וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים: חנוך בן ירד דור 7 במסורות השונות שעיקרן במגילות מדבר יהודה

הדמות המסתורית בתנ"ך היא חנוך. הוא מוזכר בבראשית ה' 24 בתיאור של פועל אחד (בבניין כבד) כרקע לעלייתו לשמיים: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים", ובאותו הפועל גם על נינו - נוח (שגם אותו חז"ל גינו), אברהם אבינו ופעמיים בתהילים^[1] – כולם בהקשר חיובי. גם מהות העלייה לשמיים מחברת אותנו רק לאליהו הנביא. הוא אף מהשושלת הקדמונים הנבחרים, ולכן מוזכר בתחילת דברי הימים (א' א' 3), ואכן 'שביעין חביבין' (ויקרא רבה כט' יא').

בספר/י חנוך הוא המורה והמחנך (מכאן מקור שמו) הראשון בעולם, נבחר למלאך, המעניש של העירים (המפורסם הוא המלאך עֲזָאזֵל שזה מקום קורבן יום הכיפורים), רואה את פלאי ראשית הבריאה (התוהו ובהו, תהום ותנין), סודות היקום, שכר ועונש לצדיקים ורשעים והמשיח, ונביא ההיסטוריה עד אחרית הימים.

שם הספר הראשון (חנוך הכושי/חבשי/אתיופי) ניתן לו כיוון שכולו שרד בגעז; וכנ"ל לספר השני "הסלאבי" – כיוון ששרד רק בסלאבית (לאחרונה נמצאו קטעים בקופטית, אך לא שרד בקומראן). ספרי חנוך מוזכרים ביובלים וצוואות השבטים, ובספר הענקים ובמגילה חיצונית לבראשית הוא מוזכר לשבח. לא ברור לנו מהי החלוקה הפנימית/אוטנטית. חוקרים חילקוהו ל-5 כרכים/ספרים,^[2] 4 שרדו ב-7 מגילות בקומראן. לאחר מציאת הספר בקומראן, תוך שהוא מוזכר במגילות המתוארכות לתחילת המאה השנייה לפנה"ס, מקובל לתארכו למאה השלישית לפה"ס, זולת כרך המשלים שמתוארך בין המאה השנייה לפה"ס למאה השלישית לספירה (כיוון שמנבא את החשמונאים, וזאת למרות שלא נכון להפרידו משאר הכרכים).

מכרך העירים יש גם ספר נפרד לגמרי עם מסורות דומות – ספר הענקים. הוא נמצא בגרסה דומה גם בדת הגנוסיס-מניכאיזם בטורפן בדרך המשי לסין מהמאה ה-3. הם בכלל האדירו את חנוך והקדמונים, כזורואסטרים שקרובים לעדת קומראן בכלל ולדואליזם בפרט.

בעמי קדם יש מסורות דומות לספר, כמו על הענקים, פי הנהרות, שמו והיותו 7, תפקידו, לוחות השנה הבבליים (הרמס ביוון).^[3]

הקבלות לדניאל – חלוקת הזמנים, ניצחון החשמונאים והגאולה לאחר מכן.

חנוך צוטט ושומש בברית החדשה,^[4] אך מיד לאחר מכן כבר אוריגנס (מאה 3) דחה אותו, ושרד רק בכנסייה המזרחית, הולדת ישו מקביל לפרק קו' 1-12.^[5]

חז"ל אינם מזכירים את חנוך במשנה ובתלמוד (כנראה מהקושי לקטגר מהפשט והמסורות הרבות החיוביות), ובחלק מהמדרשים קטרגו על סיבת עלייתו לשמיים. כנראה גם ניסו להחליף את תפקידו כמטטרון כגיבור במדרש 4 נכנסו לפרדס. קשה לדעת אם בגלל שהיה ספר חיצוני, אם בשימוש הנצרות, או כבר מההדרתו ע"י בן סירא ות' השבעים – ושימושו אצל עדת קומראן ככת יריבה. בזוהר כנראה מספרות ההיכלות (שבה ספר שכונה "חנוך השלישי") שבנויה ממנו, לצד כמה מדרשים, הוא מבורך והסופר הראשון.

בכל אופן, בדומה למסורות ממגילות קומראן ושאר הספרים החיצוניים, חז"ל אספו ממנו מסורות רבות – אותן הביא בעיקר הרטום בפירושו (ומעט גם כהנא), למשל: "הקדושה" בתפילה והמשיח שלפני הבריאה.

חנוך לפי פשט המקרא:

האדם השביעי בסדר הדורות הנמנים ב'ספר תולדות אדם' (בראשית ה', 3-33), שעלה לשמיים בעודו חי - היחיד כמו אליהו הנביא, אך סיפורו ותיאור חייו קצר, מעין רב הנסתר על הגלוי. יתכן והתורה בחרה להשאיר רק הד מפעילותו ודרכו, כדי לא להודות בדברים כאלה, שאינם לפי רוח התורה, ולכן מגלה טפח ומכסה טפחיים. בהשוואת הפשט לאליהו התשבי, נראה שהפסוקים מתארים אדם הנבחר בדרכו ובדורו, ועלייתו השמיימה מהווה כ'העלאה בדרגה'.

"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת"

כתוב על חנוך פעמיים פועל בצורת בניין כבד – 'התפעל': "ויתהלך". תיאור זה כתוב גם על נוח: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ - נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו: אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו' 9), וההקבלה מעלה כי שניהם היו צדיקים בדורם. כמו כן, בפועל זה צווה אברהם אבינו כעיקר רצון ודרך ה': "וַיֵּרָא יי אֶל אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי - הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים (בראשית יז' 1)". מעניין לראות שבשני הפסוקים הללו מופיע גם השם התואר 'תמים', עובדה שמצביעה על גדולתו של נח הצדיק, לצד חנוך. פסוקים נוספים המחזקים את קדושת החיים במעבר לעולם האמת, יחד עם הפועל 'התהלך':

"להתהלך לפני אלוהים באור החיים" (תהילים נו' 14);

"אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (תהילים קטז' 8).

"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, אֶת-הָאֱלֹהִים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" (בראשית ה' 24)

מקביל ל: בראשית לז' 30, מב' 13, מלכים-א כ' 40.

מנגד, מקביל למיתה: תהילים לט' 14; קג' 16; משלי יב' 7; איוב ז' 21; ח' 22, ועוד.

מעבר לעולם הנשמות:

אליהו בסערה השמיימה (מלכים-ב ב' 3, ה' 10).

תהילים מט' 15: "אך אלוהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני".

תהילים עג' 24-25: "ואחר כבוד תקחני.. כלה שארי ולבבי.. וחלקי אלוהים לעולם"

הפירוש של עזאזל^[6] הוא מתוך ספר חנוך א' פרק י':

"ועזזל למד את בני האדם לעשות חרבות ומאכלות [...] אתה ראית את אשר עשה אזאל אשר למד את כל החמס על הארץ [...] ועוד אמר ה' אל רפאל אסור את עזזאל דיו ורגליו והשלכתו את החושך ועשית פתח את המדבר אשר בדודאל והשלכתו שמה, ושמת עליו לעים קשים וחדים, וכיסיתו בחושך וישב שם עד עולם וכסית את פניו לבל יראה אור. וביום הדין הגדול ישלך אל תוך האש"

(ספר חנוך א י)

חנוך לפי מגילות קומראן:

ספר חנוך נמצא במערה 4 בשפה הארמית^[7], ולכן ההנחה שנכתב תחילה בארמית. בספר מתואר חנוך ככוהן הראשון "רעותה ויקרה ויתאמר…יתבחר לכהן עלמין" (Q545 3, 5–6) , וסופר הצדק שעלה לשמיים Q369 1, 9–10'4)), כדי ללמוד ממלאכי הפנים (היובלים ד, יז-כה).

חנוך הפך ברצון האל לחי לעד. נבחר ונלקח לשמים כדי לראות, לשמוע וללמוד קריאה וכתיבה מפי המלאכים. הוא מצווה בידי מוריו השמימיים לשוב לארץ כדי להנחיל בעל פה ובכתב לממשיכי דרכו הכוהנים את אשר למד בשמים. מוריו המלאכים מתארים בקצרה את קורות תלמידם בספר היובלים שנמצא בקומראן: 'חנוך אחר אשר למדנוהו…ששה יובלי שנים […{שב} לארץ אל תוך בני האדם ויעד על כולם… ויכתוב את כול… שמים ואת דרכי צבאם ואת החודשים… אשר לא ישגו הצדיקים'.

המילה אמת כמו המילה צדק הנזכרת בתכיפות במסורות הכוהניות, מתורגמת בארמית למילה קושטא, מילה הנקשרת כאמור לעיל לגן עדן ולמקום מושבו של חנוך, היושב ב'פרדס קושטא' או בגן הצדק והאמת, בנוסח חנוך הארמי שנמצא בקומראן ומקבילה בספר חנוך א פרק עו יג-עז, ד ופרקים קו, קז DSSSE vol. 1, p. 436 4Q209, 23:9 59. הקשר של קשט קיים גם ב משלי כב' כא'. במגילה החיצונית לבראשית Paradise of Justice באנגלית מתורגם המושג כמסופר על מתושלח הפונה 'לחנוך אבוהי למנדע מנה כולא בקושטא' (שורה 22 ) ירושלים או ציון נקראת עיר האמת (זכריה ח,ג) ועיר הצדק (ישעיה א כו).

בגז יש כתבי יד שלמים עם 108 פרקים, בקומראן יש עותקים לא שלמים, ואולי במערה 11,

מחולק לחמישה חומשי חנוך, הוא לא עבר עריכה, בניגוד ליובלים,

פרקים א'-ה' פתיחה.

ספר ראשון – פרקים ו'-לו', מכונה ספר עירין BW, עניינו מרד המלאכים ומסעות חנוך.

ספר שני – פרקים לז'-עא' ,BP עניינו משלי חנוך.

ספר שלישי - פרקים עב'- פב'- AB כנראה הקדום ביותר, עניינו באסטרונומיה, מראים לחנוך את גרמי השמים.

ספר רביעי – פרקים פג'- צ', BD ענייני חזיונות חנוך.

ספר חמישי –צא' –קה', EE עניינו ההטפות, חנוך מודיע למתושלח לפני שהוא מת.

נספחים – קו'-קז', יש קטע מספר נח. נח הוא נין של חנוך והוא מתקשר לספר העירין. נח היה יפה ומיד ידע קרוא וכתוב, ולכן למך היה בטוח שאשתו בגדה בו עם מלאך, וחנוך בדק וזאת והתברר שהוא ילדו של למך. וזה סיפור לידת נוח (שכנראה המקור ללידת ישו).

אגרת חנוך - פרק ק"ח: שולח מהשמיים למתושלח בנו.

בספר חנוך כמעט ואין הלכות בכלל.

בוקציני – איטלקי שמלמד במישגן טען כי היהודים אהבו יותר את חומשי חנוך יותר מאשר חומשי משה. והנוצרים קיבלו את דעתו.

אך החוקרים היהודים טענו לעומתו שזה לא נכון, כי לא הייתה יהדות שהתעסקו רק בספר חנוך.

זהו הספר הגדול ביותר והקדום ביותר, יש בו קטעים כבר מ- 250 לפנה"ס.

ספר חנוך זה קיבוץ של קטעים על חנוך, ובסוף הספר מביאים קטעים על נח.

פתיחה:

פרק א' – דברי ברכה, חנוך מברך את הקורא.

4 פרקים – שעוסקים בהוכחות לצדקת האל על פי חוקי הטבע. המון עסקו בשאלת הרשע ולמה העולם מתנהל כך. הפרסים דיברו על אל טוב ורע, הרע ברא את העולם והטוב נותן לו לנהל את העולם, ואם אומרים שהעולם נברא ע"י הרע ניתן להבין למה העולם מתנהל כך.

ואילו היוונים נתנו לאלים והאלות תכונות אנושיות שכך ישר לא מאמינים להם, ולא מתיחסים אליהם ברצינות.

ואז בעצם בתקופה זו האל המוסרי היחיד היה האל היהודי, וזה השפיע על החוזרים בתשובה.

הבעיות הגדולות הם של צדיק ורע לו.

הפאגנים טענו שלא יתכן שהאל נח בשבת שהרי יורד גשם בשבת. בספר חנוך ישנם 7 מלאכים ששומרים מצוות ויש מלאכים גוים שיכולים לחלל שבת.

הויכוח הוא האם יש כוח עליון האם הוא מוסרי וניתן לרצות אותו.

ספר העירין:

בנוי על בראשית פרק ו' על בני האלוהים ובנות האדם.

פרקים ו-יא עוסקים במרד של המלאכים שחטאו עם בנות האדם, אומנם זה בספר חנוך, אך ברור שזו מסורת על נח, וזאת ההקדמה למבול.

העירין הם בני אל מוות, אך כשהם מתחתנים עם בנות אדם נולדים, ענקים, והם אינם בני אל מוות, המבול יחסל את בעיית הענקים.

יב- טז : חנוך מבקש רחמים על העירין, ואז הוא עולה לשמים. בגיל 365 הוא נלקח לשמים, בלי למות.

היום לוקח לכדו"א להקיף את השמש 365 ימים ושליש/רבע. וזה לא מקרה שחנוך חי כך זמן, ואח"כ עוסקים בלוח, וטוענים שיש 364 ימים.

הלוח בספר האסטרונומי הוא לוח של 364 ולא של 365 וזה מתחלק ל-52 שבועות בדיוק. כל 10 שנים הוסיפו שבועיים של היום ורבע שאבד להם.

הוא מתפלל על המלאכים.

יז – יט: עוסקים בסודות השמים, כל אחד מהמלאכים שאחראים בשמים מספר לו מה הוא עושה.

כ-לב: 7 המלאכים הראשים מראים לו על מה הם אחראים, שזה בעיקר על שכר ועונש.

בנוסח שיש חסר התיאור של המלאך השביעי שכן יש תיאור של 6 מלאכים.

לג- לו: עוסקים בשערי השמים, השמים מרובעים, ויש 12 שערים, 3 בכל צלע. שזה מתקשר לשבטים וכו'. כך גם בית המקדש במגילת המקדש הוא בעל 12 פתחים.

בספר זה למדים איך הבריאה מתנהלת.

מי שחיבר את שערי השמים הכיר את הספר האסטרונומי וציטט ממנו, ז"א האסטרונומי הוא הקדום ביותר.

ישנם מספר מדרשים על החרמון – מלשון חרם, דן – כי שם נשפטו המלאכים.

משלי חנוך:

תיאור אחיד, חנוך מודיע שיש לו 3 משלים, שבהם נדנו אחרית הימים, המשיח מכונה בן האדם, הוא נברא לפני בריאת העולם, וחנוך מצטרף אליו, והפירוט השמימי מאוד חזק.

יש המון פעילות בשמים.

(את העירין כלאו עד שהגיע משטמה ובליעל, שאמרו שאי אפשר כך ומבקש 10% מהעירין שיסורו למשמעתו, כי צריך מלאכים שיענישו, אך עכשיו אסור להם להשתולל מאוד אלא הם צריכים לקבל אישור ממשטמה ורק אז אולי מותר להם לפעול, דהיינו להפעיל הרי געש שטפונות ועוד).

במשלים מתארים עולם אידאלי של אחרית הימים, ואז מסתיים החלק מעליית חנוך לשמים ותיאור המרכבה של האל.

ובתוך ספר חנוך עורבבו חלקים מתוך ספר נח,

בנד 7 – נה 2, יש קטע על המבול.

בס' – יש תיאור של אכילת לויתן ובהמות (שידעו לשחות),

בס"ד 1 – ס"ט 25: מדבר על המבול והעירין והעונש שנחת על הענקים.

ספר האסטרונומי: מהלך מאורעות השמית.

המלאך אוריאל אחראי על האור, ומראה לחנוך את צדקת לוח השמש,

חזיונות חנוך:

יש 2 חזיונות בעלי המון מידע היסטורי שחנוך מספר למתושלח.

הראשון פז-פד: תיאור המבול העתידי.

חזון החיות פה-צ: מתאר את היסטורית העולם כאילו מדובר על חיות. בהתחלה מדובר על פרים ומימי יעקב נולדים לו 12 בני צאן, ואח"כ יש חזירים וזאבים ועוד חיות, וכך מספרים את ההיסטוריה של עמ"י מהאדם הראשון, והסיפור נגמר עם אייל עם קרנים שמנסה להציל את הצאן, ככל הנראה הכוונה היא יהודה המכבי.

מנחם קיסטר, עוסק בספרות בית שני בנוסף לתלמוד, ובמאמר על חזון החיות הוא טען שהאייל הוא מורה הצדק, אך לא מקבלים את דעתו למרות שהמאמר מבריק. (בתרביץ).

1971 יוסף מיליק פירסם מאמר בכתב עת אגיפוטולוגי, וגילה פרקים בפיפרוסים מפורסמים של מצרים.

סופר שחי בביזנטיון בשם סינקלוס סביב שנת 800 שציטט קטעים רבים בספר חנוך בכתיבתו.

בספריית הותיקן יש קטעים בלטינית, ז"א הספר תורגם ללטינית.

בקומראן 7 כתבי יד, כולם במערה 4 וקטע ביוונית ממערה 7 , סה"כ 8.

הבעיות:

אף אחד לא הכיל את כל הספר, אין ספר המשלים, אך יש ספר שלא מופיע בגז ונקרא ספר הענקים, הצאצאים שנולדו לעירים עם בני האדם, את הקטע הזה מצאו במנדעית, שזו ארמית יהודית, ויש קערות השבעה בשפה הזאת, ישנו כהן בשם מנכי, של הדת הנוצרית המנדעית והם שימרו את ספר הענקים.

בספר זה יש קטעים שמזכירים את גילגמש וחומבבה, וזה מלמד אותנו על השפעה למסופוטמים.

מרפי אוקונור, נוצרי קתולי, תלמיד של מיליק, כתב על האיסאים בארץ ישראל, והוא הראשון שהציע שהאיסאים הגיעו מבבל לארץ ישראל, ובשל הפסוק של עמוס והגליתי אתכם מהלאה לדמשק ז"א בבל, וכיון שהם מכירים את התרבות המסופטמית כמו שמוצאים בספר חנוך זה נראה כטענה נכונה.

כל אחד מכתבי היד הכיל יותר מאשר ספר אחד, ואז נוצר מצב שיש בקומראן:

5- כת"י של ספר העירים

4 כת"י של ספר אסטרונומי

4 כת"י של ספר החזיונות

2 – כת"י של ספר ההטפות

3 ספר הענקים, במקום החומש – שלא פורסמו ע"י מיליק.

מיליק פרסם את את ספר חנוך, ב1976,

יש את הספר בגז שהוא תרגום מיוונית שהוא תרגום מארמית.

יש קטעים ארמים ויש באתיופית, אך היוונית נעלמה כמעט לחלוטין, ואם יש בעיות אז הם יכולות ליפול בכל מקום, בהעתקת הארמית, בתרגום ליוונית, בהעתקת היוונית, בתרגומה לגז בהעתקת הגז ועוד. וצריך לדעת איפה נפלו הטעויות. ולשלוט בכל השפות הללו כדי להבין את הטעויות. ומי שעוסק בספר חנוך צריך לדעת גם מנדעית, ומיליק שלט בכל אלו.

אך המסקנות ההיסטוריות שלו אמרו:

ספר המשלים שאין את ספר המשלים בקומראן כיון שלדעתו זה נוצרי בניגוד לאחרים, והוא התחבר ב270- לספירה, גרינפלד וסטון לא הסכימו איתו בעניין התאריך והקישור הנוצרי, אך כולם הסכימו שזה לא היה חלק מהקנון של קומראן.

יש קטע שמדובר ל הפרשים והמדים שכבשו את הארץ והוא חשב שזה כשהמלכה התדמורית כבשה את דמשק, אך אפשר לקשור את זה לשנת 40 כאשר הפרתים עזרו למתתיהו אנטיגונוס.

בפרקים לז- ע"א ספר המשלים, חיבור אחיד, משיח שהוא בן האדם עונש הרשעים, עליית חנוך לבן האלוהים. וכל זה נראה לו תוספת נוצרית.

בספר העירים דיברו על זה שנולדו ענקים והם מהווים כקבוצה, והם נספו במבול, חוץ מבודדים ששרדו.

בספר הענקים יש להם שמות פרטים, מדובר על גילגמש, חומבבה, ועוד.

מיליק טען שהוא היה החומש השני שכתב, והתחבר יחד עם ספר העירים (הראשון היה הספר האסטרונומי) בין 200 ל-150 לפנה"ס.

ההנחה אומרת שהספר האסטרונומי תוארך בין 250 –200, וספר העירים התחבר אחריו.

בספר החזיונות – חזון החיות שרומז ליהודה המכבי אך לא מדבר על מותו ולכן מתוארך ל167-161 לפני מותו של יהודה.

ובסוף התחבר ספר ההטפות, והאחרון הוא ספר המשלים שלא נכנס לקנון.

פולו סאקי אימץ את הרעיון של החומש, ופוקציני מאמץ את גישתו. ספרי חנוך החליפו את החומש של משה. והחלוקה בדעות היא בין נוצרים ליהודים.

מי שטוען שאין סתירה מתבסס על העובדה שבקומראן נמצאו ספרי התורה ביחד עם ספר חנוך ולמדו את כל הספרים יחד.

גם לטעת חוקרים, ספר חנוך לא עבר עריכה.

הכוהן שמעון בן סירא) מה ט-נ; נ, א- לו): מתאר את הכהונה הגדולה מבית צדוק בצביון הרמוני אידיאלי ואת הנהגתה בלשון תהילה שאין דומה לה מסכם את דבריו בקריאה: "הודו לבוחר בבני צדוק לכהן כי לעולם חסדו" (שם נא, כט'). "מעט נוצר על הארץ כחנוך וגם הוא נלקח פנים" (בן סירא מט, יד); "חנוך נמצא תמים והתהלך עם יי ונלקח אות דעת לדור ודור" (שם, מד טז(.

ספר הענקים: "פרשגן לוחא תנינא די איגרתא... בכתב די חנוך ספר פרשא", פונים לחנוך בביטוי כבוד ויקר: "עלין מן קודם הדר יקרך די כל רזיא ידע אנתה...מלכות רבותכה לשני עלמיא" [לפני הדר כבודך שכל רזים יודע אתה ומאום לא יקשה ממך ומלכות גדולתך לשנות עולם]. כמו כן מתואר כסופר המפרש ופותר חלומות: "חלמא...לחנוך לספר פרשא ויפשור לנא חלמא".

המגילה חיצונית לבראשית: "וכד שמע מתושלח פתגמיא אלן רט לחנוך אבוהי למנדע מנה כל קושטא.. רעותה ואזל לארקבת לפרוין ותמן אשכחה לחנוך אבוהי" [כאשר שמע מתושלח דברים אלה רץ לחנוך אביו לדעת ממנו הכל באמת... רצונו והלך לקצה הארץ לפרוין ושם מצא את חנוך אביו]. "הוא רחים ורעי אלהא" [אהוב ורצוי לאל]. מתוארת ישיבתו בגן עדן GenApoc.

תפילת אנוש: "וקינן דור רביעי ומהללאל בנו, ומהללאל דור חמישי וירד בנו, וירד דור שישי וחנוך בנו, חנוך דור שביעי".

צוואת עמרם: חנוך מכונה "כהן עלמין".

חנוך מספר חנוך:

חנוך כתב 366 ספרי מוסר שהועברו לכל העמים (חנוך ב', י' 9): "הכל אני יודע והכל כתבתי בספרים" (שם, יג' 12), מהם נשארו מעטים במגילות ובתרגומים. לפרקים יח' וכא' מציגים את הפירוש לתהו ובאו, אף את מיקומו, ובעיקר את המשמעות ככל הנראה של מהו 'ויתהלך חנוך את האלוהים", דנייהו מלאך הפנים לקחהו סביב העולם וסודותיו ומרומיו ופירושו לשמיים העליונים המקביל של גן עדן רק ברמות השיא לאל.

חנוך בן ירד מכונה 'כהן עלמין', השביעי מהדורות האדם הראשון, יתכן וגם הראשון שלא נברא מן העריות (כורח מציאות מיעוט המשפחות שהתרבו מהאדם הראשון). זכה להיות מכונה בפי האל: "איש וסופר צדק" (חנוך א' טו' 1) ועלה לשמיים בא' לחודש הראשון^[8] (ניסן) ב: "מקום ארונה לאמר בטבור הארץ" (חנוך ב' טז', ג' כג') שזה מיקום העיר ירושלים: גורן ארונה בימי דוד המלך (שמואל ב' כד', דברי הימים א' כא'), נחל ספרים משבעה קדושים: "עתה חנוך, את אשר אמרתי לך ואת אשר הבינות ואת אשר ראית בשמים ואת אשר ראית בארץ ואת אשר כתבת בספרים... ולקחת את הספרים אשר כתבת אתה... ונתת להם את הספרים הכתובים בידך וקראו והכירו אותי... ומסרו את הספרים הכתובים בידך בנים לבנים ודור לדור ומשפחה למשפחה... ובאחרית הדור ההוא אראה להם את הספרים הכתובים בידך ובידי אבותיך, ושומרי הארץ יראום לאנשי אמונים עושי רצוני אשר לא יקראו בשמי לשוא." והיה המורה והמחנך (מכאן מקור שמו) הראשון בעולם, שהעביר את ידע המלאכים לבני האדם: "החמישי בשנה הרביעית ליובל, ויקרא את שמו חנוך. הוא היה הראשון מבני אדם הילודים על הארץ אשר למד את הכתב את הדעת ואת החכמה. ויכתוב את אותות השמים לסדר חדשיהם בספר, למען ידעו בני אדם את עת השנים לסדרי חודש וחודש במספרם. " והחל כך כתיבתו: "ועתה אומר לכם בני אהבו צדק ולכו בו כי דרכי הצדק ראויים לאחז בהם.. ובקשתם ובחרתם לכם צדק". פתח בחוכמת וידע הזמנים. חלוקת הזמנים הגלויה כוללת חלוקות זמן רבעוניות נצחיות פוריות שהן: ארבע עונות השנה (מכונות במגילות: "קציר, קיץ, זרע ודשא"), שנים עשר שערים שהשמש זורחת בהם, ומקבילים למזלות ולחודשים. כמו כן חנוך לימד את כל בני האדם דרך מוסר, חוקים ומשפטים רבים, למשל חוק הייבום והחליצה (חוק זה אף מצוין שנלקח מחנוך במגילת צוואת בני יעקב).

בתקופה ההיא ירדו מלאכים מהשמיים, מכאן שמו אש אביו של חנוך – ירד. המלאכים, בראשם עשו חרם בהר אליו ירדו, על כן נקרא שמו הר החרמון.

יתכן שספר חנוך השפיע רבות על הספרות האפוקליפטית, ומהווה את החיבור הראשון שבו מתואר מסע בין גן עדן לגיהינום, מקום השכר והעונש של הנשמות (כ-עב').

בספרי חנוך והיובלים: הסוד הועבר בפדר"א מאדם ראשון לחנוך וממנו לנח, שם מלכיצדק, אברהם, יצחק ויעקב (מהדורת אברהם ברודא, ירושלים תשל"ג, פרק ז עמ' כד).

דברי מלאך הפנים על חנוך בן ירד הנאמרים למשה על הר סיני, מביעים זאת בקצרה: 'הוא הראשון מבני האדם אשר נולדו בארץ אשר למד ספר ומדע וחכמה… הוא החל לכתוב עדות ויעד לבני האדם בתולדות הארץ' (היובלים ד, יז-יח והשוו שם, כד). בנוסח המגילות נאמר: 'ויכתוב בספר אותות השמים כחוק חודשיהמה למען ידעו בני אדם תקופות השנים כחוקות לכול חודשיהמה. ' ראשון הוא כתב תעודה ויעד בבני אדם בדורות הארץ שבועות היובלים (, 213 DJD XIII 11. Q12. frag. 4).

חנוך מציין את מרידת הכוכבים, שתואמים ל"חורים השחורים" לפי הידע האסטרונומי היום.

הקבלות בין ספר חנוך למגילות קומראן אחרות:

הקטע מספר חנוך	קטע דומה במגילת קומראן
פרק א' פסוק ה': כינוי מלאכים עירים.	יובלים ד' טו'.
ב' 1: התבוננו אל כל המעשים אשר בשמים, איך לא ישנו את דרכיהם ואל המאורות אשר בשמים..	צוואת נפתלי ג' 2.
ז' 3: הענקים	בן סירא טז' 7, חכמת שלמה יד' ו', ברוך ג' 26-28, חשמונאים ג' פרק ב' 4.
ח': שמות מלאכים לפי שורש והקשר עם סיומת אל.	מגילת המלחמה: שמות מלאכים לפי שורש והקשר עם סיומת אל.
ט' 7: המלאך רפאל מורה על תפקידו של מרפא.	טוביה ג' 14-16, יב' 14-15.
פרק יא': המלאכים הרעים מסמלים את הרשעים שבבני האדם	יובלים ד',ה', צוואת ראובן ה'.
יט' 2: "ונשי המלאכים הממרים תהיינה לשעירים".	חזון ברוך א' י' 8: סירנות ובנות לילית כשדים יושבי המדבר.
כ' 7: רמיאל מופקד על המתבדלים.	חזון ברוך א' נה' 3: תפקידו של המלאך רמיאל.
מב' 1: "החכמה לא מצאה מקום לגור בו וינתן לה מקום מגורים בשמים".	ברוך ג' 15. בן סירא כד' 4.
ס' 8: "אשר משם לוקח סבי, שביעי אחרי אדם".	בן סירא מד' 16.
סא' 12: המלאכים נקראים רוחי אור.	סרך היחד ג' 25.
סז' 8: "המים ההם יהיו בימים ההם למלכים ולשליטים ולרמים וליושבי הארץ"	יוסף בן מתתיה מלחמות ז', ו', ג' 186
סט' 11: "	חכמת שלמה א' 13-14:
עא' 2: "אור האש הזה היה מזהיר כברקת".	שמות רבה לח' 8-9: היו מזהים יקנתון בברקת.
עב' 32: "והשנה היא שלוש מאות ששים וארבעה ימים בדיוק"	ביובלים: ו' 32, ואילך.
פא' 1-2: בלוחות השמיים כתובים על המאורעות העתידים להתרחש	יובלים ג' 10, ועוד מקומות בספר.
צא' 4: "ואל תגשו אל הישר בלב כפול ואל תתחברו אל אנשי לב כפול".	בן סירא א' 28; ה' 14-15.
צב' 1: תורת החוכמה.. שופטת כל הארץ"	חכמת שלמה ז' 22-23 (לא במגילות)
צח' 4: החטא לא נשלח על הארץ, כי אם האדם בנפשו ברא אותו.	בן סירא טו' 11-16.
קו' 1-12: סיפור לידתו של נח (כנראה המקור ללידת ישו): למך פונה למתושלח וזה לנח לפשר בנו - נח.	מגילה חיצונית לבראשית, דף 2: סיפור לידתו של נוח (כנראה המקור ללידת ישו): למך פונה לאשתו לברר אם הבן נח אינו בן של מלאכים.
רזי חנוך, ד' 2: "ויראוני ים גדול מאוד, גדול מים הארץ ומלאכים עפים בכנפיהם".	צוואת לוי ב' 7.
רזי חנוך, ד' 2: "באמצע השמיים ראיתי צבא מזוין עובד ה'".	צוואת לוי ג' 3: ברקיע השני נמצאים כל כוחות הצבא שתפקידם לענוש את רוחות השקר ואת בליעל ביום הדין.

שימוש במונח (פתיחה ומשלי חנוך): בחירי צדק	לשון חוזרת במגילת ההודיות
שימוש במונח: בחירי קודש	סרך היחד ה' 20, ברית דמשק כ' 2.
שימוש במונח:בית היחד	סרך היחד ט' 6, ברית דמשק נג' 6.

חנוך מצוואות השבטים ^[9]:

אחד המקורות המעניינים במגילות קומראן הנוגעים לספר חנוך, הם קובץ צוואות בני יעקב, שחלקם מזכירים את ספרי חנוך, בנוגע לשמירת מצוות וחוקים מסוימים שהיו בתקופתם (טרם מתן תורה). להלן מספר דוגמאות^[10]:

צוואת ראובן ה', ו': דומה לספר חנוך פרק ו' פסוק ו', עם שוני כי לא המלאכים היו יוזמי החטא, אלא בנות האדם פיתו אותם.

צוואת שמעון הבן השני ליעקב וללאה, ה' 4: "ואנכי ראיתי בכתבי ספר חנוך כי בניכם ישחתו בזנות ויצרו לבני לוי בחרב".

צוואת לוי הבן השלישי ליעקב וללאה, י' 5: "כי הבית אשר בו יבחר יי ירושלם יקרא ככתוב בספר חנוך הצדיק"; יד' 1: "ועתה אחי ידעתי מספר חנוך כי בקץ העתים תפשעו ביי ותשאו ידיכם לכל-פשע ואחי יבושו בכם ותהיו ללעג לכל-הגוים".

צוואת זבלון הבן השישי ליעקב וללאה, ג' 4: "כי על-כן כתוב בספר חנוך כל-אשר לא יחפץ להקים זרע לאחיו וחלצו את-נעלו וירקו בפניו".

צוואת דן הבן השביעי ליעקב ובן בלהה, ה' 6: "כי הכרתי בספר חנוך הצדיק כי השטן נשיאכם וכל-רוחות רשע ורהב יקשרו ויאריכו ימים אצל בני לוי ויפעלו למען החטיאם לפני אלהיהם".

צוואת נפתלי הבן השמיני ליעקב ובן בלהה, ד' 1: "ואת-כל-אלה הנני אומר לכם בני קראתי בספר חנוך אשר גם-אתם תסורו מאחרי יי ותלכו בכל-חטאת הגוים ותעשו כל-רשעת סדום".

צוואת בנימן הבן השנים עשר ליעקב ובן רחל, ט' 1: "ואחזה והנה גם-מעשים לא-טובים יהיו בכם כאשר דבר חנוך הצדיק כי זנות סדום תזנו ונשמדתם כמעט ותחדשו את-הוללותכם עם-הנשים ומלכות יי לא תשכן ביניכם כי חיש מהר יסירנה"; י' 7: "ואז תראו את-חנוך ואת-נח ואת-שם ואת-אברהם ואת-יצחק ואת-יעקב עומדים לימינו בשמחה".

חנוך מספר היובלים – כותב משפט בני האדם:

פרק ד' 19-16 [שנה 491]: " וביובל העשתי עשר לקח לו ירד לאשה את ברכה בת רצויאל בת אחות אביו, בשבוע הרביעי ליובל הזה. ותלד לו בן בשבוע החמישי בשנה הרביעית ליובל, ויקרא את שמו חנוך. זה ראשון מבני האדם אשר נולדו בארץ אשר למד את ספר ומוסר חכמה. ואשר כתב בספר אותות השמים בסדר חדשיהם, למען ידעו בני אדם את תקופות השנים כסדרן לכול חודשין. ראשון הוא אשר כתב תעודה, ויעד בבני האדם לקצי עולמים, ושבועי היובלים ספר, וימות השנה הודיע, וחודשים סדר, ושבתות השנים אמר כאשר למדנוהו. ואשר היה ואשר נהיה ראה ראה בחלומו. את אשר יהיה על בני האדם לדורותם, עד יום הדין. ראה והבין הכל. וכיתוב לו לעדות ושים אותה על הארץ לכל בני האדם לדורותם.

פרק ד' 19-16 [שנה 582] (כו) וביובל השנים עשר בשבוע השביעי לקח לו לאשה את עדני בת דנאל בת אחות אביו לו לאשה. ובשנה השישית לשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא את שמו מתושלח. ויהי עוד עם מלאכי אלוהים ששה יובלי שנים, ויראו לו כל אשר על הארץ ובשמים, ממשלת השמש, ויכתוב הכל. ויעד בעירים אשר חטאו בבנות האדם כי החלו מתתערבים ומטמאים עם בנות האדם. ויעד חנוך על כולם. וילקח מתוך בני האדם, ונבא אותו אל גן עדן לגדולה ולכבוד. והנה הוא שם כותב את דין ומשפט העולם וכל פשע בני האדם. ובעבורו הביא ה' את המבול על הארץ, כי הושם לאות לעד והוא יענה בכל זרע בני איש להזכיר את כל מעללי הדורות עד יום המשפט. (לג) ויקרב קטורת לה' לרצון על הר הנגב, כי בארבע מקומות בחר ה' על הארץ. (לד) הלא המה גן העדן, והר הקדם, וההר הזה אשר אתה עומד עליו היום הוא הר סיני, והר ציון אשר יקדש בבריאה החדשה לקדושת הארץ. (לה) בו תתקדש הארץ מכל אשמה ומכל טומאתה לעולם ועד".

לוחות הזמנים שקיבל חנוך:

מספר שנות חייו מקביל למספר ימי שנת השמש.

ראשון בעלי הספרייה במסורת הכוהנית הוא חנוך, שנלקח אל המלאכים כדי ללמוד מהם את חלוקת הזמן השמימי האסטרונומי ואת חלוקתו ללוח מקודש המתחלק לארבע תקופות ושנים עשר שערים/חודשים ולכפולותיהם בצבא השמים וגלגל המזלות: 'וארא בצאת כוכבי השמים ואספור את השערים אשר בהם יצאו ואכתוב את כל מוצאיהם כל אחד ואחד למספרם ולשמותיהם מהלכם ומעמדם ומועדיהם וחודשיהם כאשר הראני אוריאל המלאך הקדוש אשר איתי. הוא הראה כל דבר וכתבם לי גם שמותיהם כתב לי וחוקיהם וחברתם' )חנוך א לג, ג-ד). בספר היובלים מלאך הפנים מתאר את תבניתו השמימית של הלוח, הרשומה על ספר: 'כי ידעתי אני ומעתה הנני מגידך ולא מלבי כי ספר כתוב לפניי ותינתן בלוחות השמים חלוקת הימים' )היובלים ו, לה).

הזמן המקודש קשור בתבנית שמימית, מכונה 'מרכבות השמים' או 'לוח השמש'. לוח השבתות והמועדים מחושב וקבוע מראש בן 364 הימים, כאשר כל יום, בכל שנה, חוזר ליפול באותו היום בשבוע שהוא אותו התאריך בשנה. לוח זה מפורט בהרחבה בספר חנוך א (פרקים עב-פב) ובסיפור המבול בספר היובלים (פרק ו ( בנוסח המגילות ) 4 Q252), בראש מגילת מקצת מעשי התורה, ושימושו הריטואלי מתואר של סיפור המבול במגילת המקדש ומודגם במגילת המשמרות, בשירות עולת השבת ובמגילת המזמורים.

חלוקה הרבעונית של העונות/תקופות החודשים/השערים הימים/קצים, מצטרפת לחלוקה השביעונית, היא החלוקה לשבתות ( 52בשנה), מועדים ( 7בשנה, בשבעת החודשים הראשונים מניסן לתשרי), שנים (בשנה 364 ימים, כל שנה מתחלקת ל 52 שבועות/שבתות), שמיטות (מדי 7שנים) ויובלים (מדי 7 שבתות שנים) המצטרפים למחזורים משביתים מקודשים.

חנוך לפי מסורות עמים אחרים:
- חנוך לפי עמי קדם

הספריות הקדומות ביותר בעולם העתיק היו במקדשים ובהן נאספו בידי הכוהנים כתבי קודש, לוחות אסטרונומיים, מיתוסים ותעודות משפטיות בזיקה לבתי מלוכה וכהונה. בשירים מספריית אשורבניפל מלך אשור, מציין המלך חובב הקריאה שלמד מהאלים במקדש ומחכמים קדמונים מלאכת סופרים וסודות התכונה ואומר שאף מלך לא קדם לו בלימוד מלאכת הסופרים, ואף כותב שכונן את כסא מלכותו בספריית מקדש נבו שם כתב הגיה ובדק את כל שנוצר על לוחות^[11].

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13425

מסורת מקבילה במיתולוגיה המסופוטמית

מסורת מסופוטמית מספרת על המלך השביעי בשורת מלכים שמלכו לפני המבול (שבעת מלכי שומר הקדומים), Enmeduranki (אנמדוראננה) מלך סיפר (עיר מרכז עבודת אל השמש), והחכם שלו Utuabzu. אנמדוראנכי מצטייר כמי שזכה לשבת על כסא זהב^[12] לפני האלים שמש ואדד, שהעניקו לו את חוכמת הניחוש על פי אותות (במיוחד לפי השמן והכבד), שאותה העביר לבני אדם. על החכם שלו, אותואבזו נשתמרו מסורות, שלפיהן "עלה לשמיים". נחשב לאביהם של המנחשים, גם כאבי תורתם וגם כאביהם ממש.

עליית חנוך לשמיים דומה לאובברתותו עליית אתנפשתם: האלים לקחוהו והושיבוהו ב"פי הנהרות" והעניקו לו חיי נצח (עלילת גיגמש, לוח יא', 196). פי הנהרות מוזכר באותו ההקשר גם בספר חנוך החבשי כאחד המקומות בו סיירו המלאכים עם חנוך במרחבי העולם.

הספר היחיד מתקופתו לפי מגילות קומראן הוא ספר הענקים, ושניהם מציינת את הענקים השליטים הקדומים: גלגמס/גלגמיש/חובבש וחמבבה, שהם גיבורי מסופוטמיה. לא ידוע לחוקרים שגיבורים אלו היו ידועים במאות לפני הספירה - קושי לתיארוך לתקופה זו.

המלך שורופך, בנו של המלך אובברתותו, השיא עצות לבנו זיאוסודרה (כנראה נוח, אך אמור להיות למך?):

http://news.walla.co.il/item/1582702

דמיון למיתולוגיה היוונית

במיתולוגיה היוונית הרמס הוא המקביל לחנוך, אשר הביא לעולם את המדע ^[13]‏.‏ הקבלה נוספת אך פחות קרובה, ניתן למצוא בסיפורו של פרומתאוס, האדם שגנב את האש מן האלים והביאה לאנושות. פרומתאוס נענש על מעשהו ביסורי נצח. חנוך הוא גם אטלס – מלמד האסטרולוגיה.

תרגום השבעים לבראשית ה' 24: "וחנוך נשא חן לפני האל אחרי הולידו את מתושלח מאתיים שנה.. והיו ימי חנוך שלוש מאות ששים וחמש שנה. ונשא-חן חנוך לפני האל, ולא נמצא, כי העביר אותו האל".

המקור מספר חנוך א' פרק י' 4-13 בו חנוך מתואר מלחמת המלאכים והשמדת הגיבורים (ולאחר מכן באחרית הימים דין המלאכים-האבות) - מצ"ב צילום דף מהספר של כהנא (במגילות קומראן ישנם כ-7 עותקים בארמית).

ציין זאת גם ספר היובלים (ה' 7-9): "ועל בניהם יצא קול מלפניו לדוקרם בחרב ולהסירם מתחת השמים: ויאמר לא ישכון רוחי על האדם כי הוא בשר ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה: וישלח את חרבו ביניהם להרוג איש את רעהו. ויחלו להרוג זה את זה עד נפלו הכל בחרב ונכרתו מן הארץ".

פפירוס ברלין 10560 משמר חלקים מהספר החמישי והאחרון של 'קטלוג הנשים' (אהויאי) המקביל לבראשית ו' 1-4. החיבור גנאלוגי שבמוקדו ניצבות נשים שילדו במשכבן עם האלים את הגיבורים והאבות האפנוימיים היוונים, החל מדאוקליון, גיבור המבול, וכלה בקצו של דור הגבורים שלחם במלחמת טרויה: זאוס החליט לשים קץ לדור הגיבורים ולתקופה שבה הלכו האלים והאדם יחדיו, כי אמר להשמיד את חצאי האלים, הם בניהם של האלים ובנות התמותה.

בחיבור קיפריה החליפה מלחמת טרויה את המבול.

להרחבה: גיא דרשן, "סיפור בני האלוהים ובנות האדם (בראשית ו' 1-4) לאור קטלוג הנשים 'ההסיודי'", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כג' (תשע"ד), עמ' 155 –178.

חנוך לפי השומרונים

בתרגום השומרוני לתורה מתפרשת הלקיחה לשמים בזיקה לאלוהים בנוסח אחד' :ואתהלך חנוך את האלוהים וליתו הלא אנסביתה אלהים', ובזיקה למלאכים בנוסח השני: 'ואתהלך חנוך עם האלוהים וליתו, הלא נסבתה מלאכיה' (התרגום השומרוני לתורה, מהדורת א' הטל, בראשית ה' 24 ).

חנוך לפי הנצרות

ספר חנוך נחשב מחשובי הספרים האפוקאליפטיקה מימי בית שני. ראשוני הנוצרים ראו בספר חנוך נבואה אמיתית, ועד המאה ה-3 לסה"נ נחשב הספר כאחד מכתבי הקודש, אבל לאחר מכן הופקע מקדושתו ונעשה אחד מהספרים החיצוניים, ונשמר במלואו רק בכנסייה ובתרגום החבשי.

פתיחת ספר חנוך מובאת באגרת יהודה (פס' 15-14) שבברית החדשה, ופסוק 6 באגרת מרמז על פרק 10 בספר. לפי תיקון חוקרים, האיגרת הראשונה של פטרוס (ג' 19) מרמזת על ספר חנוך. האיגרת החיצונית של בר-נבא (טז' 5;ד' 3) מביאה מספרי חנוך (עט' 56-58).

ספר חנוך א' פרק קו' 1-12 ומגילה חיצונית לבראשית (דף 2) מתארים את לידתו של נח שנולד דומה למלאך, ולכן אביו למך פנה לאשתו לבירור. גם בחנוך ב' (הסלאבי) כג'^[14] מסופר שניר, אחיינו של נח, חשד כי אשתו צופמינה בגדה עם אחר (בבגידה עם מלאך חושד גם למך [חנוך א' קו' 1-12; מגילה חיצונית לבראשית ב'), כיוון שהיא בהריון והוא לא שכב איתה, כנראה כי שימש ככוהן גדול (זהו כנראה המקור לסיפור הולדת ישו) – כנראה כי פרש ממנה כמנהג האיסיים. אלו כנראה המקור לתיאור לידת ישו, שהוא כנטען משיח כמלאך. יתכן והעובדה שחנוך, על פי המסורת, לא מת, שימשה בידי הנוצרים הראשונים טיעון לאישוש עלייתו של ישו כביכול השמיימה (ובכל אופן ישנו ספר חיצוני שבו אחד הקדמונים מספר שאשתו נכנסה להריון למרות שהתנזר ממנה). יצויין כי בדורות אלו היה גם ניר ומלכיצדק, שלפי המגילות האלו ניצלו ונשמרו במבול.

חנוך לפי הדת המניאכיסטיתבבבל

כיום בידינו מספר מס מני, מייסד הדת המניאכיסטית בבבל במאה ה-3 לספירה, חונך בילדותו בקרב כת האלכסאים, כת-נטבלים יהודית נוצרית, ששמה ללעג את עולם השדים הפרסי. כאשר החל מני להתנבא הוא הוריד את מעמדו של משה כנביא והדגיש את מעמדם של הדורות הראשונים לעולם ובהם אדם, חנוך, מתושלח ונח. שימת הדגש על שושלת צאצאי אדם שמה דגש על חשיבותם של אברהם, יצחק ויעקב על פני משה. מני מת בשנת 276. מאמיניו המשיכו לחיות בעיקר בעיר חירה שעל חורבותיה בנה עלי בן אבי טאלב את העיר כופה הדת המניכאית התפשטה בעיקר למרכז אסיה (טורקמניסטן) ונגזרות דואליסטיות שלה התקיימו בבלקן עד המאה ה- 15 ורות של ספר חנוך: ממגילות קומראן, תרגום השבעים, וחלק מזרמי הנצרות שבעיקרן האתיופים (געזי).

המשמעויות התורניות וההיסטוריות לאי-אחיזה במסורות חנוך:

ביקורת המקרא פיתחה גישה כפרנית (הסותרת כביכול את התורה משמיים), כאשר אחת הטענות המרכזיות של ביקורת המקרא היא שמכוון שלעמי קדם יש מסורות דומות של מיתולוגיות^[15] חוקים^[16] ומצוות^[17], הקודמות לתורה, ומכוון שעמי קדם קודמים בזמנן למתן תורה, המסקנה המתבקשת היא שהתורה היא (חלילה) אוסף רישומים ממסורות עמי קדם (לכאורה, לפי שחזקת המקוריות נמצאת אצל הקדום יותר, והוא הנכון והצודק).

והנה, במבט מאמין שחנוך אכן מסר מסורות על עצמו וחוקי מוסר ומצוות, הרי שאם נניח שכל אלו הם חלק מהתורה (לאחר הרחבתה), אזי במצב זה, דווקא מסורות עמי קדם, מחזקות את אמיתות התורה בהיסטורית העמים, ומוכיחה שהשפעתה של התורה (-מסורות חנוך) נפוצו ונשמרו בקרב עמים רבים. מענין שהדבר דומה גם לתקופתנו כיום, בה רוב העולם לקח מצוות מוסר וחוכמה מהתנ"ך, אך עם שיבושים (תוספות ומחיקות) והזנחת תורת משה על חוקיה ומצוותיה, ואינם מכירים בעם ישראל כעם הנבחר.

חנוך לפי ספרות חז"ל (ללא היכלות והזוהר):

"כל השביעיים חביבים" (פסיקתא דר"כ, הוצאת באבער, דף קנד'-קנה'), ובעוד מקורות, נאמר גם בהקשרו של חנוך, בהיותו דור שביעי מהבריאה.

ספרי תואמים לספרות חז"ל מסורות ובשניהם תיאורים שמימיים רבים: תיאורי העולם הבא, הפרדס, גן עדן של מעלה. ב'ספר הישר'^[18] ובספר היובלים יש תיאור דומה לחיו של חנוך. בספר היובלים יש תיאורים דומים על חטא המלאכים בבנות האדם. בז'אנר הספרות הפרושית, ספרות ההיכלות של רבי ישמעאל, מצויים הקבלות רבות לספר חנוך בפרט, ולמגילות קומראן בכלל. הכתיבה על עבודת המלאכים, שמותיהם, שירתם ועוד.

על פי מדרש אחר, חנוך היה בין הבודדים שנכנסו בחייהם לגן עדן, המדרש המצביע על כך כי חסידי אומות העולם יורשים גן עדן: "תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי."

נקודות מספר חנוך הדומות לספרות חז"ל:

המקור והקטע בספר חנוך	המדרש והקטע הדומה בספרות חז"ל
פרק ו' פסוק ג':	מדרש אבכיר בילקוט שמעוני בראשית רמז מד': שני מלאכים שמחזי ועזאל קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות. הם חשבו שיוכיחו לקב"ה שאין להם יצר הרע, אך כשלו.
פרק ז' פסוק א': וילמדו אותם להכין סמים	זהר א' נח, א'.
ח': שמות מלאכים לפי שורש והקשר עם סיומת אל.	קבלה: שמות מלאכים לפי שורש והקשר עם סיומת אל.
ט' 4: "ופחת את המדבר אשר בדדואל"	משנה יומא ו' 8: בית חידודו. תרגום יונתן ויקרא טז 21-22.
יג' 7: מי דן הוא אחד מנחלי המים תחת החרמון שמהם נוצר הירדן.	קדמוניות היהודים ה' ג' א' 178: הירדן הקטן.
לב' 3: עץ החיים ועץ הדעת מוצגים לחנוך.	זהר פרשת בשלח חלק ב' דף נה 1: נאמר בשם ספר חנוך כי הקב"ה הראה לחנוך את עץ החיים "ואת העץ עליו צוה אדם" – כלומר עץ הדעת.
לב' 4: "ופריו כאשכולות גפן נחמדים".	בראשית רבה טו' 7: ר' יהודה סבור שהעץ היה גפן.
לז' 2: אדון הרוחות.	חשמונאים ב' ג' 24: כנ"ל.
לט' 12:קריאת המלאכים – "קדוש קדוש קדוש"	קדושה בתפילה
ס' 7-8: "ושני יצורים נפלאים יהיו נפרדים ביום ההוא: אחד נקבה ושמו לויתן לשכן בתהום הים, על מעינות המים. ואחד זכר ושמו בהמות, הממלא בחזזהו את המדבר הגדול הנקרא דנדאן ממזרח לגן.."	בבלי בבא בתרא עד' ב': סרס הקב"ה את הזכרים והרג את הנקבות.
עב' 37: השמש והירח שווים במידותיהם.	בבלי חולין ס' ב': השמש והירח נבראו בגודל שווה, אולם אחרי כן הירח נתמעט.
קו' 2: כאשר נוח נולד ופקח את עיניו הבית האיר כשמש.	שמות רבא א' 20: סיפור דומה על לידת משה רבינו.
רזי חנוך, ג' 1: "וישאוני אל הרקיע הראשון ויניחוני שם".	חגיגה יב' ב': רקיע וילון.
רזי חנוך, ז' 1: "ויניחוני ברקיע השני".	חגיגה יב' ב': רקיע סתם.
רזי חנוך, ח' 1: "ויעלוני אל הרקיע השלישי".	חגיגה יב' ב': רקיע שחקים.
רזי חנוך, ח' 3: "ועץ החיים במקום ההוא אשר בו ינוח אלוקים בבואו לגן והעץ ההוא אין לספר על ריחו הטוב ביותר".	מסכת היכלות ה' 172: "מיום שגרש הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון מגן עדן היתה שכינה שרויה על כרוב תחת עץ החיים".
רזי חנוך, יא' 1: "ויביאוני אל הרקיע הרביעי".	חגיגה יב' ב': רקיע זבול.
רזי חנוך, יד' 2: "וכאשר הוא יוצא משערי מערב, לוקחים ארבעה מלאכים את כתרו ומביאים אותו אל ה' והשמש מסובב את מרכבתו ויורד בלי אור ומשיבים לו את הכתר בשערי מזרח".	פרקי ר' אליעזר ו': השמש רוכב במרכבה ועולה מעוטר כחתן.
רזי חנוך, יח' 1: "וישאוני אל הרקיע החמישי".	חגיגה יב' ב': רקיע מעון.
רזי חנוך, יט' 1: "וישאוני אל הרקיע השישי".	חגיגה יב' ב': רקיע מכון.
רזי חנוך, יט' 4: "ומלאכים אחדים.. ומלאכים אחרים".	חגיגה יב' ב': ברקיע השביעי, ערבות, ישנם כמה מיני מלאכים.
רזי חנוך, כ' 3: "וכל צבא השמיים עומדים במעלות במעלות ומשתחוים לפני ה'".	רמב"ם, הלכות יסודי התורה ב'.
רזי חנוך, כד' 1: "ויקרא לי ה' ויניחני לשמאלו ליד גבריאל ואשתחוה לה'".	פרקי ר' אליעזר ו', מסכת היכלות ה' 172: מחנהו של גבריאל נמצא משמאל לאלוהים.
רזי חנוך, כט' 3: "מן האבנים הוצאתי אש גדולה ומן האבנים עשיתי את כל הצבאות חסרי גוף ואת כל צבאות הכוכבים ואת הכוכבים, השרפים והאופנים ואת כל אלה הוצאתי מן האש".	פרקי דר' אליעזר ד'; בראשית רבא ג' 8: דעת ר' יוחנן שהמלאכים נבראו ביום שני או בחמישי. פסיקתא דרב כהנא פסקא א': המלאכים נבראו מהאש.
רזי חנוך, ל' 8: ברסה הארוכה של התרגום היוונית שם האדם הוא נוטריקון של ארבע רוחות השמיים.	מדרש תנחומא פקודי ג'; תרגום יונתן בראשית ב' 7.

מנגד, יתכן שמאחר וחנוך היה דמות מוערצת לחוג כוהני, שבמגילות קומראן הם בני צדוק הכוהנים, שאולי הם הצדוקים – הזרם המתנגד לפרושים, הפרושים פירשו אותו באופן שלילי, נידו אותו מתפקידו והענישו אותו קשות:

סילוק חנוך וניצחון רבי עקיבא:

במסכת סנהדרין לח ע"ב^[19], וכן במדרש על ארבעה תנאים שנכנסו לשדה (חגיגה יד' : - טו' .)^[20], חנוך-מטטרון קיבל את העונש החמור ביותר שניתן אי פעם (בגמרא): שישים פולסא דנורא, מכיוון שאחד מהארבעה (אלישע בן אבויה) השתגע לאחר שראה את מטטרון יושב וכותב ספרים, כיוון וחשב בטעות כי ישנם חלילה יש "שתי רשויות המה?" בשמיים^[21], כאשר המנצח, הוא מנהיג הפרושים בתקופה החדשה, בתיאור ולשון השמורה במשנה יומא ז', ד' ובתפילת מוסף של יום כיפור לתיאור הכוהן הגדול ביום הכיפורים היוצא בשלום מן הקודש, ובכך יתכן ומרומזת הכוונה שהחליף את הנבחר - חנוך לשמש את הקב"ה, המתואר כמי ש'קשר כתרים לראשו" (לקונו), הכתר שהיה שמור עד אז רק למטטרון, ו"כתב באצבעו בעט שלהבת על כתר שבראשו אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" (סינופסיס, סעיפים 16-17), הוא שהקדוש ברוך שאהבו וחיבבו יותר מכל בני מרומים.

חטאו של חנוך מספרות זו: לאחר כל התכונות הנוספות הניתנות למטטרון, הוא נעשה דומה במידה רבה לאל עצמו, וזוכה לשבת בכיסא כבוד הניצב בפתח ההיכל השביעי (§20), שם נמצא כיסא כבודו של האל עצמו. הוא לובש לבוש של אור (§13) ועל כתרו ה' כותב אותיות שבהם נברא העולם (§16). הוא אף מכונה בשם "ה' הקטן" (§15(. יתכן ואילו הביאו את רבי עקיבא והתנאים, להרחיק את חנוך מקרבה לגדולת הקב"ה, ולהרחיק אפשרות שעדיין ניתן להבין כי יתכנו שתי רשויות בשמיים.

להלן השוואה באירועים בין חנוך לרבי עקיבא:

חנוך	רבי עקיבא
גיבור מסורת כוהנית עתיקה	גיבור ללא ייחוס - גר
מייסד תורה שבכתב לפני תורת משה	מגדולי תורה שבעל פה לאחר תורת משה
השר הממונה על הפרדס עד כניסת רבי עקיבא	המנצח בפרדס מבין ארבעה תנאים וחנוך מסתלק מתפקידו, ויושב במתיבתא דרקיע
הביא ספרים משמיים	הביא מסורות שירת מלאכים משמיים (היכלות רבתי, ס' 106)
הביא סודות ורזים מעולם המלאכים	מגלה נסתרות (אבות רבי נתן, נוסח ב' יב')
בעל האותות וכותב האותיות	"קושר כתרים לאותיות" (מנחות כט')
מציין את א' בניסן לראש השנה	מציין את א' בתשרי לראש השנה
מביא את לוחות השמיים והזמנים במחזוריות מתמטית קבועה ומעגלית	דורש את סדר עיבור החודשים ומעבר חודשים רצופים
ספר עיקרי במגילות קומראן המצוטט במגילות רבות אחרות	דורש שהקורא בספרים חיצוניים אין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין י')^[22]
זוכה למראות אלוהים בהיכלות	"האל...שהוא נעלם מעיני כל הבריות ונסתר ממלאכי השרת נגלה לו רבי עקיבא"; "וכל יקר ראתה עינו – זה רבי עקיבא" (פסיקתא דרב כהנא, פסקה ד')

רבי עקיבא דיבר אחד בפה אחד בלב עם מריה כדי למכור לה את העולם הבא שלו, כדי לברר אם ישו היה ממזר ובן נידה.
הבדלים בלוח השנה לאחר סילוק חנוך מתפקידו:

הדחת הסופר הכותב, חנוך מטטרון, בעל מסורת הלוח של הזמן המקודש, יתכן וגם קשורה ליכולתו של רבי עקיבא לעבר שנים רצופות - "רבי עקיבא עיבר שנים זו אחר זו" (סנהדרין יב'), ולדרוש על הפסוק: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה', מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כג'), "בין בזמנן ובין שלא בזמנן" (משנה ראש השנה ב' ט', בבלי כה').

תאריך הנידוי של חנוך ע"י רבי עקיבא, גם מסמל את השוני בין הקווים השונים של מסורת חנוך למסורת חז"ל: הזמן המקודש לפי חנוך, המקרא ושאר מגילות קומראן, הוא לוח השמש שתחילתו בא' בניסן (ראש השנה המקראי), ואילו חנוך נענש בראש חודש תשרי (דיוס בכפייה היוונית בימי בית שני), שנקבע לראש השנה בהלכה.

המקום המקודש וזכות שושלתית מקודשת המצויה במוקד מסורת לוח השמש, חנוך נזכר כמי שנהרג בידי האל בראש השנה, בא' תשרי – לא בד"ו ראש השנה.

התייחסות הפרשנים לחנוך:

{כב} וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:

אונקלוס וְהַלִּיךְ חֲנוֹךְ בְּדַחַלְתָּא דַּיְיָ בָּתַר דְּאוֹלִיד יָת מְתוּשֶׁלַח תְּלַת מְאָה שְׁנִין וְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן.

תרגום יונתן: וּפְלַח חֲנוֹךְ בִּקְשׁוֹט קֳדָם יְיָ בָּתַר דְאוֹלִיד יַת מְתוּשֶׁלַח תְּלַת מְאָה שְׁנִין וְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן.

רש"י ויתהלך חנוך. (ח) צדיק היה, וקל (ס"א וקבל) בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו (שם כה, א.), וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות שנותיו.

שפתי חכמים (ח): ר"ל כיון דכתיב ויתהלך חנוך את האלהים, א"כ היה צדיק ולמה מת קודם זמנו, אלא שקל בדעתו היה וכו'.

אבן עזרא חנוך בן ירד: נכתב עליו ויתהלך חנוך את האלהים כטעם אחרי ה' אלהיכם תלכו וכן כתוב על נח את האלהים התהלך נח. ויש מפרשים התהלך נח כמו הרגיל.

לבראשית ה' 24: ואינינו. כי לקח אותו אלהים. מת. וכן קח נא את נפשי (יונה ד' 3). הנני לוקח ממך את מחמד עיניך (יחזקאל כד' 16), ואח"כ פירש מה היה ותמת אשתו. וזאת הלקיחה על חנוך אין שם זכר מגפה, ולא וימת. והטעם אשר כתוב בדברי אסף (תהילים עג' 24) ואחר כבוד תקחני, וכן במזמור בני קרח (יחזקאל מט' 16) אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה. והמשכיל יבין.

תהילים עג' 24: תקחני – מלת לקיחה בלא דבר הוא התחברות נפשמת הצדיק עם העליונים שאינם גוף ולא ימותו לעולם על כן בדברי חנוך ויתהלך חנוך את האלהים שהרגיל נפשו להתהלך עם המלאכים עד שלקחו משם.

יש לציין שאבן עזרא הסתמך בעיקר על חנוך הקדמון/הראשון/המצרי בספריו האסטרולוגיים, ושלמה פרנקו ציין שהראב"ע הביא מסורות שונות מחנוך (כ"י קולומביה, דף 5 ב').

ספורנו ויתהלך חנוך את האלהים: התהלך בדרכיו להיטיב לזולתו בצדקה ותוכחת.

הנציב: "כך היה רגיל להיות דבוק ושקוע באהבת ה'.. פעם אחד היה מתבודד ומשקיע עצמו באהבת ה' עד שהגיע לעלות לרקיע"

חתם סופר: "התהלך והתבודד בחדרי חדרים ופירש מדרכי העולם עד שנעשה מלאך, אך אין זה חפץ ה' ית' אלא להתערב בין הבריות ולהשיב בים מעון כאברהם אבינו"; "הוא עצמו הלך בדרך הטוב, אך לבני דורו לא דאג.. לכן.. נשכח מן הלב לא השאיר מי שילך בעקבותיו. בל אברהם, שדאג גם לזולתו, גם זכרונו חי וקים לעולם."

{כג} וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה

רבינו בחיי: "היו כל ימי חייו שס"ה שנים כמנין ימות החמה, לא פחות ולא יותר, כי הצדיק הזה ידע והשיג מהלך השמש וכוחותיו העצומים והכיר בחכמתו כי יש סיבה עליונה על הכל ונדבק בה. וכבר הודעתיך למעלה כי יש מאורות למאורות וכלן נמשכים מן האור העליון אשר הצדיק הזה זכה אליו, וזהו שהזכיר בו לשון 'ויהי' מה שלא תמצא בדורות הראשונים שלא הזכיר באחד מהם אלא 'ויהיו', כדי לרמוז שנתעלה באור העליון שכתוב בו: יהי אור ויהי אור, ומצינו גם במשה ע"ה כלשון הזה, הוא שכתוב: ויהי משה בהר, ומזה זכה לאור התורה שנתנה על ידו וזכה לקרון עור פנים, והבן זה"

{כד} וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים:

אונקלוס: וְהַלִּיךְ חֲנוֹךְ בְּדַחַלְתָּא דַּיְיָ וְלַיְתוֹהִי אֲרֵי (לָא) אֲמֵית יָתֵהּ יְיָ.

יונתן: וּפְלַח חֲנוֹךְ בְּקוּשְׁטָא קֳדָם יְיָ וְהָא לֵיתוֹהִי עִם דַיְירֵי אַרְעָא אֲרוּם אִתְנְגִיד וְסַלִיק לִרְקִיעָא בְּמֵימַר קָדָם יְיָ וּקְרָא שְׁמֵיהּ מִיטַטְרוֹן סַפְרָא רַבָּא.

רש"י כי לקח אותו: לפני זמנו, כמו הנני לוקח ממך את מחמד עיניך (יחזקאל כד, כז.).

אבן עזרא 'כי לקח אותו אלהים': מת וכן קח נא את נפשי. הנני לוקח ממך את מחמד עיניך ואחר כך פירש מה היה ותמת אשתו וזאת הלקיחה על חנוך אין שם זכר מגפה. ולא וימת. והטעם אשר כתוב בדברי אסף ואחר כבוד תקחני. וכן במזמור בני קרח אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה. והמשכיל יבין.

רד"ק: "ויתהלך, כמו: אר התהלכו אבותי לפניו (בראשית מח' מט'), כלומר שם כל חשקו באהבת האל והתעסק בחוכמות והכיר את בוראו משהגיע לחמש וששים שנה, אף על פי כן התעסק עוד בפריה ורביה באותן שלוש מאות שנה שחיה אחר כן שהחל להתעסק בחכמות ולהשתדל באהבת האל עד שמאס הגוף, לפיכך סלקו האל בחצי ימיו. וזהו שאמר: ואיננו כי לקח אותו אלהים, אמר ואיננו כי לא חלה ולא כאב בעת מיתתו ולא עלה בדעת בני דורו שימות בחצי ימיו אלא יאריך כמו האחרים הדומים לו, ולא הרגישו עד שמת. זהו שאמר ואיננו. ואמר לקח אותו אלוהים, כלומר לקח נפשו והעלה אותה אל העליונים, וכן: ואחר כבוד תקחני (תהילים עג' כד'), כי יקחני סלה (תהילים מט' טז'. ונפש הרשע לא יקח אותה אלוהים אלא תרד שאול מטה. ואין כן הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה (יחזקאל כד' טז')"

רש"ר הירש: "גם חכמינו נחלקו בהערכת אופיו של חנוך (בראשית אבה כה' א'), - אף על פי שמילים אלו נאמרו על נח, והן מציינות שם את מעלתו הגדולה. אולם, התבודדות והתנזרות מבני אדם אינה דרך יהודית"

הכוזרי: "אמנם רוצה היה להגיע למעלת חנוך, שנאמר בו: ויתהלך חנוך את האלוהים, או למדרגת אליהו, להפנות מעסקי העולם הזה ולהתייחד עם חברת מלאכים, שאז לא היה חש ביחידות ובבדידות, כי היה מוצא לו צות המלאכים, ולהפך! מצטער היה להמצא ברב עם, כי תחסר לו בתוכם ראית מלכות השמים, שעמה אינו צריך לא למאכל וללא למשתה. אכן לאנשים אשר כאלה ראויה הבדידות הגמורה, - גדולה מזאת! הללו מתאוים למות, כי כבר הגיעו למדרגה אשר אין מדרגה למעלה ממנה שיקוו לעלות אליה."

התייחסות לחנוך במדרשי אגדה:

בראשית רבא כה', א': אמר רבי חמא בר הושעיה חנוך אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים. אמר רבי איבו חנף היה, פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הק"ב עד שהוא בצדקו אסלקנו. רש"י מביא מסורות אלו בפירושו על בראשית ה' כד': "ויתהלך חנוך- צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו [וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות שנותיו: כי לקח אותו – לפני זמנו]".

במדרש במדבר רבה (פרשה יב, ד"ה להקים את המשכן): "בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן רמז למלאכי השרת שיעשו אף הם משכן, ובעת שהוקם למטן הוקם למעלן, והוא משכן הנער ששמו מטטרון שבו מקריב נשמותיהם של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותן".

במדרש אגדה, מהדורת ש' בובר, וילנא תרנ"ד, על בראשית פרק ה ד"ה ויתהלך חנוך, נזכר דווקא חנוך מביא לוח השמש במסורת הכוהנית בזיקה לסוד העיבור המאפיין את הלוח הירחי ממסורת חכמים: "ויתהלך חנוך את האלוהים, עם המלאכים הלך שלוש מאות שנה בגן עדן היה עמם ולמד מהם עיבור תקופות ומזלות וחכמות רבות…" שם עמ' כג. בילקוט שמעוני פרק ה על הפסוק 'זה ספר תולדות אדם' נאמר: הקב"ה עיבר את השנה ואחר כך מסר לאדם הראשון שנאמר זה ספר תולדות אדם. אדם הראשון מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור… חנוך מסר לנוח ועיבר את השנה.

מדרש אגדה על בראשית ה כד":'ואיננו כי לקח אותו אלהים ", "לפי שהיה צדיק הקב"ה לקחו מבני אדם ועשה אותו מלאך והוא מטטרון". וכן על זה הדרך מדרש אותיות דרבי עקיבא אות א.

פסיקתא דרב כהנא– מהדורת י' תאודור וח' אלבק , ירושלים תשכ"ה, עמ' 238: חנוך] אינו נכתב בתוך טימוסן [ספרם] של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים…חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע אמר הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו…אמר ר' איבו בראש השנה דנו בשעה שהוא דן כל באי עולם …"(פסיקתא דרב כהנא, מהד' מנדלבוים, פרשה כג, כל השביעין חביבין).

חנוך לפי ספרות ההיכלות:

ספרות היכלות הינה ספרות כוהנית, התואמת לספרות קומראן, הטוענת לכהונת בני צדוק. המסורת כינתה את עצמה "יורדי המרכבה", ומכונה בשמות רבים^[23].

הספר מספר את כיצד זכה חנוך לחיי נצח כברייה שמימית המכונה מטטרון^[24], היושבת בפתח ההיכל השביעי, בפרדס, וכותבת עדות וזיכרון, ומחוננת בשיעורים קוסמיים וביופי והדר שמימיים שאין מושלם. הקבלות רבות נראות בין חנוך לכוהן הגדול, לצד הכרובים והמרכבה.

"אמר ר' ישמעאל, אמר לי מטטרון מלאך שר הפנים, כשלקחני הברוך הוא מן בני דור המבול העלני בכנפי רוח שכינה לרקיע העליון והכניסני לתוך פלטורין גדולים שברום ערבות רקיע ששם כיסא הכבוד של שכינה ומרכבה... והעמידני לשמש כל יום ויום את כיסא הכבוד." (סינופסיס לספרות ההיכלות).

מלבד ספר היכלות, מטטרון מופיע גם בחלקים רבים אחרים של מסורת המרכבה וההיכלות, ובכולם הוא מדריך של החכמים שמבקרים בשמים ומלאך חשוב בהיררכיה השמימית.

ספר הזוהר מסביר שחנוך קיבל את עונשו החמור כיוון שלא עמד כאשר נכנס אלישע בן אבויה, ומשכך יש לו אשמה, שכך התיאור בסינופסיס לספרות ההיכלות:

"בתחלה הייתי יושב על כיסא כבוד גדול בפתח היכל שביעי ודנתי את כל בני מרומים... וכיון שבא אחד להסתכל בצפיית המרכבה ונתן עיניו בי... כשראה אותי שאני יושב כיסא כמלך ומלאכי השרת היו עומדים כעבדים, באותה שעה פתח את פיו ואמר ודאי שתי רשויות בשמים... באותה שעה בא ענפיאל ה' השר הנכבד... משליחות של הברוך הוא והכני ששים פולסאות של אור והעמידני על רגלי"

שיאו וגדולתו המתוארת של מטטרון בספרות היכלות, עולה וכופרת בספר חנוך שבמסורת וברוח מגילות קומראן, עד שנראה זו הסיבה להענשתו^[25]: ניתנו לו תכונות נוספות^[26], הוא נעשה דומה במידה רבה לאל עצמו, וזוכה לשבת בכיסא כבוד הניצב בפתח ההיכל השביעי (§20), שם נמצא כיסא כבודו של האל עצמו. הוא לובש לבוש של אור (§13), ועל כתרו ה' כותב אותיות שבהם נברא העולם (§16). הוא אף מכונה בשם "ה' הקטן" (§15).

האר"י (שער הגלגולים הקדמה לג ע"א מתוק מדבש) ציטט את ספרות היכלות לרבי ישמעאל כהן גדול (היכלות רבתי פ"ה נדפס באוצר המדרשים אייזנשטיין מטטרון עמוד 285).

על זה הדרך תיאר ספר הפליאה (עמוד צט ד"ה הה' נק' הגבורה וכאן נשלמים ה') את חנוך.

סיכום ותרומת ספר חנוך להוכחת התורה: תשובות לחקר וביקורת המקרא

הסבר מיישב של קיצור או סוד כשמיים עליונים, תהו ובהו, ויתהלך.
ענקים כגילגמש שלא היו במאה ה-3 לפנה"ס ידועים בבית שני.
קודם לפי התיארוך של ביקורת המקרא לספר הנביא דניאל שלטענתם נכתב בשנת 165 לפנה"ס, כי צריך להתאים בהוכחותיו לתוצאות ופועלות היוונים והחשמונאים שהתחילו שנתיים לפני כן, ואילו יש התאמה יפה ביניהם, וביחד עם שניהם ספר בן סירא שמתאר את שמעון הצדיק ולא בנבואה, כך שחייב הוא להיות שנוסף לספרות, הרי את חנוך כבר קיבעו למאה השלישית לפנה"ס – ומדוע, האם בגלל הדימיון לתרגום השבעים?
הוכחה כי חוקים דומים המצויים בעמי קדם קודם לתורת משה ודומים לתורה, נתנו מה' עוד טרם מתן תורה - תשובה לחוקרי המקרא/ביקורת המקרא^[27].
חשיבותו של חנוך, כשמו כן הוא (פירוש המילה 'חנוך' –חינוך), בעולם העתיק ולהיום.
חקר לוחות זמני הקודש ומעגלי השנה ממקורות כתבי קודש.
התנגדות של הפרושים ל'חנוך' ולכהונה מבית צדוק, שיתכן והצדוקים הם קבוצה שניסו לשמר חלק ממסורותיהם ואת שמם.
פירוש וטעמי מצוות לפי ספר חנוך, למשל: שעיר לעזאזל, קורבנות.
חנוך כא'/מד' מציין את מרידת הכוכבים, שהם ה"חורים השחורים" בידע האסטרונומי היום.

ביבליוגרפיה:

מבוא ותרגום ספר חנוך, כהנא: http://www.deadseascrolls.co.il/Enoch.pdf
הפרק על חנוך בספר זה: http://www.deadseascrolls.co.il/qumranbook.pdf
תרגום ופירושים לספר חנוך, פרופ' א.ש. הרטום
מאמרים מהביבליוגרפיה של מכון אוריון: http://orion-bibliography.huji.ac.il/
חנוך וספר מאתר 'דעת': http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1191
מטטרון מאתר ויקיפדיה
אנציקלופדיה מקראית למקרא, ערך 'חנוך'
פירוש 'עולם התנ"ך' על המקרא
מגילות קומראן, מהדורה דיגיטלית מאונ' עברית
פרופ' רחל אליאור על חנוך: http://pluto.huji.ac.il/~mselio/enoch.pdf , http://pluto.huji.ac.il/~mselio/elior-scholem_memorial_vol_I.pdf , http://pluto.huji.ac.il/~mselio/mahshevet-22-pp-3-52-elior.pdf
הרצאה אקדמאית: https://www.youtube.com/watch?v=Moitqv5wMt8

הערות השוליים (המקורות, הרחבות והסברים מפורטים):

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2703355&forum_id=1364

מ' קיסטר, 'מטטרון והאל ובעיית שתי הרשויות: לבירור הדינמיקה של מסורות, פרשנות ופולמוס', תרביץ פב (תשע"ד), עמ' 43-88

Enoch (ancestor of Noah)

ניתן להוריד מאמר עדכני זה (ונוספים) כקובץ וורד מתיקיית גוגל-דרייב זו.

תפישת מבנה היקום בספר חנוך, אשבל רצון:

https://www.researchgate.net/profile/Eshbal-Ratzon/publication/303941586_tpyst_mbnh_hyqwm_bspr_hnwkThe_Conception_of_the_Universe_in_1_Enoch_Dissertation/links/575fc2ac08aed884621bc020/tpyst-mbnh-hyqwm-bspr-hnwk-The-Conception-of-the-Universe-in-1-Enoch-Dissertation.pdf

^[1] בראשית ו' 9: 'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ - נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו: אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ'; בראשית יז' 1: 'וַיֵּרָא יי אֶל אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי - הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים'; תהילים נו' 14: 'להתהלך לפני אלוהים באור החיים'; תהילים קטז' 8: 'אתהלך לפני ה' בארצות החיים'.

^[2] א) ספר העירים (חנוך א'-לו'); (ב) ספר המשלים (לז'-עא'); (ג) החיבור האסטרונומי (עב'-פב'); (ד) ספר החלומות (פג'-צ'); (ה) איגרת חנוך (צא'-קה'); ושני נספחים: לידת חנוך (קו'-קז') ודברי חנוך על אחרית הימים (קח').

^[3] גלגמס/גלגמיש/חובבש, אוהיו וחמבבה והטיטאנים מיוון. חנוך הראשון שהביא את לוחות הזמנים לפי השמש והירח, וממנו הגיעו למסופוטמיה ובבל, שלושת הזמנים המקודשים ביוון: השבת (sapattu המסופוטאמי),[3] 4 ו- 30. מסורת מסופוטמית מספרת על המלך השביעי (היא השושלת של חנוך אחרי אדם) בשורת מלכים שמלכו לפני המבול (שבעת מלכי שומר הקדומים), Enmeduranki (אנמדוראננה) מלך סיפר (עיר מרכז עבודת אל השמש), והחכם. אנמדוראנכי מצטייר כמי שזכה לשבת על כסא זהב (וכן בסינופסיס להיכלות[3]) לפני האלים שמש ואדד (בדומה לחנוך ???), שהעניקו לו את חוכמת הניחוש על פי אותות (במיוחד לפי השמן והכבד), שאותה העביר לבני אדם (ראו: ????), וכך נחשב לאביהם של המנחשים (ראו: כרך האסטרונומיה: פרקים עב'-פב'), גם כאבי תורתם וגם כאביהם ממש. על החכם שלו – אותואבזו, נשתמרו מסורות לפיהן "עלה לשמיים" (אפילו בבראשית ה' 24). עליית חנוך לשמיים דומה לאובברתותו עליית אתנפשתם: האלים לקחוהו והושיבוהו ב"פי הנהרות" והעניקו לו חיי נצח (עלילת גיגמש, לוח יא', 196). פי הנהרות מוזכר באותו ההקשר גם בספר חנוך החבשי כאחד המקומות בו סיירו המלאכים עם חנוך במרחבי העולם. פפירוס ברלין 10560 משמר חלקים מ'קטלוג הנשים' (אהויאי) המקביל לבראשית ו' 1-4. החיבור גנאלוגי שבמוקדו ניצבות נשים שילדו במשכבן עם האלים את הגיבורים והאבות האפנוימיים היוונים, החל מדאוקליון, גיבור המבול, וכלה בקצו של דור הגבורים שלחם במלחמת טרויה: זאוס החליט לשים קץ לדור הגיבורים ולתקופה שבה הלכו האלים והאדם יחדיו, כי אמר להשמיד את חצאי האלים, הם בניהם של האלים ובנות התמותה. בחיבור קיפריה החליפה מלחמת טרויה את המבול.

^[4] פתיחת ספר חנוך מובאת באגרת יהודה (פס' 15-14) שבברית החדשה, ופסוק 6 באגרת מרמז על פרק 10 בספר. לפי תיקון חוקרים, האיגרת הראשונה של פטרוס (ג' 19) מרמזת על ספר חנוך. האיגרת החיצונית של בר-נבא (טז' 5;ד' 3) מביאה מספרי חנוך (עט' 56-58).

^[5] ספר חנוך א' פרק ומגילה חיצונית לבראשית (דף 2) מתארים את לידתו של נח שנולד דומה למלאך, ולכן אביו למך פנה לאשתו לבירור. גם בחנוך ב' (הסלאבי) כג' מסופר שניר, אחיינו של נח, חשד כי אשתו צופמינה בגדה עם אחר (בבגידה עם מלאך חושד גם למך [חנוך א' קו' 1-12; מגילה חיצונית לבראשית ב'), כיוון שהיא בהריון והוא לא שכב איתה, כנראה כי שימש ככוהן גדול (זהו כנראה המקור לסיפור הולדת ישו) – כנראה כי פרש ממנה כמנהג האיסיים. אלו כנראה המקור לתיאור לידת ישו, שהוא כנטען משיח כמלאך. יתכן והעובדה שחנוך, על פי המסורת, לא מת, שימשה בידי הנוצרים הראשונים טיעון לאישוש עלייתו של ישו כביכול השמיימה (ובכל אופן ישנו ספר חיצוני שבו אחד הקדמונים מספר שאשתו נכנסה להריון למרות שהתנזר ממנה). יצויין כי בדורות אלו היה גם ניר ומלכיצדק, שלפי המגילות האלו ניצלו ונשמרו במבול.

^[6] השם עזאזאל מופיע במגילת הענקים 4Q203: "5‏ באד֯[ין אמר ]אׄוהיה לההי[ה -- ] ‎6‏ לנא [ ]ה֯ לעזא֯[ז]לׄ ועבד לׄ[ה -- ] 7 גבריא וע֯[ירי]אׄ יׄתׄנשון כול חבׄ[ריהון על -- ]".

^[7] לתרגום מארמית לעברית ניתן להיעזר באתר 'פורטל הדף היומי': http://daf-yomi.com/AramicDictionary.aspx#

^[8] חנוך ב פרק יט אומר במפורש שחנוך נלקח לשמים בראש השנה של שנת החמה הכוהנית והמקראית, א' ניסן.

^[9] ניתן לעיין בהם באתר: http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%98%D7%99%D7%9D

^[10] נאספו מתרגום הגרסה באנגלית: The Testaments of the Twelve Patriarchs

^[11] L. Casson, Libraries in the Ancient World, New Haven 2001; O Pedersen,. Archives and Libraries in the Ancient Near East 1500–300 B.C., Bethesda MD 1998; idem.Archives and Libraries in the City of Assur, Uppsala 1985–6.

על ספריות במקדשים בעולם העתיק ועל ספריית המקדש בירושלים ראה:

M. Haran, ‘Libraries in Antiquity and their beginnings among Jews’, Mikhmanim (1996), 10: pp. 57–66; M. Haran, “On archives, libraries and the order of biblical books”. Journal of the :Ancient Near Eastern Society, 22: (1993) pp. 51–61.

^[12][12] זוכה לשבת בכיסא כבוד הניצב בפתח ההיכל השביעי (סינופסיס לספרות היכלות §2(.

^[13] דמותו של חנוך המביא לעולם את המדע של תנועת הכוכבים והמאורות נמצאת בספר חנוך א' ) ‏ורמן, כנה. (2003) הספרות האפוקליפטית בימי בית שני. אוניברסיטה משודרת, הוצאת משרד הביטחון. ישראל. עמ' 17–25).

^[14] ניר הוא אחיו של נוח, אביו של מלכיצדק. הוא חושד באשתו צופמינה שבגדה עם איש אחר, כיוון שהיא בהריון והוא לא שכב איתה, כנראה כי שימש ככוהן גדול. סיפור זה קרוב לסיפור הולדתו של ישו (וכנראה הועתק ממנו).

^[15] כגון: בפרק מא' פסוק 1: "ואחרי כן ראיתי את כל סודות השמים ואיך נחלקת המלכות ואיך נשקלים על המאזנים מעשי בני אדם". במצרים העתיקה נמצאו פפירוסים של מאזניים השוקלים את מעשי הבריות לקראת מעברם בעולם הבא.

^[16] דוגמא בולטת בין פרשת משפטים בספר שמות לבין חוקי חמורבי.

^[17] כגון: חיוב עקרה להמציא שפחה לבעלה, היתר לחיתון אחיינית מצד האב אך לא מצד האם, עונש לבן של קבלן, מסר את חוכמת הזמנים, מחזוריות השמש והירח, החודש והשנה, חוקי הייבום והחליצה, שמיטת הקרקעות.

^[18] "ויתהלך חנוך את האלהים... ויפרד בחכמתו את נפשו מבני האדם ויסתר את נפשו מהם ימים רבים. "ויהי מקץ ימים רבים ושנים... ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים... ויאמר אליו קום צא מביתך וממקומך אשר נחבאת שמה. ומלכת על כל בני האדם למען אשר תלמדם את הדרך אשר ילכו בה... "ויקם חנוך ויצא מביתו... וילך את בני האדם וילמדם דרך ה'... וימלוך חנוך על בני האדם... ויבואו וישתחוו לו ארצה... וגם כל מלכי בני האדם הראשונים והאחרונים ושריהם ושופטיהם באו אל חנוך כשמעם את חכמתו וישתחוו לו אפים ארצה... ויתקבצו כלם כשלשים ומאת מלכים ושרים וימליכו את חנוך עליהם ויהיו כלם תחת ידו... וישם שלום בין כלם ויהי שלום בכל הארץ בימי חנוך. וימלוך חנוך על כל בני האדם מאתים וארבעים שנה ושלש שנים ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו... "ואלה תולדות חנוך מתושלח ואלישוע ואלימלך בנים שלשה, ואחיותיהם מלכה ונעמה... "ויהי בשנת מות אדם [הראשון] היא שנת מאתים וארבעים שנה ושלש שנים למלכות חנוך... וישם חנוך על לבו להפרד ולהבדל מבני האדם ולהסתר מהם כבראשונה... ויסתר מבני האדם שלשת ימים ויגלה להם יום אחד... וביום אשר יצא אל עבדיו להראות להם ולמד להם דרך ה' וכל אשר ישאלו ממנו דובר אליהם. ויעש כמעשה הזה ימים רבים ושנים", ו"אחרי כן ויסתר את נפשו ימים ויגלה לעמו יום אחד לשבעה ימים ואחרי כן יום אחד בחדש ויום אחד בשנה עד אשר בקשו פניו כל המלכים וכל השרים וכל בני האדם ויתאוו כלם לראות את פני חנוך ולשמוע את דבריו ולא יכולו. כי יראו כל בני האדם מחנוך יראה גדולה וייראו מגשת אליו", ו"לא יוכל איש לראות את פניו פן יוסר וימות". "ויתיעצו כל המלכים וכל השרים לאסוף את כל בני האדם יחד ולבא אל חנוך מלכם לדבר כלם עמו... ויעשו כן... ויצא חנוך אליהם", ונתקבצו כולם ובאו אליו, "ויתבהלו מאד כל בני האדם ויתמהו ממנו על חכמתו וישתחוו לפניו כלם ארצה ויאמרו יחי המלך". "ויהי מימים... וחנוך מלמד אותם את דרכי ה'. ויקרא מלאך ה' אל חנוך מן השמים בעת ההיא ויאמר להעלותו השמים להמליכו על בני האלהים בשמים כאשר מלך על בני האדם בארץ... "כשמוע חנוך את הדבר הזה ויצו ויקבצו לו את כל יושבי הארץ... ויאמר אליהם נשאול נשאלתי לעלות השמים לא ידעתי יום לכתי. ועתה אלמד אתכם חכמה ומוסר... וישם להם חוקים ומשפטים לעשותם בארץ וישם להם שלום ויורה אותם חיי עולם. וישב אתם ימים אחדים... "ויהי בעת ההיא ובני האדם יושבים את חנוך... וישאו עיניהם ויראו והנה דמות סוס גדול יורד מן השמים... ויגידו לחנוך את אשר ראו ויאמר אליהם חנוך בעבורי הסוס ההוא יורד לארץ. כי הגיע העת והיום אשר אלך לי מאתכם... וירד הסוס ההוא בעת ההיא ויעמוד לפני חנוך... "ויצו עוד חנוך בעת ההיא ויעבירו קול לאמר מי האיש אשר יחפוץ לדעת דרכי ה' אלהיו יבא ביום הזה אל חנוך טרם הלקחו ממנו". ובאו כולם אל חנוך, "וגם כל מלכי הארץ ושריהם ורוזניהם לא סרו מאתו ביום ההוא". ולימד את כולם "חכמה ודעת ומוסר ה' ביום ההוא... וישם שלום עוד בין כלם". "ויהי אחרי כן ויקם וירכב על הסוס... וילכו אחריו כל בני האדם כשמונה מאות אלף איש. וילכו אתו מהלך יום אחד. ויהי ביום השני ויאמר אליהם שובו לכם לאהליכם למה תלכו פן תמותו וישובו מהם מעליו". והנשארים מהם הלכו אתו מהלך ששת ימים, "וחנוך דובר אליהם בכל יום שובו לאהליכם פן תמותו ולא אבו לשוב וילכו אתו". ביום הששי דיבר "עוד חנוך אליהם לאמר שובו לכם לאהליכם מאתי כי מחר אעלה לי השמימה והיה כל הנשאר מכם אתי ימות. וישובו עוד מהם... ויותרו עוד אנשים וידבקו עמו. ויאמרו אליו עמך נלך אל המקום אשר תלך, חי ה' כי המות יפריד בינינו... ויהי כי מתאמצים הם ללכת אתו ויחדל לדבר אליהם וילכו אחריו ולא שבו להם... "ויהי ביום השביעי ויעל חנוך בסערה השמימה בסוסי אש ורכבי אש". ביום השמיני, "וישלחו כל המלכים... לקחת את מספר האנשים אשר נשארו עם חנוך... וילכו מלאכי כל המלכים האלה... וימצאו כל הארץ מלאה שלג במקום ההוא ועל השלג אבנים גדולות מאבני שלג. ויאמרו איש אל רעהו לכו ונבקע את השלג הזה ונראה פן מתו האנשים אשר נשארו עם חנוך תחת השלג הזה... ויבקשו בכל השלג", ומצאו את "האנשים אשר היו עם חנוך מתים תחת השלג ויבקשו את חנוך ולא מצאו כי עלה השמימה". "ויהו כל ימי חנוך אשר חי בארץ שלש מאות שנה וחמש וששים שנה. בשנת מאה ושלשת עשרה שנה לחיי למך בן מתושלח עלה חנוך השמימה. ויהי בעלות חנוך השמים ויקומו כל מלכי הארץ ויקחו את מתושלח בנו וימשחו אותו וימליכוהו עליהם תחת אביו".

^[19] "אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב, "ואל משה אמר עלה אל ה'". 'עלה אלי' מיבעי ליה. א"ל, זהו מטטרון ששמו כשם רבו, דכתיב, "כי שמי בקרבו". אי הכי ניפלחו ליה? כתיב, "אל תמר בו", אל תמירני בו (בעברית: אמר אותו המין לרב אידית: כתוב "ואל משה אמר: עלה אל ה'", "עלה אליי" היה צריך לומר? אמר לו: זהו מ"ט ששמו כשם רבו, שכתוב: "כי שמי בקרבו". (שאלו המין:) אם כך יעבדו (עם ישראל) אותו? (השיב לו רב אידית:) "אל תמר בו" - אל תמירני בו(.

^[20] "חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל. אמר, גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום ב' רשויות הן? אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא" (בעברית: ראה את מ"ט שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב את זכויות ישראל. אמר: קיבלתי מרבותיי שלמעלה אין לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי; שמא חס ושלום ב' רשויות הן?! הוציאוהו למ"ט והיכוהו שישים מכות אש).

^[21] "בתחלה הייתי יושב על כיסא כבוד גדול בפתח היכל שביעי ודנתי את כל בני מרומים... וכיון שבא אחד להסתכל בצפיית המרכבה ונתן עיניו בי... כשראה אותי שאני יושב כיסא כמלך ומלאכי השרת היו עומדים כעבדים, באותה שעה פתח את פיו ואמר ודאי שתי רשויות בשמים... באותה שעה בא ענפיאל ה' השר הנכבד... משליחות של הברוך הוא והכני ששים פולסאות של אור והעמידני על רגלי"

^[22] מזכיר את גישתו של בן גוריון לאי-הכנסת כל חומר ציוני של המחתנות האצ"ל והלח"י לתכניות הלימודים של משרד החינוך בתקופתו.

^[23] ספר שבעה היכלות, חנוך השלישי, ספר היכלות רבתי, ספר היכלות זוטרתי, שיעור קומה, מעשה מרכבה, מרכבה רבה וסדר בראשית רבה.

^[24] וגם נער, מלאך שר הפנים, מלאך שר התורה, יוי הקטן, יהואל.

^[25] וכך גם מתואר במסכת סנהדרין לח ע"ב: "אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב, "ואל משה אמר עלה אל ה'". 'עלה אלי' מיבעי ליה. א"ל, זהו מטטרון ששמו כשם רבו, דכתיב, "כי שמי בקרבו". אי הכי ניפלחו ליה? כתיב, "אל תמר בו", אל תמירני בו (בעברית: אמר אותו המין לרב אידית: כתוב "ואל משה אמר: עלה אל ה'", "עלה אליי" היה צריך לומר? אמר לו: זהו מ"ט ששמו כשם רבו, שכתוב: "כי שמי בקרבו". (שאלו המין:) אם כך יעבדו (עם ישראל) אותו? (השיב לו רב אידית:) "אל תמר בו" - אל תמירני בו(.

^[26]מתואר סינופסיס לספרות ההיכלות §12-§14: "הניח הקב"ה ידו עלי וברכני אלף ושלש מאות וששים וחמשת אלפים ברכות ורממתי והגבהתי כשיעור ארכו ורחבו ש"ע והעלה לי שבעים ושנים כנפים... וכל כנף וכנף כמלוא עולם וקבע בי שלוש מאות ששים וחמשת אלפים עינים. ולא הניח ממין של זיו ולא ממיני זוהר תיאר יופי שבח אורות בעולם שלא קבע בי. ... גילה לי הברוך הוא מאז כל סיתרי תורה וכל רזי חכמה... ואין דבר במרום ובעומק עולם נעלם ממני".

^[27] כגון: חיוב עקרה להמציא שפחה לבעלה, היתר לנשיאת 2 אחיות, היתר לחיתון אחיינית מצד האב אך לא מצד האם, עונש לבן של קבלן, חוכמת הזמנים: מחזוריות השמש והירח, החודש והשנה, חוקי הייבום והחליצה, שמיטת הקרקעות.

כניסות: 27475

קטגוריה: מאמרים עידכון אחרון ב-שני, 18 אפריל 2022 נכתב על ידי מנהל אתר הדפסה דואל

תפריט ראשי