הנשים בעדת קומראן: מעמד, זכויות, חיתון

הלכות נשים זהו התחום ההלכתי הפרושי הכמעט יחיד שנשמר כיום בבלעדיות לפרושים (החרדים) במדינת ישראל. באופן אירוני, שתי הלכות עיקריות מקוריות לפרושים בתחום הנשים הן: פוליגמיה (חיתון עם יותר מאשה אחת) וחיתון עם אחיינית. שתי אלו התבטלו בהלכה הפרושית, ולמעשה הן חלות בהתאם להלכה של מגילות קומראן – שגם תואמת לחוקי המדינה כיום.

ידוע כי הנשים בתנ"ך היו דומיננטיות ומשפיעות, יחסית לגישת הפרושים. ראשית מהיות חלקן נביאות ושופטות (ואילו לפי הפרושים הן פסולות אפילו לעדות), וכן נשים גיבורות וחכמות בסיפורי המקרא השונים (ואילו לפי הפרושים אין אפילו טעם ללמדן תורה, אלא תפילה בלבד). כיום כבר הפרושים (בדומה לאיסלאם הקיצוני) מנדים את האישה ממעמד חברתי וציבורי, כגון איסור שמיעת גבר את שירתן[1] (חז"ל פסקו שקולן ערווה).

תוכן עניינים אוטומטי (לא לחיץ באתר)

הנשים בעדת קומראן: מעמד, זכויות, חיתון1

1.    הלכת איסור חיתון עם אחיינית - מהמחלוקת בין הזרמים בבית שני עד שמדע הרפואה וגנטיקה הכריע:2

2.... הלכת מצוות חיתון עם בת ממשפחת האב – עד שמדע הרפואה וגנטיקה הכריע:4

3.... הלכת חיתון עם אישה אחת (מונוגמיה):5

4.... משכב עם האשה:8

לאיש עם אשתו יש חובת משכב כמשפט, שאינו מפורט במגילות (וכלל לא מוזכר בתנ"ך):8

5.... גיל הנישואין המינימאלי לגבר הינו 20. 8

6.... הלכת סיבת גירושין – מתי ליתן גט לאשה:9

7.... מעמד נשים: עדות, נאמנות, לימוד. 10

8.... ירושה: תקדים בנות צלופחד וביטולו ע"י הפרושים. 11

10.1.     הטענה הלא ברורה של יוחנן בן זכאי נגד הצדוקים בעניין ירושת בת הבן עם הבת:12

9.... חיתון עם נשים נכריות וטומאת נידתן:12

10.. מעמד נשים בקבוצות קרובות לעדת קומראן: בית שמאי, קראים. 13

11.. לקיחת אשה שבויה (יפת תואר או לא, כאשר חז"ל התירו אונס-בעילה ראשונה):13

  1. הלכת איסור חיתון עם אחיינית - מהמחלוקת בין הזרמים בבית שני עד שמדע הרפואה וגנטיקה הכריע:

להלן סדר המסורות הכרונולוגי עד היום:

לפני מתן תורה:         כנראה לא היתה הקפדה על חיתון עם אחיינית, היות והמצווה  ניתנה רק במעמד הר סיני.

ספר ויקראיח' 13:    "עֶרְוַת אֲחוֹת-אִמְּךָ, לֹא תְגַלֵּה:  כִּי-שְׁאֵר אִמְּךָ, הִוא". התורה מדברת בלשון זכר – איסור אחיין להתחתן עם הדודה, אך הכלל כי זה כולל גם את הנקבה – איסור אחיינית להתחתן עם הדוד. לא ברור מדוע הפרושים הוציאו את כלל זה לחריג.

מגילת ברית דמשק: "זובה ולוקחים

8 איש את בת אחיהו ואת בת אחותו‏ vacat ומשה אמר אל

9  אחות אמך לא תקרב שאר אמך היא (ויקרא יח' 13) ומשפט העריות לזכרים

 10 הוא כתוב וכהם הנשים ואם תגלה בת האח את ערות אחי

 11 אביה והיא שאר."

מסכת יבמות סב':       "ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר (ישעיהו נח' 9) 'אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני'".

קידושין לה א ועוד:            "השוה הכתוב אישה לאיש לכל עונשים שבתורה... השוה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה".

(חגיגה ט, ב ):                 "איזהו מעוות שאינו יכול לתקון? זה הבא על הערווה והוליד בן ממזר".

פירוש רש"י למסכת יבמות סב':          "כיוון שאם אהבה יתירה לאחותו (יותר מלאחיו), אם ישא אחינייתו מהאחות – יאהבנה מאוד." יש מפרשים: שניות לעריות הם איסורי עריות לפי היקש, מוגדרים כ'דברי סופרים'.

קראים:                   איסור חיתון עם אחיינית, לפי פשט התורה (לשון זכר חל גם על נקבה).

רמב"ם איסורי ביאה ב,יד: העתק דעת חז"ל לעיל. 

רבי יהודה החסיד בצוואתו: איסור לשאת אחיינית מפני הסכנה (לא ציין מהי).

מחקרים רפואיים מודרניים:    בנישואי קרובים גדלים הסיכויים להולדת ילדים עם בעיות רפואיות, ומביאה גם למחלה גנטית מוכרת בימינו אצל יהודים אשכנזים: Tay-Sachs disease.

ספר ציץ אליעזר (טו, מד):     ראוי להשתדל להינשא לאדם אשר לפי מסקנת מדע הרפואה אין סכנה שייוולדו להם ילדים פגועים. זוהי ההלכה הרבנית-פרושית היום.

המדע הרפואי-ביולוגי היום מראה כי יש בעיות גנטיות גדולות יותר בחיתון עם משפחת האם[2] מאשר משפחת האב, היות והאשה נושאת שני כרומוזומים של X, שהם נושאים את רוב הבעיות והמחלות הגנטיות, ואילו הגבר נושא כרומוזום אחד X והשני Y, כך שכבר יש לו לפחות מחצית מהבעיות.

  1. הלכת מצוות חיתון עם בת ממשפחת האב – עד שמדע הרפואה וגנטיקה הכריע:

להלן סדר המסורות הכרונולוגי עד היום:

אברהם נשא את שרה אשתו ממשפחת האב.

מגילת המלחמה (מגילות קומראן):    "לא יקח גויה כי אם מבית אביו".

במדבר לו':     "אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים. ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה וגו'. וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה, למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו" וגו'. ונאמר: "ותהיינה מחלה תרצה וגו' בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים", כלומר שנישאו לקרוביהן. לפי זה פרשה זו לא נאמרה לדור של באי הארץ בלבד, אלא לכל הדורות.

ספר טוביה, גרסת ????: "קח לך אשה ממשפחת אביך, אל תיקח אשה נכריה שאינה משבט אביך. לפי שאנו בני נביאים, זכור, בני, כי נוח, אברהם, יצחק ויעקב אבותינו נשאו נשים מבנות אחיהם ונברכו בזרעם והם ירשו את הארץ".

יוסיפוס פלביוס בספרו קדמוניות היהודים (ספר ד', סוף פרק ז', סעיף 175):    משה ציווה שתישאר הנחלה בתוך כל שבט ושבט, ואם בנות צלפחד יינשאו לבני שבט אחר, תישאר נחלתן בתוך שבטן.

מסכת 'ידיים' ד':      קובלים הצדוקים שהלכה למשה מסיני על נישואין. אך יש שתי אפשרויות, או שאלו צדוקים שניים שאינם בעלי מסורת טוביה ומגילות קומראן, או שאלו צדוקים שבעצם אומרים שהנישואין של הפרושים הם אינם כדת משה וישראל, שהרי ספר טוביה אומר שהציווי כבספר במדבר ומגילת המקדש, מורה על חיתון בת ממשפחת האב, ואם לא כך, לא ניתן לומר שזה כדת משה וישראל.

לכל היותר, רק עד מחצית מהמחלות יכולות לעבור מהגשר שנושא כמחצית Y, וכנראה מהכרומוזומים שלו, יש פיתרון להרבה בעיות ומחלות גנטיות, שהמדע עוד בתחילת דרכו.

http://www.daat.ac.il/he-il/mishpacha/nisuin/albek-nisuin.htm

  1. הלכת חיתון עם אישה אחת (מונוגמיה):

להלן סדר כרונולוגי של המסורות עד היום:

בראשית ב':    "עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד".

בראשית ז':    "שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה--זָכָר וּנְקֵבָה:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ".

דברים יז':      "וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד" (פירוש הפשט הלשוני-דקדוקי הוא איסור ריבוי מעל אישה אחת).

הנביא מלאכי ב':        "וַאֲמַרְתֶּם, עַל-מָה:  עַל כִּי-ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ, וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ, וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ.   וְלֹא-אֶחָד עָשָׂה, וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ, וּמָה הָאֶחָד, מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים; וְנִשְׁמַרְתֶּם, בְּרוּחֲכֶם, וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אַל-יִבְגֹּד."

מגילת המקדש: "ו̇זואת התור̇ה̇‏ [אשר יכתבו לו מלפני‏ ]ה̇כ̇ו̇ה̇נ֯י֯ם֯‏... ואשה לוא ישא מכול בנות הגויים כי אם מבית אביהו יקח לו אשה ממשפחת אביהו ולוא יקח עליה אשה אחרת כי היאה לבדה תהיה עמו כול ימי חייה ואם מתה ונשא לו אחרת מבית אביהו ממשפחתו" (גם למלך [קל וחומר שלאדם הפשוט], חל איסור פוליגמיה, לפי פירוש הפשט הלשוני-דקדוקי בדברים יז').

ברית דמשק:

"כאשר דבר אל ביד ישעיה ה̇נ̇ביא בן

14        אמוץ לאמר פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ‏ vacat פשרו

15        שלושת מצודות בליעל אשר אמר עליהם לוי בן יעקב

16        אשר הוא תפש בהם בישראל ויתנם פניהם לשלושת מיני

17        הצדק הראשונה היא הזנות השנית ההון השלישית

18        טמא המקדש העולה מזה יתפש בזה והניצל מזה יתפש

19        בזה‏ vacat בוני החי̇ץ אשר הלכו אחרי צו הצו הוא מטיף

20        אשר אמר הטף יטיפון הם ניתפשים בשתים בזנות  לקחת

21        שתי נשים בחייהם  ויסוד הבריאה זכר ונקבה ברא אותם

Col. V

1          ובאי התבה שנים שנים באו אל התבה vacat ועל הנשיא כ̇תוב

2          לא ירבה לו נשים  ודויד לא קרא בספר התורה החתום אשר

3          היה בארון כי לא‏ {נפ׺׺‏} נפתח בישראל מיום מות אלעזר

4          ויהושע ויושוע והזקנים אשר עבדו את העשתרת ויטמון

5          נגלה  עד עמוד צדוק ויעלו מעשי דויד מלבד דם אוריה"

אגב ציטוט זה של עדת קומראן בשורה 21 לעיל, משתקפת גישה מכבדת לאשה היחידה (לצד תוכחת הנביא מלאכי בפרק ב', ראה ציטוט לקמן), והיא סותרת[3] את תיאור האיסיים על התנזרות מאשה[4] (על אף שיוסף בן מתתיהו מציין שיש כת אחרת של איסיים שנוהגת לשאת נשים[5]).

 מגילת קומראן ??: "עמרם אב מושה שיפץ 7 שנים את קברי אבות במערת המכפלה, ונרשם לו זכות בשמיים שלא לקח אישה נוספת".

סנהדרין כ"א: "מותר לישא עד יח' נשים ולא יותר, דוד המלך נשא שש נשים ונתן הנביא התיר לו 'כהנה וכהנה' הרי יח'". ואכן חלק מהפרושים הראשונים (בעיקר התנאים) נשאו מספר נשים (בו-זמנית).

תלמוד בבלי, יומא יח ע"ב:[6]   "רב שנקלע לעיר דרדיש

הכריז: מי תהייה אשתי להיום?

[7]רב נחמן שנקלע לעיר כשנציב

הכריז: מי תהייה אשתי להיום?"

חרם דרבינו גרשום: איסור על נשיאה של יותר מאישה אחת. איסור של רב רבני-פרושי זה, הוא שהביא את ההלכה הפרושית להיות כהלכה של עדת קומראן, וזאת מבלי לדעת אותה ולקבלה (וייתכן שאם היה יודע את המחלוקת בין הקבוצות, לא היה פוסק כך מטעמי פרנציפ[8], ועוד יותר סביר, שהפרושים לא היו מקבלים עליהם את ההלכה).

  1. משכב עם האשה:

לאיש עם אשתו יש חובת משכב כמשפט, שאינו מפורט במגילות (וכלל לא מוזכר בתנ"ך):  

"ו֯א̇שר יקר֯[ב]

13           לזנות לאשתו אשר לא כמשפט ויצא ולא ישוב עוד‏" (4Q270)

ככל הנראה זנות עם האשה הוא משכב שאינו רגיל ו/או שאינו למטרת הבאת ילדים (או לפחות שהזרע לא מושחת)[9].

להלן סדר כרונולוגי של המסורות עד היום:

כנראה שמותר משכב עם האשה ההרה, לפי שמהלאו אתה למד על ההן, שאם יש דימום בהריון אז היא נדה 7 ימים. אם אכן המשכב בהריון מותר, אזי זה פוסל את השחתת הזרע שלא לילודה במקור הקודם, וכן פוסל את תיאור האיסיים בעניין:

  1. גיל הנישואין המינימאלי לגבר הינו 20

גם הסיבה מנומקת במגילת (1QS a1.1-1.15):

"וזה הסרך לכול צבאות העדה לכול האזרח בישראל ומן נע[וריו]

7             ‏[לל]מ̇דהו בספר ההגי וכפי יומיו ישכילוהו בחוקי הברית ול̇[קחת]

8             ‏[מו]סרו במשפטיהמה עשר שנים[‏ ׺ ]בוא בטב וב̇[ן] עשרים שנ[ה יעבר]

9‏          [על] הפקודים לבוא בגורל בתוך משפ[ח]תו ליחד בעד[ת] קודש ולוא י֯[קרב]

10         אל אשה לדעתה למשכבי זכר כיאם לפי מילואת לו עש[רי]ם֯ שנה בדעתו̇[ טוב]

11           ורע ובכן תקבל להעיד עליו מ̇שפטות התורא ולהת̇[י]צב במשמע משפטים".

כנראה כיוון שעליו תחילה לבנות את אישיותו, מוכנותו הנפשית ויציבות חייו. זאת בניגוד לדעת הפרושים שהמליצו להתחתן מוקדם כנגד היצר המיני בגיל הנעורים, וכן עד היום חרדים מתחתנים מוקדם, אפילו מתחת לגיל הנישואין המינימאלי בחוק.

ההשערה שגיל זה אינו חל גם על הנשים, והיו יכולים להתחתן מוקדם יותר.

  1. הלכת סיבת גירושין – מתי ליתן גט לאשה:

הנביא מלאכי מתאר מצב של נתינת גט (פרק ב'):    "וַאֲמַרְתֶּם, עַל-מָה:  עַל כִּי-ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ, וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ, וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ.   וְלֹא-אֶחָד עָשָׂה, וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ, וּמָה הָאֶחָד, מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים; וְנִשְׁמַרְתֶּם, בְּרוּחֲכֶם, וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אַל-יִבְגֹּד.   כִּי-שָׂנֵא שַׁלַּח, אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִסָּה חָמָס עַל-לְבוּשׁוֹ, אָמַר ה' צְבָאוֹת; וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם, וְלֹא תִבְגֹּדוּ."   

אך לא ברור מיהו השונא:

  • אם השונא הוא ה', הרי שהנביא ממליץ לא לגרש את האשה, ואז נהיה כמו בחתונה קתולית. גישה מחמירה.
  • אם השונא הוא הבעל, הרי שיש לגרש את האשה מתי הבעל שונא את אשתו, אולי בהרחבה של הפסוק: " כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּבְעָלָהּ; וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו, כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר--וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. " (דברים כד').

במגילות קומראן יש ארבעה נוסחים של התנ"ך, ובנוסח המסורה נמצא גם קטע זה מספר מלאכי, שמנוסח בהרחבה - מעט אחרת: "כי אם שנ(א)תה שלח". כלומר לפי נוסח זה, ברור שהגבר הוא השונא ואז הוא השולח.

בפרושים יש דעה (בין מחלוקת שהשונא הוא ה' (מקור – רבי יוחנן??). מאידך, גישה מקלה היא של רבי עקיבא, לפיו ניתן לגרש אישה אפילו אם "קדחה בתבשילו".

גירושין באיסלאם זה עריות וחטא גדול וייתכן כבר בימי הפרושים היה פירוש מעוות זה כאחיינית ושתי נשים, אם כי גם בית שמאי וגם בית הלל שמרו בפקידה על הגירושין ויותר לכוהן, ומכיוון שהכוהן ונזיר הפך לטומאת עריות כזו, הרי שהדין שלא יהיה כנעני באחרית הימים בהר הבית הקדוש חזרה.


םלסיאב ןישוריג

:רחאל אשנתש רחאל קר בוש ול אשנהל תרתומ ,םיימעפ הלעבמ השרוגש השא

ןחלש וא ?םירשימב (הב) קזחה םא (יתלב ןיא) ןכ ירחא םלואו םיימעפ ןישורגה"
םא ךא .ותלוז שיאל אשנת םא דוע ול הרתוה אל (תישילשב) הנחלשי יכו ...הבוטב
תוקח ומיקי יכ (תמאב) םבשחב הז לא הז םבושב ןוע הב היהי אל (ינשה לעבה) הנחלשי
.
ד-א ,ד"כ ,םירבדל דוגנב הז לכ .(לר-טכר ,ב הרוס) "הללא
  1. מעמד נשים: עדות, נאמנות, לימוד

חובת הנשים לעדות היא מלאה (לשון נקבה, פנייה לנשים):

" ולוא י֯[קרב]

10         אל אשה לדעתה למשכבי זכר כיאם לפי מילואת לו עש[רי]ם֯ שנה בדעתו̇[ טוב]

11           ורע ובכן תקבל להעיד עליו מ̇שפטות התורא ולהת̇[י]צב במשמע משפטים

12           ובמלוא בו‏" (1QS a1.1-1.15).

לנשים ניתן מעמד בקרב החברים, שנמוך מעמד הגבר:

"ואשר ילו]ן֯ על האבות̇

14‏         [ישלח] מן העדה ולא יש̇ו̇ב֯‏ [ואם] על האמות ונע֯נ֯ש ע̇ש֯ר֯[ת] י̇מים כי אין לאמ֯[ו]ת רו̇קמה֯ בתוך

15           ‏[העדה‏ ]" ((4Q27.

בקטע מהמגילות על הרגלי החינוך של הילד: "בבואם יקהילו כל הבאים מטף ועד נשים, ויקראו באוזניה מה את כל חוקי הברית להבינם" (1QSa1.1-1.15).  מצווה ולשון הדומה למצוות הקהל שבספר דברים לא': "הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-ה’ אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת."

  1. ירושה: תקדים בנות צלופחד וביטולו ע"י הפרושים

אמנם אין לנו מקור ממגילות קומראן בסוגיה זו, אך יש את המקור הפרושי, שמציין את הדיעה וההלכה הנגדית להם (לפרושים) – של הצדוקים.  בין אם הצדוקים הם קבוצה נגדית לעדת קומראן או הם עצמם או בדיעה קרובה אליהם (ראה מאמר נפרד על זיהוי עדת קומראן מול הכתות האחרות), הרי שכלל הנראה וזו ההנחה, שהצדוקים עדיין יותר קרובים בהלכותיהם לעדת קומראן מאשר היחס בין הפרושים לעדת קומראן.

במדבר כז':   "וַיֹּאמֶר ה’, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כז,ז כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת--נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן.  כז,ח וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ--וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ.  כז,ט וְאִם-אֵין לוֹ, בַּת--וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְאֶחָיו.  כז,י וְאִם-אֵין לוֹ, אַחִים--וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לַאֲחֵי אָבִיו.  כז,יא וְאִם-אֵין אַחִים, לְאָבִיו--וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, וְיָרַשׁ אֹתָהּ; וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’, אֶת-מֹשֶׁה".

תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא קטו' ע"ב: "אמר רב הונא אמר רב כל האומר תירש בת עם בת הבן אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו שאינן אלא מעשה צדוקין דתניא בארבעה ועשרים בטבת תבנא לדיננא שהיו צדוקין אומרין תירש הבת עם בת הבן".

סביר להניח, שהפרשנות התורנית באותה הגישה ורוח ההלכה של בנות צלופחד, שהיא ניתנה בתקופה שהבנות היו נישענות רק על בעליהן או בית אבותן, ואילו היום שרוב הנשים עצמאיות כלכלית ובמעמדן בכלל, הרי שיש להרחיב את זכותן זו בירושה, ולא לבטלה/לצמצמה – כפי שעשו הפרושים לעיל (והיא ההלכה הרבנית עד עצם היום הזה).

  1. הטענה הלא ברורה של יוחנן בן זכאי נגד הצדוקים בעניין ירושת בת הבן עם הבת:

באסכוליון של מגילת תענית הפרושית, מתנצח יוחנן בן זכאי על הצדוקים, שכביכול הביא טענה מן המקרא המכריעה את דעתו – שאין בת הבן יורשת עם הבת (בניגוד לדעת הצדוקים, ומסתמא גם להיגיון המקראי), מהפסוק על לענה וצבעון מבני שעיר. הרבה מפרשים, כולל פרושים, ניסו להבין איך פסוק זה אף מחזק את הטענה, אך כולם כושלים..

  1. חיתון עם נשים נכריות וטומאת נידתן:

בין בית שמאי לבית הלל מחלוקת לגבי דם הנידה של נשים נכריות, ולהלכה שהדם שלהן הוא כמו מים – ולא מטמא. הלכה זו, מנוגדת וסותרת את פשט וכוונת התורה.

כמו"כ, ההלכה שאין חיתון אצל הנכרים, וכן בין יהודי/ה לבין נכרי/ה, ולכן אין צורך לגירושין. יודגש כי החיתון היה אף לפי מתן תורה, וזוגיות (ולא הפוליגמיה שצידדו בה הפרושים), הינה עיקרון מימי הבריאה וחידוש נח.

במאמר מוסגר לנושא זה יוער כי למרות שהפרושים החמירו על נידת נשים יהודיות כזבות (ולשמור 7 ימים נקיים על כל טיפת דם), הרי שעל עצמם-כגברים, הקלו וביטלו את הוראת התורה לטהרה מקרי שכבת זרע[10].

  1. מעמד נשים בקבוצות קרובות לעדת קומראן: בית שמאי, קראים

צדוקים: ביטוי חד לכך נמצא בדף קטו' ע"ב: "אמר רב הונא אמר רב - כל האומר תירש בת (בנחלת אביה) עם בת הבן (בנחלת הסבא שלה – כירושת זכות "הבן", הוא אח של "הבת" המוזכרת), אפילו נשיא שבישראל, אין שומעין לו, שאינו אלא מעשה צדוקין". ככל הנראה, זוהי הלכה נכרית שלא כתורה, שאומצה בארץ ישראל בהתייוונות הגדולה בימי אנטיוכוס ומלפניה. הפוליגמיה שהתקבלה להתחתן גם עם אחיינית, שזה נגיש והוא מבורך, הביא למיניות יתרה, אך ודאי שלא כך הם כל הפרושים. הקושי לשוויון חלקי, שאף התורה ציינה סכומים מפורטים ולמה להורידם אם הימים מתקדמים.

בית שמאי: מעמד גבוה יחסית[11] לבית הלל.

האתיופים: מעמד נמוך יחסית אפילו לפרושים.

הקראים: מעמד שיווני לגברים כמעט בכל.

  1. לקיחת אשה שבויה (יפת תואר או לא, כאשר חז"ל התירו אונס-בעילה ראשונה):

הנוסח המלא התגלה במגילת המקדש 11Q19 ממגילות קומראן טור 63: "כי תצא למלחמה על אויביכה ונתתי אותמה בידכה ושביתה את שביו 11 וראיתה בשביה אשה יפת תואר וחשקתה בה ולקחתה לכה לאשה 12 והביאותה אל תוך ביתכה וגלחתה את ראושה ועשיתה את צפורנ^י^ה. והסירותה 13 את שלמות שביה מעליה. וישבה בביתכה ובכתה את אביה ואת אמה חודש 14 ימים. אחר תבוא אליה ^ו^בעלתה והיתה לכה ^ל^אשה. ולוא תגע לכה בטהרה עד 15 שבע שנים וזבח שלמים לוא תואכל עד יעבורו שבע שנים אחר תואכל." 

שינוי ההלכה של הפרושים/חז"ל מהפשט (שהפשט אומר שאין לגעת בשבויה שהיחיד שהחזיק בפשט היה ר' יוחנן - שלא בעילה ראשונה ולא שנייה הותרה בירושלמי מכות וזה לשונו: "רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן(שבבבל) תרתין מילין אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן אתון אמרין בשם רב יפת תואר לא התירו בה אלא בעילה ראשונה בלבד."

פשט התורה: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ, וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה. וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא-תִמְכְּרֶנָּה, בַּכָּסֶף; לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ." (דברים כא').

תוספות/לעריכה:

  • מאמרו של חנוך אלבק:   http://www.daat.ac.il/he-il/mishpacha/nisuin/albek-nisuin.htm?printview=true
  • מאמר בנידון של עדיאל שרמר: "בן-אחות": כינויי שארות ונישואי פנים בתקופת המשנה והתלמוד ציון ס,א (תשנה) 5-35.
  • פרופ' מקסין גרוסמן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4508615,00.html
  • משה ישמח, ריבוי נשים בישראל: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/ribuy-2.htm
  • מאמרו של אלחנן סמט: "וְאִשׂה אֶל אֲחתָהּ לא תִקָּח לִצְרר לְגַלּות עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיּיֶהָ"[12]:  http://www.daat.ac.il/daat/tanach/samet2/14-2.htm
  • חלק מהחוקרים סוברים כי הם ניהלו אורח חיים נזירי, אך טענה זו הופרכה לאור הממצאים הברורים של גילוי שלדים של נשים וילדים בבית הקברות הסמוך לאתר וכן גילוי תכשיטים וחפצי קוסמטיקה באתר עצמו. יתר על כן לפי מגילת בית דמשק היה מותר לשאת אישה ולהחזיק ברכוש פרטי: "ואם במחנות ישבו כסרך הארץ ולקחו נשים והולידו בנים" (מקור).
  • והמוסד לביטוח לאומי אף משלם קצבת הבטחת הכנסה למשפחות פוליגמיות תוך התחשבות ותוספת תשלום לפי מספר הנשים.
  • גם בחברות מונוגמיות, אחזקת פילגש מעבר לאשה החוקית או החלפת בנות זוג בתדירות גבוהה, יכולה להעלות את קרנו של אדם בעיני החברה. ווקא על המלך נאסר להרבות נשים: "ולא ירבה-לו נשים ולא יסור לבבו"‏

הערות השוליים (המקורות, הרחבות והסברים מפורטים):

  • מעמד האישה ביהדות – ערך בוויקיפדיה:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93_%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA

  • עזר לנגדו: 4 דרגות: א. זוג מטפל בצרכי חייהם המשותפים, במקום היחיד לבדו. כגון: עזרה הדדית לפרנסת הבית, טיפול במחלה של אחד מהם, שילוב יתרונות הגבר בפתרונות טכניים (הרכבת מנורה, דפיקת מסמר) לצד החוש האסטטי של האישה (ניקיון וסדר). ב. לקבל תוכחה וביקורת בברכה וללמוד מדברי האישה כיצד להיות סבלני בהקשבה, שיתוף שיחה בנועם, בירור עיקר וטפל בנושאי השיחה, המעשים והמידות האישיים. ג. שיתוף שכלי בחשיבה רציונאלית של הגבר (אונה ימנית) לצד חשיבה פסיכולוגית רגשית של האישה (אונה שמאלית) כדי לגשת ולפתור בעיות שונות. ד. נתינת מילות שבח, הודאה ומחמאה לאישה הזקוקה להן מטבעה הנשי הרגשי (ועל זאת היא גומלת ומחזירה נתינה רבה). הדבר בא לקרב גם יחס חברתי לאהבת רעים ולמצוא נקודות טובות בבריות, ומעל הכל, להרגיל לשוננו לשבח את אלוהינו על כל מעשיו וגדולתו בעולם ובחיינו, כי לעולם חסדו.

[1] דוד ושלמה שמו שרות בארמון (ספרי שמואל ומלכים), וכן מוזכר ב: קוהלת, תהילים סח', עזרא ב', נחמיה ז'.

[2]הדנ"א שלנו מרוכז ברובו בגרעין התא, חצי ממנו מקורו מהאם והחצי השני מהאב. יחד עם זאת, קיימים מספר גנים בודדים הנמצאים בחלל התא בפלסמיד, פלסמיד זה מועבר ישירות מהאם דרך הביצית. זאת אומרת רוב המידע הגנטי נמצא בגרעין התא ששני ההורים יצרו אבל חלק קטן מהגנים נמצאים בפלסמיד בחלל התא ומקורם מהאם בלבד.לדוגמא: אפילפסיה קיימת גם כמחלה תורשתית, במידה ולאם יש המחלה תעבור לילדיה, במידה  ולאב יש אפילפסיה אז הוא לא יעביר אותה לילדיו שכן הגנים לכך בפלסמיד.

[3]סתירה נוספת הסותרת את תיאור האיסיים, היא ההלכה של דם אשה בהריון, שממנה נלמד שככל שאין דם בהיריון – המשכב מותר.

[4]פליניוס הזקן (תולדות הטבע, ספר ה, פרק 17 (באנגלית)): האיסיים חיים בפרישות מן העולם, מנשים ומיצר מיני, ללא כסף, ובכל זאת אוכלוסייתם גדלה באופן תמידי, בלי אף לידה, על ידי הצטרפותם של זרים, שמתוך לאות חייהם נוהרים אל האיסיים ומאמצים את מנהגיהם.       יוסף בן מתתיהו (תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב', פרק ח', פסקאות ב-ג): "הם עולים על יתר היהודים באהבתם איש את רעהו. הם נזָרים מתענוגי הבשר, בראותם בהם רעה, ולמעלה טובה נחשב בעיניהם למשול ברוחם ולכבוש יצרם. גם חיי הנשואים נמאסים בעיניהם...בהאמינם כי אף אחת מן הנשים אינה שומרת את אמונתה לבעלה האחד."

[5]יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב', פרק ח', פסקה יג'.

[6] רב – מגדולי אמוראי בבל בדור הראשון. למד אצל ר' יהודה הנשיא. הקים את ישיבת סורא בבבל.

[7] רב נחמן –  אמורא בבלי . דור שני – שלישי.

[8] ובדומה הפרושים שינו את ההלכה נגד הצדוקים למרות שידעו שהאמת הפוכה: מקור?  תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא קטו' ע"ב.

[9]נדרים כ מפורש שיכול לעשות הכל בעילה שלא כדרכה נחשבת בעילה לענייני איסורים.
סנהדרין נח' ב': "
: בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה - חייב"     

[10]תקנת עזרא (ברכות כ"ב, ב"ק פ"ב). ויכוח זה מוזכר בתוספתא ידים (שלהי פ"ד: ).

[11]כגון: בגובה הכסף לקידוש בנישואין (כיבוד האישה), או פעולה המצדיקה גירוש האישה (ולדעת עקיבא אפילו שקדחה בתבשילו), בירושה (הלל ביטלו את תיקון בנות צלפחד).

[12]בשורות 19-15 בעמ' נז של המגילה, בין דיני המלך, נאמר (על פי הנוסח המשוחזר במהדורת ידין, עמ' 263):

ואשה לוא ישא מכול בנות הגויים, כי אם מבית אביהו יקח לו אשה ממשפחת אביהו. ולוא יקח עליה אשה אחרת, כי היאה (=היא) לבדה תהיה עמו כול ימי חייה. ואם מתה - ונשא לו אחרת מבית אביהו ממשפחתו.

מסתבר כי ביסוד האיסור על המלך לשאת יותר מאישה אחת מונחת מצוות התורה על המלך (דברים י"ז, יז) "וְלא יַרְבֶּה לּו נָשִׁים". מחבר מגילת המקדש מפרש זאת, בניגוד גמור להלכה של חז"ל (משנה סנהדרין פ"ב מ"ד: " 'לא יַרְבֶּה לּו נָשִׁים' - אלא שמונה עשרה"), כאיסור אף על שתיים.

אולם ידין קושר איסור זה שעל המלך למִצוה אחרת בתורה (כרך המבוא, עמ' 272):

שימושי הלשון מורים בבירור שנקודת המוצא לקביעת המגילה היא הנאמר בספר ויקרא לפי פירוש הכת "וְאִשָּׁה אֶל אֲחתָהּ לא תִקָּח לִצְרר לְגַלּות עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ". כלומר, גרסת המגילה כי אין המדובר כאן באחות ממש, וכי תיבה זו אינה באה אלא להגדיר את הסוג (- כלומר: "אשה אל אחותה" = אישה על חברתה10).

שימושי הלשון שאליהם רומז ידין הם אלו:"ולוא יקח עליה אישה אחרת" "כול ימי חייה"         - -                    "וְאִשָּׁה אֶל אֲחתָהּ לא תִקָּח... עָלֶיהָ" "בְּחַיֶּיהָ"

אם אכן כך הדבר, כי אז אין מדובר על פי פרשנות הכת באיסור מיוחד למלך, אלא באיסור שהוא תקף ביחס לכל אדם מישראל, החוזר בפרשת המלך אפילו ביחס אליו. האם ניתן למצוא בכתבי הכת דברים המעידים על תפיסה הלכתית האוסרת ריבוי נשים באופן גורף? אכן כך הדבר.

השריד הראשון מן המגילות של כת מדבר יהודה נתפרסם כארבעים שנה לפני גילויָן בפועל. בין קטעי הגניזה הקהירית חשף חוקר הגניזה הראשון ש"ז שכטר דפים מתוך חיבור, שאותו זיהה כחיבור כיתתי מימי בית שני. בשנת 1910 הוא פרסם את השריד הזה, שנודע לימים כ'מגילת ברית דמשק'. פולמוס ממושך נתגלע בין החוקרים האם צדק שכטר בהשערתו, או שמא זהו חיבור קראי מימי הביניים (והיו גם דעות נוספות). פולמוס זה נסתיים עם גילוי המגילות הגנוזות: לא זו בלבד שנתברר כי מגילת ברית דמשק היא אחות להן מכל ההיבטים האפשריים, אלא שחלקים ממגילה זו עצמה נתגלו במערה 4 בקומראן.

שני כתבי היד שנתגלו בגניזה הקהירית ובהם העתקים של מגילת ברית דמשק הם מאוחרים - מן המאה הי"א או הי"ב; כיצד הגיעה אפוא מגילה איסיית זו, השייכת לכת שפסקה להתקיים כאלף שנים לפני כן, להעתקתם של סופרים מאוחרים? פתרונה הסביר של חידה זו הוא שכתבי הכת, שהוסתרו במערות באזור ים המלח, נתגלו בחלקם עוד בדורות קדומים11. שאלה חשובה יותר היא למי נתגלו כתבים אלו ולמי היה עניין בהעתקתו של חיבור אנטי-פרושי בוטה זה. התשובה המסתברת היא שהקראים הם שהיו מעוניינים בחיבור מעין זה. זוהי אחת הראיות המשוערות לקשר ספרותי ממשי בין הקראות לבין כת מדבר יהודה. קשר זה בולט לעין בכתבים של חכמי הקראים הקדומים, המשתמשים במטבעות לשון ובעולם מושגים השאובים בבירור מן המגילות הגנוזות12.

הקטע שנביא להלן לקוח ממגילת ברית דמשק, מהדורת מגן ברושי13, דפים V-IV. בדפים אלה נידונה הסיבה לפרישתם של אנשי הכת "בחירי ישראל קריאי השם" מכלל עם ישראל מפני "הבליעל המשולח בישראל". המגילה מונה שלוש עברות חמורות של אנשי יהודה, והראשונה שבהן (דף IV שורה 20 עד דף V שורה 6):

הם ניתפשים בשתים בזנות14, לקחת שתי נשים בחייהם. ויסוד הבריאה: זכר ונקבה ברא אותם; וּבָאֵי התבה שנים שנים באו אל התבה; ועל הנשיא כתוב: לא ירבה לו נשים. ודויד לא קרא בספר התורה החתום אשר היה בארון, כי לא15 נפתח בישראל מיום מות אלעזר ויהושע ויושוע16 והזקנים אשר עבדו את העשתרת ויטמון נגלה עד עמוד צדוק17, ויֵעלו מעשי דויד מלבד דם אוריה ויעזבם לו אל.

מדברים אלה עולה בבירור כי על פי תפיסתם של בני הכת "לקחת שתי נשים בחייהם (- בחייהן)" הוא מעשה זנות, האסור על כל אדם מישראל. מסתבר כי המקור לכך הוא אותו המקור שעליו הצביע ידין ביחס לקטע שראינו ממגילת המקדש - הפסוק שבו אנו דנים: "וְאִשָּׁה אֶל אֲחתָהּ לא תִקָּח... בְּחַיֶּיהָ".18 כדי לאמת את הפירוש הזה של האיסור מובאות במגילה שלוש ראיות: יסוד הבריאה - על ידי זכר ונקבה אחת בלבד19; באי התיבה - שבאו אל נח שניים שניים, איש ואשתו; והאיסור על המלך להרבות לו נשים. בנקודה אחרונה זו מתחברת מגילת ברית דמשק עם מגילת המקדש, הקודמת לה כנראה מבחינת זמן חיבורה. ומכאן שהאיסור על המלך, על פי פרשנות זו, אינו מיוחד לו, אלא בא לומר שאפילו הוא אסור בכך.

כאן מעוררת המגילה שאלה: אם כך, כיצד נשא דוד המלך הצדיק כמה וכמה נשים? התשובה מפתיעה: דוד לא הכיר את האיסור, משום שאיסור זה כלול בספר התורה שהיה חתום וטמון "עד עמוד צדוק", ועל כן "ויֵעלו מעשי דויד" - הם נסתלקו, נסלחו לו (מלבד דם אוריה), דהיינו: דוד שוגג היה.

בכרך המבוא למגילת המקדש, עמ' 302, מציע ידין לפרש את הקטע בעניין דוד בדרך שונה מן הדרך שבה הלכו רוב מפרשי מגילת ברית דמשק שקדמו לו. לפי פירושו, 'ספר התורה החתום' אינו אלא מגילת המקדש עצמה, אשר חידשה את איסור ריבוי הנשים בישראל ופירשה על פיו גם את איסור המלך להרבות לו נשים. 'ספר התורה החתום' הזה "נתגלה" רק על ידי צדוק - כנראה מייסד הכת, שחבריה מכונים בכתביה 'בני צדוק' (מייסד הכת עצמו מכונה בכתבים אלו 'מורה הצדק').20

תירוץ זה למעשהו של דוד תקף אפוא ביחס לכל אישי המקרא שנשאו יותר מאישה אחת. בני הכת היו מודעים לכך שאיסור ריבוי הנשים הוא חידוש שנתחדש בכתביהם שלהם על פי פירוש שאינו הכרחי בפסוקים בויקרא י"ח, יח ודברים י"ז, יז, ושחידושם זה סותר את הנהוג באומה מימי קדם; אולם הם דורשים מבני ישראל שבדורם לקבל חידוש זה, שנתגלה בכתביהם על ידי מורה הצדק שלהם.

שוב חוזרת השאלה ששאלנו בראש סעיף זה: מה ראו אנשי כת זו לפרש את האיסור העומד במרכז עיוננו פירוש כה דחוק ורחוק מן הפשט21, ולהיכנס בשל כך לעימות עם המסורת הפוליגמית בישראל, שיסודה במקרא עצמו? ייתכן שיש לכך גם סיבות הקשורות בהשקפת עולמם הסגפנית והמחמירה22, אך נדמה כי את התשובה המלאה על כך נותנים בידינו אבות הקראוּת בכתביהם.

כניסות: 3454
קטגוריה: מחלוקות בין כת היחד-לפרושים עידכון אחרון ב-ראשון, 11 יוני 2017 נכתב על ידי מנהל אתר הדפסה דואל

אתר מגילות קומראן/ים המלח The DeadDea Scrolls

תובנות (בעזרת מחקרים אקדמיים) מתומצתות (רובם עד מעט עמודים תוך הרחבה בהערות שוליים) על מגילות קומראן/ים-המלח/מדבר יהודה/הגנוזות, דרכם בפירוש התנ"ך, זיהוי עדת קומראן כבני-צדוק הכוהנים ו/או האיסיים, והמחלוקות עם הפרושים-חז"ל, צדוקים והרקע ההיסטורי עד ומול החשמונאים-מכבים. המיקוד נסוב על העתקות/שיבושי המסורת וסיבותיהן אל המשנה, גמרא וספרות הפרושים – תושב"ע.

 

חופשיות שימוש והעתקה

באתר מגילות ים המלח אין זכויות יוצרים: מותר להפיץ את ההצעות לעיל והמידע שבדף זה באופן חופשי, ללא צורך בציון המקור, וכן מותר לשנות ולעבד לצורך שימוש בתוכן למסמכים אחרים. ניתן לקבל מידע נוסף ומענה לשאלות בתחום באמצעות פנייה לדוא"ל: scrollsqumran@gmail.com
פנייה מקוונת באתר: לחץ כאן