השוואה בין הלכות שבת ממגילת ברית דמשק (המגילה היסוד של עדת קומראן) לבין העתקה למשנה במסכת שבת

לצפייה בסרטון יוטיוב של הרצאה זו: https://youtu.be/-RGOl10V3Dw

יפה אומרים חז"ל שהלכות שבת הן כ"הררים התלויין בשערה" (חגיגה פא' מח'), ואכן בברית דמשק ג' 13-15 כתוב: "ובמחזיקים במצות אל אשר נותרו מהם הקים אל את בריתו לישראל עד עולם לגלות להם נסתרות אשר תעו בם כל ישראל‏ שבתות קדשו ומועדיכבודו"; ו' 18-19: "ולשמור את̇ יום השבת כפרושה  ואת המועדות ואת יום התענית כמצאת̇ [צ"ל: כמצוות] באי הברית החדשה". כך הלכות שבת ממגילות מדבר יהודה (בעיקר מגילת ברית דמשק וספר היובלים) מהוות את הדוגמא המובהקת של מסורת נושא מורחב ומפורט שמשלים את מצוות התורה שהתקבל בעם ישראל ובכללו במשניות של ספרות חז"ל. עם זאת, למרות שחז"ל ניסו לנכס לעצמם חידוש או התקנה של תקנות מהלכות אלו[1], הרי כעת ברור שהלכות אלו כבר היו ידועות בעמ"י מאות בשנים.

נושא מראה מקום בב"ד מגילת ברית דמשק הלכות דומות אצל חז"ל
ח' 14 על הש[ב]ת לשמרה כמשפטה‏ vacat
זמן כניסת השבת ח' 14 אל יעש איש ביום {מל̇‏} השישי מלאכה מן העת אשר יהיה גלגל השמש רחוק מן השער מלואו כי הוא אשר אמר שמור את יום השבת לקדשו

בבלי ברייתא פסחים נ,ע"ב: "העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם";

תוספתא סוכא ד ו-ז: "להבטיל את העם מן המלאכה חזן הכנסת נוטל חצוצרת ועולה לראש הגג גבוה שבעיר... ג' להבדיל בין קדש לחול חזן הכנסת נוטל חצוצרת ועולה לגג גבוה שבעיר.

הפסוק "שמור את יום השבת" להאריך את השבת בסופה (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי לשמות כ' 8, מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו ז', מדרש תנאים לדברים ה' 12).

משא ומתן, ודיבור בענייני חול ח' 17

וביום השבת אל ידבר איש דבר נבל ורק אל ישה ברעהו כל אל ישפוט̇ על הון ובצע אל ידבר בדברי המלאכה והעבודה לעשות למשכים

ישעיהו נח' יג: "אִם-תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג... וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר".

שבת, כג' א: "שואל אדם מחברו כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר הלווני; וכן שואלת אישה מחברתה כיכרות.  אם אין מאמינו--מניח טליתו אצלו, ועושה עימו חשבון לאחר שבת.  וכן ערב פסחים בירושלים שחל להיות בשבת, מניח טליתו אצלו ואוכל את פסחו, ועושה עימו חשבון לאחר יום טוב".

שבת קנא': איסור תכנון למחר בבוקר.

הליכה בשדה?/עבודה בשדה? אל יתהלך איש בשדה לעשות את עבודת חפצו השבת

שבת כג' ג: "לא ישכור אדם פועלין בשבת, ולא יאמר אדם לחברו לשכור לו פועלין. ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלין, ולהביא פירות".  

להביא משנה שאסור לקטוף פירות בשבת

הליכה מחוץ לעיר אל יתהלך חוץ לעירו‏ {א̇‏} על אלף באמה ////

שמות טז', כט': "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".

יהושוע ג, ד: "כְּאַלְפַּיִם אַמָּה, בַּמִּדָּה:  אַל-תִּקְרְבוּ אֵלָיו, לְמַעַן אֲשֶׁר-תֵּדְעוּ אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ--כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ, מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם;

תנחומא, במדבר ט: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר איש על דגלו באותות. ילמדנו רבינו, בתוך כמה אמות אדם יכול להלוך בשבת. כך שנו רבותינו, השובת בדרך, עושה לו עגולה עד ארבע אמות, דברי רבי חנניא בן אנטיגנוס. ומטלטל לתוך ארבע אמות בשבת, ואומר שביתתי במקומי, וזכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ורוח";

משנה סוטה ה ג : "ומדותם מחוץ לעיר, את פאת קדמה אלפיים באמה . . ." (במדבר לה' ה'), ומקרא אחר אומר "מקיר העיר וחוצה, אלף אמה סביב" (במדבר לה' ד')... אלא אלף אמה מגרש, ואלפיים אמה תחום השבת.

ביצה ה ג: הבהמה והכלים כרגלי הבעלים.  המוסר את בהמתו לבנו או לרועה, הרי אלו כרגליו;

בבלי עירובין נא ע"א: מדוע לא יהיה תחום השבת אלף באמה.

בישול והכנת אוכל

אל יאכל איש ביום השבת כי אם המוכן ומן האובד ב̇ש̇ד̇ה

שמות טז, כג: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'--שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַה', מָחָר:  אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ";  

ביצה ג ד: בכור שנפל לבור, רבי יהודה אומר, יירד המומחה ויראה:  אם יש בו מום, יעלה וישחוט; ואם לאו, לא ישחוט.  רבי שמעון אומר, כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב, אין זה מן המוכן.";  

בבלי ביצה ו, א: אפרוח שנולד ביום טוב רב אמר אסור ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר רב אמר אסור מוקצה הוא ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד ביום טוב אמר להו הואיל ומוכן"  

שבת כד ד: מחתכין את הדלועין לפני בהמה, ואת הנבילה לפני הכלבים; רבי יהודה אומר, אם לא הייתה נבילה מערב שבת--אסורה, לפי שאינה מן המוכן;    

בבלי פסחים נו,ע"ב: "ר' יהודה אומר אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם";    בבלי חולין יד: "א"ר אבא רבי יהודה דהכנה היא דתנן מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן אלמא כיון דלא איתכן מאתמול אסורה ה"נ כיון דלא איתכן מאתמול אסורה א"ל אביי מי דמי התם מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים הכא מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לאדם";  

שבת ז,ב: "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: ... והבורר, והטוחן, והמרקד, והלש, והאופה, הצד צבי, והשוחטו, והמפשיטו, והמולחו"

ואל יאכל ואל ישתה כי אם היה במחנה בדרך וירד לרחוץ ישתה על ע̇ומדו

ייתכן ומכאן אפשר שאיסור ההוצאה מהבית אינו חמור חריף וקיצוני, אלא הוא דווקא כמו הפרושים-חז"ל, שכל המחנה יכול להיחשב כבית, כפי שאיסור היציאה מהבית לפי התורה ('אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי', שמות טז'), פורש כאיסור יציאה מהמחנה מעל 1000/2000 אמה.

תוספתא עירובין ג יא: "השובת בתל גבוה י' טפחים ובנקע עמוק עשרה טפחים ובגנה מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח השובת בעיר אפילו גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה [על גגה] אין לו אלא ד' אמות בלבד."    

בבלי עירובין מח.   

ירושלמי עירובין פ"ד ה"א

שאיבה

ואל ישאב אל כל כל"

ספר יובלים"

ביצה ב ב: "חל להיות אחר השבת--בית שמאי אומרין, מטבילין את הכול מלפני השבת; בית הלל אומרין, כלים מלפני השבת, ואדם בשבת.  [ג] ושווים שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא מטבילין.  ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה ביום טוב."
עבודת בן נכר אל ישלח את בן הנכר לעשות את חפצו ביום השבת מכילתא דר' ישמעאל, פסחא ט: איסור דאורייתא.   בבלי שבת קנ. משנה שבת טז ו: "נוכרי שבא לכבות, אין אומרין לו כבה, ואל תכבה, מפני שאין שביתתו עליהן; אבל קטן שבא לכבות--אין שומעין לו, שכן שביתתו עליהן."
htw 3 אל יקח איש עליו בגדים צואים או מובאים בגז כי אם כובסו במים או שופים בלבונה vacat תיקון דרבנן
אל יתערב איש מרצונו בשבת vacat
אל ילך איש אחר הבהמה לרעותה חוץ מעירו כי אם אלפים באמה‏ vacat איסור מחמר-בהמה
אל ירם את ידו להכותה באגרוף‏ vacat
אם סוררת היא אל יוציאה מביתו vacat
איסור הוצאת רכוש

אל יוציא איש מן הבית לחוץ ומן החוץ אל בית ואם בסוכה יהיה אל יוצא ממנה ואל יבא אליה

4Q251 (4QHalakha A), עמ' 196 בכרך ב' של קימרון, החיבוריים העבריים:

אל‏ ]יוצא איש ממקומו כל ה̇שבת

5‏          [מן החוץ אל הבית‏ ]ו֯מן הבית אל הח֯[וץ‏      

איסור ההוצאה בשבת. 

XI 9

אל פתח כלי טוח שבת‏ vacat אל ישא איש עליו סמנים לצאת ולביא ‏<ולבוא‏> בשבת‏

טוח: חתום במגופה)

שובר אדם את החביתלאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכויןלעשותכלי ואין נוקבין מגופה של חבית דברי ר' יהודה וחכמים מתירין (שבת כב' ג'). 
מוקצה

אל יטול בבית מושבת סלע ועפר‏

מוקצה , דוגמא לסלע.
הוצאת היונק  אל ישא האומן את היונק לצאת ולבוא בשבת vacat איסור הוצאת היונק הוגדר תקנת דרבנן
המראת ? העבד, האמה והשכיר אל ימרא איש את עבדו ואת אמתו ואת שוכרו ‏<שכירו‏> בשבת
יילוד בהמה {אל‏} אל יילד איש בהמה ביום השבת‏ vacat
הקמת בהמה שנפלה לבור יא', 13-14 ואם תפיל‏ <תפול‏> אל בור ואל פחת אל יקימה בשבת‏ vacat מתי 12, 11: "היש בכם אדם אשר לו כבש אחד ונפל בבור בשבת ולא יחזיק בו ויעלנו".
מקום השביתה אל ישבית̇‏ <ישבות‏> א̇י̇ש ב̇מקום קרוב לגוים בשבת‏ vacat עירובין סא' ב'
? אל יחל איש את השבת על הון ובצע בשבת vacat
אדם שנפל לבור וכל נפש אדם אשר תפול אל‏ {מי̇ם̇‏} מקום מים ואל מקום[2] אל יעלה איש בסולם וחבל וכלי‏ vacat
עליה למזבח אל יע̇ל איש למזבח ב̇שבת כי אם עולת השבת כי כן כתוב מלבד שבתותיכם איסור קורבן פרטי (אך חובה קורבנות התמיד)

שתי מגילות נוספות להלכות שבת הינן:

  1. 4Q251 (4QHalakha A), עמ' 196 בכרך ב' של קימרון, החיבוריים העבריים.
  2. 4Q264a (4QHalakha B); 4Q421 (4QWays of Righteousness-b), עמ' 202 בכרך ב' של קימרון, החיבוריים העבריים.

העדה מציינת במגילות שאין לעשות צרכים כבדים ביום שבת, אך הנה מופיע במקור אחר במגילות (מקור), כי השירותים ממוקמים מעל אלפיים אמה מהיישוב, ואסור לצאת לתחום זה[3] (ראה השוואה בטבלת ברית דמשק).

יצחק גילת (השתלשלות עמ' 239-280) הראה בנוגע לכמה עניינים כמו איסור שבת (ועוד) שהתנאים הראשונים לא הבחינו בין איסורי תורה ובין 'שבות מדברי סופרים'. ההבחנות הללו הן תוצאה של התפתחות החשיבה הקונצפטואלית בנוגע לאיסורי שבת שקבעה את לט' אבות מלאכה למסגרת האיסורים.


[1] ישנן הלכות הקודמים ונמצאות במגילות קומראן, שהיו כביכול תקנות דרבנן (לדוג' איסור הוצאת התינוק בשבת). בכל אופן אלו מוטלים בצריך עיון, לפי שמקורם מבן מתתיהו, (קדמוניות יג', י', 297-8 – תרגום שליט, ג, 100).

[2] בור

[3] ולגבי ההלכה כיום, נראה שהשימוש בביוב מרחיק את הצרכים ממקום השבת.

כניסות: 5082
קטגוריה: הלכה תנאית שהועתקה ממגילות מדבר יהודה עידכון אחרון ב-ראשון, 25 יוני 2017 נכתב על ידי מנהל אתר הדפסה דואל

אתר מגילות קומראן/ים המלח The DeadDea Scrolls

תובנות (בעזרת מחקרים אקדמיים) מתומצתות (רובם עד מעט עמודים תוך הרחבה בהערות שוליים) על מגילות קומראן/ים-המלח/מדבר יהודה/הגנוזות, דרכם בפירוש התנ"ך, זיהוי עדת קומראן כבני-צדוק הכוהנים ו/או האיסיים, והמחלוקות עם הפרושים-חז"ל, צדוקים והרקע ההיסטורי עד ומול החשמונאים-מכבים. המיקוד נסוב על העתקות/שיבושי המסורת וסיבותיהן אל המשנה, גמרא וספרות הפרושים – תושב"ע.

 

חופשיות שימוש והעתקה

באתר מגילות ים המלח אין זכויות יוצרים: מותר להפיץ את ההצעות לעיל והמידע שבדף זה באופן חופשי, ללא צורך בציון המקור, וכן מותר לשנות ולעבד לצורך שימוש בתוכן למסמכים אחרים. ניתן לקבל מידע נוסף ומענה לשאלות בתחום באמצעות פנייה לדוא"ל: scrollsqumran@gmail.com
פנייה מקוונת באתר: לחץ כאן