הספרים החיצוניים – סיווג מקורם ואמינותם לפי מגילות קומראן, והיותן המקורות לרוב ספרות חז"ל

בתקופה קרובה לתחילת הכתיבה של הפרושים, וצד כתיבת הנצרות, התחילו לכתוב את הספרים החיצוניים שהם מחוץ למגילות קומראן. כיצד קרה שכאשר בתקופת מורה הצדק של עדת קומראן לא היתה ספרות דתית אקטואלית, אלא רק תיעודים מספרים מאוחרים בכמה מאות שנים? ואילו כאשר הפרושים המאוחרים והנצרות התחילו לכתוב כבר הוטמנו מגילות קומראן ודממה דקה מרעידה את תורת האמת לדעת איפה הם ואיפה כל התורה, ולמרות זאת עדיין רוב העולם, יהודים ונוצרים, ולא בהבדלים מהותיים מהם (אך כן בהבדל זמן מאחור נוסף גם האיסלאם).

עם כל הקושי בחידה מדוע ה' הסתיר את לוח השנה הנכון – שמשי מהתנ"ך, אך כיצד זה שינו קיים גם בספרים החיצוניים? ומה המשמעות שכן מופיע בספרו של תלמיד הנוצי פול שהיה מסיבה בראש חודש ירחי?

חלק נכבד מהתושב"ע (מסורת הפרושים לסוגיה), מקורה מהספרים החיצוניים שמחולקים לשלוש קבוצות עיקריות, ומסודרות במאמר זה לפי רמת אמינותן:

תוכן עניינים אוטומטי (לא פעיל באתר)-ניתוחי הפרשנויות השונות:

1.        ספרים חיצוניים שמוזכרים בתנ"ך עצמו ואינם בידינו היום: 1

2.        הספרים החיצונים שכן בין מגילות קומראן: 2

3.        הספרים החיצונים מסוף ימי בית שני שאינם בין מגילות קומראן: 3

4.        גישת הפרושים-חז"ל לספרים חיצונים: גינוי מחד ולמרות זאת העתקה מאידך: 4

5.        גישת הנצרות לספרים חיצונים: חצי תואמת חצי הפוכה: 5

6.        קישורים להורדת הספרים החיצונים שהוצאת אברהם כהנא. 5

  1. ספרים חיצוניים שמוזכרים בתנ"ך עצמו ואינם בידינו היום:

ספרים אלו ברמת אמינות גבוהה כתנ"ך עצמו, היות והתנ"ך מחשיבן כאמת, אך אינם בידינו[1]:

"ספר מלחמות ה'" (במדבר כא'), "ספר הישר" (יהושע י'), "ספר דברי שלמה" (מלכים א' יא'), "דברי שמואל הראה" (דברי הימים א' כט'), "דברי נתן הנביא" (שם; דברי הימים ב' ט'), "דברי גד החוזה" (דברי הימים ב' ט'), "נבואת אחיה השילוני" (דברי הימים ב' ט'), "חזות יעדי החוזה" (דברי הימים ב' ט'), "דברי שמעיה הנביא" (דברי הימים ב' יב'), "דברי עדו החוזה" (שם), "מדרש הנביא עדו" (דברי הימים ב' יג'), "מלחמות רחבעם וירבעם" (דברי הימים ב' יב'), "דברי מלכי ישראל" (דברי הימים ב' לג'), "מדרש ספר המלכים" (דברי הימים ב' כד'). ספרי החוכמה: "ספר בן לענה", "ספר בן תגלא" (סוף ספר קוהלת).

בוודאי היו עוד רבים של ספרים חיצוניים מתקופת המקרא, אך רובם לא היו נבואיים ו/או תורניים, כמאמר קוהלת: " וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר:  עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר" (סוף ספר קוהלת), וגם חנוך בספרו ציין דברים דומים.

  1. הספרים החיצונים שכן בין מגילות קומראן:

ספרים אלו ברמת אמינות גבוהה כמעט כתנ"ך, היות ומגילות קומראן הן ספרות קודש של עם ישראל (כמפורט באתר זה):

מגילות קומראן מאשררות חלק מספרים חיצוניים שהם כתבי קודש, ואלו הם:

  • ·ספר חנוך
  • ·צוואות השבטים
  • ·ספר היובלים
  • ·5 פרקי תהילים של התנ"ך הסורי פשיטתא[2]
  • ·מזמורי וחוכמת שלמה
  • ·תפילת מנשה
  • ·ספר טוביה (הנוסח הארוך)[3]
  • ·חוכמת שמעון בן סירא

לאותם ספרים חיצוניים משותפים, יש כעת את הנוסח המקורי והאמיתי, אשר בחלקו שובש לפי שתורגם מעברית או ארמית לשפה זרה (תרגום השבעים, געזית, סורי וכו') ושוב תורגם לעברית (ע"י אברהם כהנא, פרופ' הרטום, קאסוטו וכו').

למגילת אסתר יש כנראה גם ספר חיצוני של תוספות למגילה, אך מגילת אסתר לא נכללה כלל בקאנון של המגילות (אם כי נמצאו פסוקים ארמיים הנדמים כתרגומה), ואף לפרושים היתה מחלוקת אם להכניסה לתנ"ך. יתר על כן, שמם של גיבורי המגילה ידועים בתרבות העם הבבלי וכן המיתוס היה מוכר. כך גם שמו של ה' אינו מופיע במגילה.

  1. הספרים החיצונים מסוף ימי בית שני שאינם בין מגילות קומראן:

ספרים חיצוניים נוספים מלבד המצוינים לעיל (שלא בין מגילות קומראן ואינם מוזכרים בתנ"ך), רובם בספרי חוכמה ופילוסופיה יהודית או יוונים שאומצו בחלק מקהילות ישראל בבית שני, ביניהם:

  • ·אדם וחווה[4]
  • ·דברי איוב
  • ·ספר יוסף ואסנת[5]
  • ·עליית משה
  • ·חזון עזראועזרא החיצוני/הרביעי
  • ·קדמוניות המקרא
  • ·אגרת ירמיהו
  • ·חזון ברוך בן נריה,
  • ·אדם וחווה
  • ·יהודית
  • ·עזרא החיצוני/הרביעי
  • ·תוספת למגילת אסתר
  • ·תוספת לספר דניאל – שושנה
  • ·אגרת אריסטראס

יצויין כי בספר עזרא החיצוני מצוין כי בעוד שלעם ניתנו כד'-24 ספרי התנ"ך, לסופרים העוסקים בתורה כל יום וכל היום, ניתנו שבעים 70 ספרים (תוספת של 46 ספרים ייחודים מסתוריים). נתון זה, עולה בקנה אחד עם המגילות הסודיות של עדת קומראן, ואף עם המדרש הפרושי: "מַשְׁעֵנָה אלו בעלי משנה כגון ר' יהודה בן תימא וחביריו. פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה" (מסכת חגיגה יד, א).

הספר "אסף הרופא" היה נדמה שספר מאוחר בזמנו, אך מתברר שהוא העתק והרחבה של חלק מספר היובלים (לצד מדרש תדשא של הפרושים המאוחרים).

  1. גישת הפרושים-חז"ל לספרים חיצונים: גינוי מחד ולמרות זאת העתקה מאידך:

מתברר היום כי מגילות קומראן (ובם כאמור חלק מהספרים חיצוניים), הם האמור במדרש הפרושי: "מַשְׁעֵנָה אלו בעלי משנה כגון ר' יהודה בן תימא וחביריו. פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה" (מסכת חגיגה יד, א).

ייתכן כי הפסיקה של הפרושים, ובפרט של רבי עקיבא, נגד קריאה ולימוד של ספרים חיצוניים (סנהדרין י'), היא היות והספרים החיצוניים הם הבסיס לספרות הפרושים, ובכך העדיפו היהודים לקרוא את הבסיס והמקור ולא את הדרשנות עליה, ולכן מעמדם וסמכותם של הפרושים היתה נמוכה, וקללה זו נגד הספרות החיצונית היא שהעלתה את החוכמה והידע של הפרושים, ויותר מכל, היא שעיוורה ועצמה את עיניי היהודים מאז ועד היום – אפילו למגילות קומראן, שהם הרבה ומעל ורק מקצת – סוג אחד של הספרים החיצוניים נמצאים בה.            לקריאה בהרחבה על "הניסיונות להמליך את רבי עקיבא במקום חנוך ומשה רבינו" באתר זה (אם לא פעיל, יש להיכנס מכותרות האתר).

בכל אופן, חמור מכל, היא העובדה שהפרושים העתיקו והשתמשו בספרים חיצוניים מכל הסוגים, אשר רצופים ואף הם רוב המקורות למדרשי האגדה של חז"ל, ומאידך לא ציינו את המקור לאותו ציטוט של ספר חיצוני, וזאת אף בניגוד למצווה/הלכה הפרושית עצמה: "כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם" (אבות ו', ו'. מגילה, ט"ו, א'). עיקרון זה ניתן להבחנה במדרש במפורסם על שבירת האלילים ע"י אברהם אבינו לאביו, המופיע בספר היובלים, אך יותר מכל, העיקרון מובחן בספרו של בן סירא, שקטעים ממנו מועתקים מעל 100 פעם בספרות הפרושים, אך כפרו בו: "רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי"; "רבי עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים כגון סיפרי בן סירא וסיפרי בן לענא אבל סיפרי המירס וכל ספרים שנכתבו מכאן והילך הקורא בהן כקורא באיגרת" (תלמוד הירושלמי מסכת סנהדרין דף נ' ע"א); "כל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים מהומה הוא מכניס לביתו, כגון ספר בן-סירא" (קהלת רבה יב, יב-יג. י, א(.

ספר הישר הינו ספר חיצוני פרושי, שאינו ספר הישר המוזכר ספר יהושע (פרק י'), והוא בעל האמינות הנמוכה ביותר (אפילו פחות מספרים חיצוניים יוונים), היות והוא סותר ישירות את מגילות קומראן. רוב ספר הישר מועתק לספרות הפרושים, ולכך יש 2 משמעויות קשות: הראשונה, שאלו מסורות לא נכונות (שכאמור סותרות את מגילות קומראן), והשנייה, ששאר הסיפורים שבו אמנם לא מוכחשים, אך אמינותן נמוכה (היות ובאותו ספר יש סתירות, וגם שאר הסיפורים הם אגדות קיצוניות ודחוקות מפשט התורה), ועדיין לדיאבון, התקבלו במסורת הפרושים כחלק מהתושב"ע.               לקריאה על ספר הישר באתר זה במאמר "פרשנות אגדתית – השוואה בין ספרות משלימה במגילות קומראן למדרשי אגדה של הפרושים" (או בכניסה מכותרות האתר).

ראשוני הפרושים חזרו באמירותיהם ובמדרשיהם על העיקר להחזיק וללמוד רק את כד'-24 ספרי התנ"ך (ולא את המשניות, והתלמוד טרם נכתב), אך נוכח כמות המדרשים והפירושים השונים של הפרושים עצמם פיתחו וכתבו (המשנה וספרות המדרשים), התנ"ך כבר איבד את מקומו כראשון בחשיבותו ובלימודו אצל הפרושים בדורות האחרונים, לצד מאבק בין זרמים שתומכים יותר בפשט התורה (דתיים רבניים-אורתודוקסיים לאומיים-ציוניים/כיפה סרוגה וקראים).

  1. גישת הנצרות לספרים חיצונים: חצי תואמת חצי הפוכה:

הנצרות מבדילה ומחלקת בין שני סוגי ספרים חיצוניים (לעיל ציינו חלוקה אחרת: בין אלו שבתוך מגילות קומראן לבין אלו שמחוצה להם).

הסוג הראשון הינו אפוקריפיים שמשמעותו גנוז או חבוי. מעניין שיש כאלו במגילות קומראן שאינם בספרים החיצוניים, כמו ליהושע בן נון, ירמיהו, יחזקאל. אלו נבואות של הנביאים שכתבו בנוסף לנבואה הגלויה שניתנה לכל העם, ובה יש פרשנות והסבר לנבואותיהם.

הסוג השני של הספרים החיצוניים לפי הנצרות הם הספרים פסאודואפיגרפיים, אשר יוחסו למחבריהם בטעות, ולכן אינם ראוים להיות מקודשים וודאי שלא בקאנון התנכ"י. עם זאת, אנו רואים שבמגילות קומראן נמצאו למשל "צוואות השבטים", ואילו ספר זה הינו פסאודואפי-לא מיוחס לבני יעקב, ולכן ברור שיש ביניהם מחלוקת על מסורתו האמינה של הספר. יתרה מזו, ספר זה ניכן במידה רבה של תוספות נוצריות, אולי בשל העובדה שהוא הוגדר כן – היה קל יותר לסופרים להמשיך לערוך אותו לאחר ימי ישו. דוגמא אפילו יותר בולטת הינו ספר חנוך שהיה עיקרי וחשוב במגילות קומראן, ולמרות שנראה שמהותו הינה סודית, אולי לא נכנס להגדרה של אפוקריפון-חבוי כיוון שאינו נבואה כ???

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8903

  1. קישורים להורדת הספרים החיצונים שהוצאת אברהם כהנא
  2. להלן קישור להורדת מהדורה של הוצאת אברהם כהנא שנת תרצ"ב 1932 (תרגום לפני מציאת מגילות קומראן שהן במקור בעברית), חלק א':

https://docs.google.com/viewer?a=v&pid=sites&srcid=ZGVmYXVsdGRvbWFpbnxibmV0emFkb2t8Z3g6MjI2Mjg0ZDhiZTYzY2U1Yw

חלקם מוצגים גם באתר "דעת": http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hasfarim.htm.

להלן קישור להורדת מהדורה של הוצאת אברהם כהנא שנת תרצ"ב 1932 (תרגום לפני מציאת מגילות קומראן שהן במקור בעברית), חלק ב':

https://docs.google.com/viewer?a=v&pid=sites&srcid=ZGVmYXVsdGRvbWFpbnxibmV0emFkb2t8Z3g6MzBlN2FmMzc5MzJlYjYxMg

  1. חלקם מוצגים גם באתר "דעת": http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hasfarim.htm.
  2. באתר "wikilivres" מופיעים בשני קובצי  PDF(בתחתית הדף).

להלן שלוש הקבוצות של פרסומי ספרים מדעיים (אם יש הספר עלה למרשתת – הקישור בשם הספר, אם לאו – הקישור בסוגריים רק לפרטיו):

  1. ספרים מדעיים של מגילות קומראן שהם בין הספרים החיצוניים:

היובלים (ורמן, 2015, יד בן צבי), בן סירא (סיגל, 2013, ביאליק).

אלו הוצאו במהדרות שונות, להלן מהדורת הפירוש של הרטום: חנוך, צוואות השבטים, היובלים, 5 פרקי תהילים של התנ"ך הסורי פשיטתא, מזמורי וחוכמת שלמה, תפילת מנשה, ספר טוביה (הנוסח הארוך), בן סירא.

  1. ספרים מדעיים של מגילות קומראן שאינם בין הספרים החיצוניים:

מגילת המקדש (ידין, 1990, מעריב. או: 1977, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה), פשר חבקוק (ניצן, 1986, ביאליק), מגילת מלחמת בני אור בבני חושך (ידין, 1957, ביאליק), מגילה חיצונית לבראשית (אביגד, 1957, מאגנס), ירושלים החדשה (Chyutin, 1997, Sheffild), מגילת הסרכים (ליכט, תשנ"ו, ביאליק), מגילת ההודיות (ליכט,

קימרון הוציא ההדרה (ללא פירוש) של החיבורים העבריים א' ב' ג'.

  1. ספרים מדעיים של ספרים חיצוניים שאינם במגילות קומראן:

מקבים א' (רפפורט), מקבים ב' (שוורץ), חזון/עזרא החיצוני (ליכט), ספר יהודית (גרינץ).

תוספות/לעריכה:

לקריאת המגילות הגנוזות ומאמרים ושיעורים ומחקרים בתחום, ניתן להיעזר בדף הקישורים (לחץ כאן למעבר לדף).

הערות השוליים (המקורות, הרחבות והסברים מפורטים):


[1] לחז"ל יש את ספר הישר, אך הוא אדתי מאוד וסותר את ספר היובלים. לאחרונה פורסם עדו החוזה וטרם בדקתי אמינותו.

[2] במגילות קומראן יש עוד עשרות פרקי מזמורים, ולפי פרק חיצוני זה של תהילים 11QPsa, צריכים להיות עוד אלפים:

" 2             ‏         ויהי דויד בן ישי חכם ואור כאור השמש וסופר

3             ‏         ונבון ותמים בכול דרכיו לפני אל ואנשים ויתן

4             ‏         לו יהוה רוח נבונה ואורה ויכתוב תהלים

5          שלושת אלפים ושש מאות ושיר לשורר לפני המזבח על עולת

6             התמיד לכול יום ויום לכול ימי השנה ארבעה וששים ושלוש

7          מאות ולקורבן השבתות שנים וחמשים שיר ולקורבן ראשי

8             החודשים ולכול ימי המועדות ולים הכפורים שלושים שיר

9             ויהי כול השיר אשר דבר ששה ואבעים וארבע מאות ושיר

10           לנגן על הפגו֯עים ארבעה ויהי הכול ארבעת אלפים וחמשים

11         כול אלה דבר כנבואה אשר נתן לו מלפני העליון"

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15556&rel=1

[3] הגרסה הארוכה של הנוסח היוני המתועד בקודקס סינאיטיקוס (קודקס של תרגום השבעים מהמאה הרביעית לסה"נ שמקורו במנזר סנטה קתרינה בסיני) ולתרגום הלטיני הקדום היא הקרובה ביותר לגרסת מגילות קומראן. קשור לספר אחיקר מיב שבמצרים שנמצא במאה החמישית לפסה"נ.

[5] בשמו המלא "הוידוי והתפילה אשר לאסנת בת פוטיפרע הכהן".

כניסות: 4500
קטגוריה: תיאור ופירוש מגילות ים המלח עידכון אחרון ב-שישי, 07 יולי 2017 נכתב על ידי מנהל אתר הדפסה דואל

אתר מגילות קומראן/ים המלח The DeadDea Scrolls

תובנות (בעזרת מחקרים אקדמיים) מתומצתות (רובם עד מעט עמודים תוך הרחבה בהערות שוליים) על מגילות קומראן/ים-המלח/מדבר יהודה/הגנוזות, דרכם בפירוש התנ"ך, זיהוי עדת קומראן כבני-צדוק הכוהנים ו/או האיסיים, והמחלוקות עם הפרושים-חז"ל, צדוקים והרקע ההיסטורי עד ומול החשמונאים-מכבים. המיקוד נסוב על העתקות/שיבושי המסורת וסיבותיהן אל המשנה, גמרא וספרות הפרושים – תושב"ע.

 

חופשיות שימוש והעתקה

באתר מגילות ים המלח אין זכויות יוצרים: מותר להפיץ את ההצעות לעיל והמידע שבדף זה באופן חופשי, ללא צורך בציון המקור, וכן מותר לשנות ולעבד לצורך שימוש בתוכן למסמכים אחרים. ניתן לקבל מידע נוסף ומענה לשאלות בתחום באמצעות פנייה לדוא"ל: scrollsqumran@gmail.com
פנייה מקוונת באתר: לחץ כאן