המסורת של עדת קומראן אבדה עם הטמנתם את המגילות (שגם כך היו סודיות),[1] וברקע נסיבות פוליטיות-דתיות של המאה ה-1 לפנה"ס (נפלה מלכות חשמונאי, הרומאים כבשו את ישראל), ועל כך מעידים חז"ל: 'מַשְׁעֵנָה אלו בעלי משנה כגון ר' יהודה בן תימא וחביריו. פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה' (חגיגה יד'); 'שכחום חזרו ויסדום' (מגילה ג'; שבת קד'; יומא פ'). עם זאת, רוב המסורות של חסידי-התנאים קרובות וכנראה מקוראן מעדת קומראן (וכן רוב פרשנות הפשט הדקדוקית, ובסוגות שונות כמו ספרות הסוד ומדרשי ההשלמה כמיובלים, ועוד ועוד), והיות ועדת קומראן היתה צנועה ואנונימית בשמות חבריה (במגילות התקופה שחיברו; בהן רק כמה דמויות מהתקופה החשמונאית), כך גם חז"ל זכרו את הגמונית הקודש שלפניהם בתארים קודש מתאימים: 'רוח הקדש עליהם, אם אין נביאין הן בני נביאין הן' (תוספתא פסחים ד' יג'-יד' ומקבילות); 'הוא אלכסנדר מוקדון, שמלך יב' שנה. עד כאן היו נביאים מתנבאים ברוח הקודש, מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים' (סדר עולם רבה פ"ו); 'אם ראשונים בני מלאכים - אנחנו בני אנשים' (שבת קיב' II); 'מאה ועשרים זקנים, ובהם כמה נביאים, תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדרה' (מגילה יז' II; ירושלמי ברכות ב' ד' – במגילות קומראן מאות תפילות שחלקן התגלגלו והצמצמו לתפילות חז"ל; 'זקנים' נזכרים במשנה 30 פעם); 'עשרים וארבע תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו' (פסחים נ' II - התפילין והמזוזות הראשונות בעולם ממגילות ים המלח); 'מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם, בָּטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת' (סוטה ט' ט' שמפורט בתמורה טו' II);; 'דתניא חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי בשבת, שלא יבואו נשותיהן לידי חלול שבת' (נידה לח' – הלכה קומראנית שמנוגדת לחז"ל); 'הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה, ודברי סופרים כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה' (עירובין כא' II); 'חכמות סופרים תסרח' (סוטה ט' טו'); 'ויקם מאהרן נבונים ומישראל חכמים' (ברית דמשק ו' 3-2 – מהותם של חז"ל כשמם, הינו ניסיון להמשיך את חוכמת עדת קומראן, אלא שהמדרשים היוצרים של חז"ל אינם כ'דורש התורה' מעדת קומראן). 'משמת רבי חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה' (סוטה ט' טו' – אמנם יותר מאוחרת).
[1] השוו לחז"ל: 'מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר' (ספרי דברים פז'); 'מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא, וכתוב בה: איסי בן יהודה..'.
כניסות: 2955