים‏ וקבל‏ את‏ משפטו מרצונו‏ כאשר אמר ביד משה‏ על‏ הנפש אשר‏ תחטא‏ בשגגה‏ אשר‏ יביאו‏ את‏ חטתו או את אשמו וע[ל] ישראל‏ כתוב‏ 'אלכה‏ לי‏ אל‏ קצה הש[מים ולו אריח‏ בריח‏ ני]ח̇וחכם‏ ובמ[קום‏ [אח]ר כתוב 'קרעו‏ לבבכם‏ ואל‏ ב̇גדיכם' ובמקום אחר כתוב‏ לשוב‏ אל‏ אל‏ בבכי‏ ובצום‏"

[55] השווה: "אל ידבר אלוהיהי [צ"ל: אחיהו] באפ או בתלונה או בעורפ‏ [קשה או בקנאת] רוח רשע ואל ישנאהו‏ [בעור]ל̇[ת] לבבו כיא ביומ(יו) יוכיחנו ולוא ישא עליו עוון, וגמ אל יביא איש על רעהו דבר לפני הרבים אשר לוא בתוכחת לפני עדים" (סרך היחד ה' 20 – ו' 1) – "וכי יחטא-לך אחיך לך והוכחת אותו בינך לבינו ואם-ישמע אליך קנית לך אחיך: ואם-לא ישמע ולקחת עמך עוד אחד או שנים כי על-פי שנים או שלשה עדים יקום כל-דבר: ואם-לא ישמע אליהם והגדת אל-הקהל ואם-לא ישמע גם-אל-הקהל [או: הכנסייה, ecclesia ביוונית] והיה לך כגוי וכמוכס" (מתי יח' 15-17).

[56] השווה: "ואהיה כבא בעיר מצור ונעוז בחומה נ{ס}שגבה עד פלט ואשמ֯[חה‏ ]ב֯אמתכה אלי כי אתה תשים סוד על סלע וכפיס על קו משפט ומשקלת אמ֯[ת‏] ל‏[נ]ס֯ות אבני בחן לב֯נ֯ו̇ת֯[ חומת‏] עוז ללוא תתזעזע וכול באיה בל ימוטו כי לא יבוא זר ב֯‏[שע]ר֯יה דלתי מגן לאין֯ מבוא ובריחי עוז ללוא ישוברו" (הודיות יד' 24-28) – "אתה סלע ועל הסלע הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה" (מתי טז' 18).

[57] ראה הערת שלוליים לעיל על ה'רבים' לכנסייה.

[58] אמנם תחילת השנה בנצרות הקדומה התחילה במרץ שזה לפני פסח, ואפילו פברואר קוצר בגלל שהוא האחרון, אך הרבה פרטים אחרים של הלוח אין בו, ומעל כולם אינו 364 יום.

[59] מציינת את המגורים בסרך?????

[60] יהושע ???, דברי הימים ????.

[61] "אין פותחים בתי כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח, שנאמר: והחונים לפני המשכן קֵדמַה לפני אהל מועד מזרחה" (תוספתא, מגילה, פ"ג, הכ"א). הלכה זו לא באה לידי ביטוי בבתי הכנסת בשאר אזורי הארץ.

[62] סיפור דומה על יהודי מומר , מוזס וילהלם שפירא, יש בבית טיכו במאה ה-19 שטען שמצא ספר דברים עתיק.

[63] יגאל ידין, המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, הוצאת שוקן, תשי"ח, 1958; עמ' 95-94. ראה סיכום בויקיפדיה: 'מגילות ים המלח'.

[64] J. M. Baumgarten, DJD XVIII (1996), pp. 1-3, מגילות ???

[65] "אף שמו החודשים כולם שלמים משלומים שלושים יום כלל חודשי שנתה ואומרים כמעשה נוח בתורתך" (יהודה הדסי, אשכול הכופר, גוזלוו 1836, סימן 1836, סמין צז' מא' ע"ד. ראה גם יעקב אלקרקסאני, כתאב אלאנואר ואלמראקב, מהדורת L. Nemoy, ניו יורק 1943-1939, עמ' 41.

[66] יפת בן עלי, פירוש לשמות לב' 1-4.

[67] השווה לברית דמשק ( טור ה' 17-19): "כי מלפנים עמד משה ואהרן ביד שר האורים ויקם בליעל את יחנה ואת אחיהו"; סרך היחד ג' 20: "ביד שר אורים ממשלת כול בני צדק בדרכי אור יתהלכו וביד מלאך חושכ כול ממשלת בני עול ובדרכי חושכ יתהלכו".  ראה מאמרה של דבורה דימנט, 'בני שמים: תורת המלאכים בספר היובלים לאור כתבי עדת קומראן'.

[68]  הקראי קרקסאני כותב על  "ספר צדוק", ומתכוון כנראה למגילת ברית דמשק: החכם הקראי קרקסאני כותב בספרו "שא.א. הרכבי"  על "ספר צדוק", ואפשר שמתכוון למגילת ברית דמשק.

[69] ניתן לחלק את המגילות ל-5 קבוצות:

  1. חיבורים מקראיים: כל התנ"ך למעט מגילת אסתר. חלק מהספרים בעשרות עותקים.
  2. גרסאות של חיבורים מקראיים השונות מנוסח המקרא: מגילה חיצונית לבראשית, סיפור המבול בנוסח קומראן (כולל חישוב של לוח השנה), אפוקריפון יהושע, פסוידו יחזקאל, תהילים בנוסח המגילות ממערה 4, מגילת תהילים ממערה 11 (מכונה גם מגילת המזמורים או מזמורי דוד. כולל חישוב של לוח השנה), ועוד.
  3. מסורות וספרים המרחיבים את הנוסח המקראי: ספר היובלים, צוואת קהת, צוואת עמרם, צוואת לוי, מסורות על חנוך בן ירד, בנו מתושלח, נכדו למך, נח בן למך, מלכיצדק בן ניר (כוהן עליון), אחיו של נח), ועוד.
  4. חיבורים ליטורגיים מיסטיים: מגילת המזמורים, מגילת תהילים, שירות עולת השבת, ברכות, סרך הברכות, מגילת ההודיות, ספר המלחמה, מגילת בני האור בבני החושך, דברי המאורות.
  5. ספרות פולמוסית וכיתתית: סרך היחד, פשרים (ביאורים על ספרי הנביאים): פשר נחום, פשר חבקוק, פשר ישעיה, פשר תהילים, סרך המלחמה, מגילת המלחמה, פשר מיכה ועוד.

[70] כך גורס פרופ' עמנואל טוב, עמ' 58 לספרו ??.

[71] את הלוח הקומראני ניסו אומות העולם לחדש פעמיים במאה ה-20 טרם מציאת מגילות קומראן, בגלל שמצאו שהוא הכי מדויק ונוח חשבונאית.

[72] הוכחה שהמסורת (כתושב"ע) ניתנה לכוהנים: "כאשר ציויתים תשמרו לעשות" (דברים כד' 8).

[73] הנביא יחזקאל מבטיח לבני צדוק (הראשון בן אחיטוב ששמר אמונים לדוד וחנך את בית המקדש הראשון) את הכהונה הגדולה 5 פעמים, ואכן ביניהם היו עזרא הסופר והכוהן שחנך את בית 2 – יהושע בן יהוצדק.

[74] יוחנן הורקנוס הראשון, נכדו של מתתיהו החשמונאי, היה צדוקי, ולא ידוע על צדוקים לפניו (אלא רק על כוהני בית צדוק). הוא החל לשלוט ב-135 לפנה"ס ונאבק בבית מול הפרושים הראשונים.

[75] אחרי שהצליח דימיטריוס להכות את חיל יהודה בעיר שכם, ויונתן אלכסנדר ינאי נמלט על נפשו אל הר אפרים, חזרו חיל הפרושים שעזרו לדימיטריוס והכריחו את דימיטריוס לשוב מעל ארץ יהודה.  יונתן אלכסנדר ינאי נקם בפרושים נקמה אכזרית, בעצת צדוקי אחד ושמו דיוניניס, וצווה לצלוב שמונה מאות פרושים.

כניסות: 715
קטגוריה: עדת קומראן-האייסים: מהות ואופי עידכון אחרון ב-שלישי, 06 יוני 2017 נכתב על ידי עורך אתר הדפסה דואל

אתר מגילות קומראן/ים המלח The DeadDea Scrolls

תובנות (בעזרת מחקרים אקדמיים) מתומצתות (רובם עד מעט עמודים תוך הרחבה בהערות שוליים) על מגילות קומראן/ים-המלח/מדבר יהודה/הגנוזות, דרכם בפירוש התנ"ך, זיהוי עדת קומראן כבני-צדוק הכוהנים ו/או האיסיים, והמחלוקות עם הפרושים-חז"ל, צדוקים והרקע ההיסטורי עד ומול החשמונאים-מכבים. המיקוד נסוב על העתקות/שיבושי המסורת וסיבותיהן אל המשנה, גמרא וספרות הפרושים – תושב"ע.

 

חופשיות שימוש והעתקה

באתר מגילות ים המלח אין זכויות יוצרים: מותר להפיץ את ההצעות לעיל והמידע שבדף זה באופן חופשי, ללא צורך בציון המקור, וכן מותר לשנות ולעבד לצורך שימוש בתוכן למסמכים אחרים. ניתן לקבל מידע נוסף ומענה לשאלות בתחום באמצעות פנייה לדוא"ל: scrollsqumran@gmail.com
פנייה מקוונת באתר: לחץ כאן