מדרשי אגדה – השוואה בין ספרות משלימה לסיפורי התנ"ך ממגילות קומראן לספרות האגדה בחזל

תוכן

מדרשי אגדה – השוואה בין ספרות משלימה לסיפורי התנ"ך ממגילות קומראן לספרות האגדה בחזל. 1

1. דוגמה1: האם אברהם אבינו חטא במסירת שרה לפרעה?:. 1
2. דוגמה2: הרקע והסיבה לדיבת יוסף הצדיק על אחיו בני יעקב - מקור למדרש אגדה שמדגים את עיוותי העתקה פרושית ממגילות קומראן כטלפון שבור של מאות שנות תושב"ע:. 3
3. דוגמה3: אופן הריגת עוג מלך הבשן 3
4. דוגמה4: האם יהושע הציע שלום ל-7 עמי כנען? 4
5. העתקה ושיבוש מספר יובלים ועוד מגילות ומסורות למדרש ספר הישר הפרושי:. 5

1.      דוגמה1: האם אברהם אבינו חטא במסירת שרה לפרעה?:

קטע מהמגילה החיצונית לבראשית יט' 21-13 (תרגום מארמית) מפיו בגוף ראשון, דוגמה זאת מעלה תובנה עקרונית, כי קשה עד לא כדאי לפרש לבד את המקרא, ובמיוחד להשלים את סיפוריה כאשר פרטי מציאות העבר כה רבים, כדי להסיק את המסקנה הנכונה והאמיתית הנאמרת בסיפור הלרוב קצרצר בתורה התמציתית.

מגלה את הרקע להצעתו לשרה: "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ. יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. יג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. " אשר חלק מהמפרשים הרבנים ראו זאת כחטא של אברהם אבינו וחלקם אף כסיבת הגלות למצרים. הנה אם כן הרקע לסיפור לפי המגילה החיצונית לבראשית (תרגום מארמית) מפיו של אברהם אבינו (בגוף ראשון) לסיבה למסירת שרה לפרעה כאחותו:

"אז עברנו את ארצנו, ובאנו לארץ בני חם, לארץ מצרים. ואני אברהם חלמתי חלום בליל בואי לארץ מצרים, וראיתי בחלומי [והנ]ה (עץ) ארז אחד ו(עץ) תמרה אחד... ובאו ב[ני] אדם ובקשו לכרות את ה[א]רז, ולהשאיר את התמרה לבדה, וצעקה התמרה ואמרה: 'אל תכרתו את הארז, כי שנינו משורש (אחד)', וניצל הארז בגלל התמרה, ולא [נכרת].  והתעוררתי משנתי בלילה, ואמרתי לשרי אשתי: ' חלום חלמת[י, ומ]פחד אני [מן] החלום הזה'. אמרה לי: 'ספר לי חלומך, ואדע (אותו). והתחלתי לספר לה את החלום, [והודעתי] ל[ה פשר] החלום [ההוא ו]אמר[תי]: '...אשר יבקשו להרוג אותי ולהשאיר אותך (בחיים). זאת אפוא הטובה [אשר תעשי עמי]: בכל מקום אשר [נימצא בו, אמרי] עלי 'אחי הוא', ואחיה בעבורך ותמלט נפשי בגללך. [...יבקשו] לקחת אותך ממני ולהרוג אותי'. ושרי בכתה על דבריי בלילה ההוא."

המקור בארמית: "       רא֯ש֯י֯ נה̇ר֯א֯‏ ׺׺׺[   ]עד כען אנחנא בגו א֯ר֯ע֯נ֯א֯‏ [וח]לפת שבעת ראשי נהרא דן די [   ]א כען חלפנא א̇ר̇ענא ועלנא לארע בני חם לארע מצרין וחלמת אנה אברם חלם בלילה מעלי לאר̇ע̇ מ̇צ̇ר֯י֯ן וחזית בחלמי֯‏ [וה]א ארז חד ותמרא כחדא צמ[חו] מן ש֯ר֯[ש חד‏] ובני אנוש אתו ובעון למק̇ץ ולמ̇עקר ל[א]ר̇זא ולמ̇ש̇ב̇ק̇ ת̇מ̇ר̇תא בלחודיהה ואכליאת תמרתא ואמרת אל תקוצ̇ו ל[א]רזא ארי תרינא מן שרש‏ [ח]ד֯ צ֯מ֯ח֯[נ]א ושביק ארזא בטלל תמרתא ולא‏ [אתקץ‏] vacat ואת̇עירת בליליא מן שנתי ואמרת לשרי אנתתי חלם חלמת‏ [אנה וא]דחל‏ [מן‏] ח֯למ̇א֯ דן ואמרת לי א̇שתעי לי חלמך ואנדע ושרית לאשתעיא לה חלמא דן ‏[וחוית‏] ל‏[ה פשר‏] חלמא‏ [דן ו‏]אמ[רת‏] ׺׺׺ די יבעון למקטלני ולכי למשבק‏ [ב]ר̇ם דא כול טבותא  [די תעבדין עמי‏] בכול א֯ת֯ר֯ די‏ [נהך לה אמרי‏] עלי די אחי הוא ואחי בטליכי ותפלט̇ נפשי בדיליכי [   יבעון‏] לאע[ד]יותכי מני ולמקטלני ובכת שרי ע̇ל מ̇לי בליליא דן ".

דוגמה זאת מעלה תובלה עקרונית, כי קשה עד לא ספק נכון לפרש לבד את המקרא, ובמיוחד להשלים את סיפוריה כאשר פרטי מציאות העבר כה רבים, כדי להסיק את המסקנה הנכונה והאמיתית הנאמרת בסיפור הלרוב קצרצר בתורה התמציתית ברוב סיפוריה: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי, אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי, וָאֹמַר לָהּ, זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי:  אֶל כָּל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה, אִמְרִי-לִי אָחִי הוּא." (בראשית כ')

ניסיונו של אברהם אבינו הגדול מכל, שהרי היה לו הרבה, וכעת גם ילד, ולאבד אותו כפי שמעמד וכסף לא היה נחשב

• עתה ידעתי כי ירא אלוהים עתה

שאלה-בעיה: האלוהים יודע כל – והרי ידוע לפניו כי אברהם "ירא אלוהים", מה הטעם להוכיח זאת באמצעות עקדת יצחק, ומה פשר המילים " עתה ידעתי כי ירא אלוהים עתה"?

התשובה: ספר היובלים, פרק יז', פסוק טז': "עתה יידעתי" (לפי תרגום משוער של יעקב כדורי).

מאין כתיב חסר; הפועל "ידע" לא הוטה בבניין קל, אלא בפיעל.

שלאחר מכן כתוב (ספר היובלים, פרק יח', פסוק טז'): "אני יידעתי לכול".

הוכחה נוספת היא שהמלאך אומר "ירא אלוהים אתה" ולא "ירא אתה אותי", כלומר המלאך מדבר בשם עצמו. ומלאכים לא ידעו את אשר יקרה (פסידו יובלים, עמ' 141 4q225):

"          לו̇ אמר ישחק אל אביו כ֯[פות אותי יפה‏              ]

            מלאכי ק^ודש עומדימ בוכים על[ המזבח‏              ]

            את בני̇ו̇ מן ה̇ארץ ומלאכי המ[שטמה‏                             ]

            שמחים ואומר֯ים עכשו יאבד ו[בכול זה ינסה שר המשטמה אם]

            ימצא כ֯חש̇ ואם לא ימצא נאמן א֯[ברהם לאלוהים ויקרא]

אברהם אברהם ויאמר הנני ויאמר ע[תה ידעתי ‏                 "

2.      דוגמה2: הרקע והסיבה לדיבת יוסף הצדיק על אחיו בני יעקב - מקור למדרש אגדה שמדגים את עיוותי העתקה פרושית ממגילות קומראן כטלפון שבור של מאות שנות תושב"ע:

נבחן השוואה בין המדרש המשלים את התמצות בפרשת 'וישב' שיוסף הצדיק הוציא דיבה על אחיו: לפי צוואת גד א' 6-8 (מגילות קומראן, צוואות השבטים, נוסח של פרופ' הרטום): "ויאמר יוסף אל אבינו: בני זלפה ובלהה זובחים את הבהמות הטובות ואוכלים אותן חרף דעת ראובן ויהודה; כי ראה כי לקחתי טלה מפי הדב ואהרגהו ואזבח את הטלה כי נעצבתי על אשר לא יכל לחיות ונאכלהו, ויגד לאבינו; ובגלל זאת כעסתי על יוסף עד יום מכירתו", לעומת העתקה משובשת נוכח מאות שנים של תושב"ע: בראשית רבה (פרשה פ"ד ז') ותלמוד ירושלמי (פאה פא' ה"א; טו' ד'): "'ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם', מה אמר? רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון. רבי מאיר אמר: חשודין הן על אבר מן החי".

3.      דוגמה3: אופן הריגת עוג מלך הבשן

אופן הריגת עוג מלך הבשן: אבני מזור (בליסטרה) (קימרון, החיבורים העבריים ב', עמ' 80). ‎4Q373 (4QNarrative and Poetic Composition-c)

מגילת ???? מציינת כי עוג הענק (גודל מיטתו מצוינת בדברים ג' 11) נהרג ע"י בליסטרה (כלי נשק קדום עשוי עץ וגידים, ששימש להטלת אבנים/חצים) בהוראת משה רבינו.

כנראה זהו המקור למדרש האגדי בספר הישר (שהינו המקור למסכת ברכות נד' ב'), שמציין אופן הריגתו (וגודלו) באופן יותר מוגזם[1].

4.      דוגמה4: האם יהושע הציע שלום ל-7 עמי כנען?

הוכחה שמדרש על יהושע בן נון מויקרא רבה יז' ו' (ירושלמי טז' מסכת שביעית פרק ו' הלכה א'): "הרוצה לפנות יפנה להשלים ישלים לעשות מלחמה" הוא שגוי או לפחות סותר את מגילות קומראן וכנראה את התנ"ך שמקנה זכויות לגרים (אמנם אם הם אויבים אז יותר מורכב), כי לפי מגילת דברי יהושע ג' (4Q522) ב'[2]: "ל֯ו̇א̇‏ [נוכל לבוא לצי]ו֯ן֯ להשכין שם את אהל֯ מו[עד ואת ארון הברית‏/עדות עד סוף‏/קץ‏] העתים כי הנה בן נולד לישי בן פרץ בן יה[ודה בן יעקוב והוא ילכוד‏] את סלע ציון ויורש משם את ^כל האמורי מיר֯[ארה/ירושלם יבהלונו‏] לבנות ^את הבית ליהוה אלוהי ישראל זהב וכסף[ נחושת יכין ועצי‏] ארזים וברושים יבי֯א[ מ‏]ל֯בנון לבנותו ובנו הק֯טן ̇[יבננו וצדוק הכוהן‏] יכהן שם ראיש̇ו֯ן֯ מ̇[בני פינ]ח̇ס[ ואהרון‏] ואותו֯[ יר]צ֯ה ב֯[כול ימי חיו ויברך‏] [בכו]ל֯‏ [מ]ע֯ון מן השמי֯[ם כי‏] ידיד יהו̇[ ‏] י̇שכון לבטח י̇[רושלם לרוב‏/כל‏] [ה‏]י̇מים[    ]ע̇מו ישכון ל֯ע̇ד ועתה האמו̇רי שם והכנענ[י בקרבנו] יושב אש̇ר החטיוני̇ אשר לוא דרשתי א֯[ת מ]שפט֯ ה֯[אורים והתומים‏] מאתכה והשלוני וה[נ]ה֯ נתתיו עבד ע[ם בני יש]ר֯א[ל    ] ועתה נ[ש]כינה את א[הל מ]ו֯עד רחוק מן [      וישאו‏] אלעזר֯[ וישו]ע את א֯[הל מו]עד מבית‏ [אל להשכין אותו לשלה‏".

בניתוח מאמר זה לא סברו שהיה בעיה עם 'כניעת ערי הגבעונים': http://www.daat.ac.il/daat/tanach/rishonim/shvartz1.htm

הצעת ברית (מבין 3 הצעות) עם הגבעונים  - יהושע נענש לא לכבוש ירושלים.

יהושע לא חטא שהציע ברית לגבעונים, ונראה שמשכך גם לא הציע להם 3 הצעות: ‎4Q522 (4QProphecy of Joshua [4QapocrJosh-c?])[3] (קימרון, החיבורים העבריים ב', עמ' 76).

5.      העתקה ושיבוש מספר יובלים ועוד מגילות ומסורות למדרש ספר הישר הפרושי[4]:

סתירה לספר הישר ו'דברי הימים למשה' – סתירה ליובלים מח' 2: 'הלכת לארץ מדין וישבת שם חמשה שבועים ושנה אחת, ותשוב למצרים בשבוע השני בשנה השנית ביובל החמישים'.

במסכת סנהדרין (נז' ב'): "ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב בן נח נהרג בדיין א' ובעד אחד שלא בהתראה מפי איש ולא מפי אשה ואפילו קרוב". אמנם ספר אגדה מול ספר הלכות, וייתכן שהכוונה הוא לספר הישר הרצוף אגדות שסותרות את ספר היובלים (ואינו הספר המוזכר במקרא: יהושע י'; שמואל ב' א').

לימוד ספר "בראשית" וכחצי מספר "שמות" (עד מתן תורה בהר סיני), רצוף בסיפורי קצרים ומתומצתים של הבריאה הקדמונים והאבות (כגון: למה עלה חנוך השמיימה, איך רבקה ביקשה את ה', מהי מלחמתו של יעקב באמורי, ועוד רבים, ולכן לא רלוונטי סוגי הפרשנות (המוכרים של פשט, דרש/מדרש/אלגורי או סוד, אלא בהשלמת חוסר נתונים והעובדות - כורח הסגנון הקצרני של המקרא, בהתמקדותו על דגשים מסוימים.

ספר היובלים וספר הישר מביאים מסורות לאותה תקופה זו, חלקה דומה וחלקה סותרת. הפרושים-חז"ל אף אספו והביאו בשאר הספרות שלהם משני ספרים אלו, אף שספר הישר סותר מדרשי פרושים אחרים (אך אין זה מפתיע, כי ספרות הפרושים אף סותרת במדרשים הלכתיים ואגדתיים אחרים).

http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/tohen-2.htm

אינו ספר הישר המוזכר ספר יהושע (פרק י'), והוא בעל האמינות הנמוכה ביותר (אפילו פחות מספרים חיצוניים יוונים), היות והוא סותר ישירות את מגילות קומראן. רוב ספר הישר מועתק לספרות הפרושים, ולכך יש 2 משמעויות קשות: הראשונה, שאלו מסורות לא נכונות (שכאמור סותרות את מגילות קומראן), והשנייה, ששאר הסיפורים שבו אמנם לא מוכחשים, אך אמינותן נמוכה (היות ובאותו ספר יש סתירות, וגם שאר הסיפורים הם אגדות קיצוניות ודחוקות מפשט התורה), ועדיין לדיאבון, התקבלו במסורת הפרושים כחלק מהתושב"ע.                      לקריאה על ספר הישר באתר זה במאמר "פרשנות אגדתית – השוואה בין ספרות משלימה במגילות קומראן למדרשי אגדה של הפרושים" (או בכניסה מכותרות האתר).

הישר לוקח או מקור לספר 'דברי הימים למשה רבינו' (שאבן עזרא זלזל ברשב"ם

1.      היחס הכפול של חז"ל לספרים החיצוניים; המקורות השונים של מדרשי האגדה:

חז"ל ציינו מפורשות שאבדו להם כ-694/594 משניות: 'מַשְׁעֵנָה אלו בעלי משנה כגון ר' יהודה בן תימא וחביריו. פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה' (חגיגה יד' א'), ואף ציינו מגילות סתרים/יוחסין ועוד (כמפורט בספרות. מסורות רבות של ספרות חז"ל לקוחות ממגילות קומראן (כמורחב בכמה פרקים בספר זה) ומהספרים החיצוניים, ומכאן שבכך חז"ל מודים שהיו ספרים או קודקסים עתיקים כתובים שאבדו להם, מה גם מגילות קומראן קדומות בכמה מאות מתקופת התנאים, וכן חלק מהספרים החיצוניים קדומים לימיהם. לפיכך, זוהי סתירה לדחייתו ונידויו של רבי עקיבא: ואלו שאין להם חלק לעולם הבא.. אף הקורא בספרים החיצונים' (סנהדרין י' א').

כאן אמור להשתבץ הפרק: 'הסיבה העיקרית שחז"ל דחו את רוב הספרים החיצוניים – ספרות סוד', שכעת משובץ בשער/חלק של מעבר מסורות הסוד, וכדאי לקרואו טרם המשך קריאת פרק זה.

יתרה מזו, בחז"ל, או אולי יותר נכון מתקופה ימי הביניים שניתן לכנותה: ה"רבניים", התרבו מדרשי אגדה כיחידות שלמות וחדשות, שלא הכירו אבותיהם התנאים והאמוראים, וניתן לחלק את המקורות שלהם ל-4 (ויפורטו בפרקונים הבאים):

• ממגילות קומראן;
• ספרים חיצוניים (שאינם בקומראן; קבוצות 2 ו-3 לעיל);
• ספרות זרה: בעיקר מהליסטים שערבבו מסורות מתרבויות אחרות (כמו במובהק מארתפּנוּס דרך אוסביוס: ספר הישר, דברי הימים למשה רבינו).
• מדרשים יוצרים לפי דעה ומחשבה להשלמה הנראית לאותו דרשן היוצר;

העובדה שלרוב חז"ל אינם מציינים מהיכן הם דורשים את אגדותיהם לא מוסיפה לכך.[5] כמו כן, בעוד אין בספרות קומראן חלוקה בין ספרי אגדות שנפרדות מספרות ההלכה,[6] אלא יש רק חלוקה בין 5 הסוגים שחילקתי את המגילות, ובפרט לעניינו החלוקה בין ה-3 הראשונים ל-2 האחרונים, כך ישנם חלוקות וניסיונות רבניים להפריד בין מסורות ההלכה למסורות אגדה (בעיקר בתלמוד וביחס לספרי/מדרשי אגדה שונים), למרות שהערבוב ביניהם קיים בכל הבחינות (כולל הזהות של הדרשנים). תהליכים ומקורות דומים קיים בחז"ל גם להלכה.

• מדרשי אגדה חז"ליים שבמגילות קומראן (שחלקם אף מקבילים לספרים חיצוניים בנצרות):

לספרות הרבנית הוכנסו ספרים שלמים או נוסחים חלקיים ממגילות קומראן שנכללים בין 7.5 הספרים החיצוניים ששרדו בנצרות, והם: בראשית זוטא (היובלים; מכונה גם: צוואת משה או גילוי משה), צוואת לוי ונפתלי (מצוואות השבטים),[7] מעשה טוביה (או על אליהו הנביא), מעשה שושנה (נספח חיצוני לדניאל), בן סירא.

שלב נמוך יותר של אימוץ ושילוב מגילות קומראן במדרשי אגדה בחז"ל/רבניים, הוא עריכת יחידות שלמות על קטעים מסוימים ממגילות קומראן. הנה על שני הספרים העיקריים – חנוך והיובלים:

• ספר היכלות ??? (בנוי על ספר חנוך א' החבשי, או אולי נבנה על ספרים אחרים של חנוך שלא שרדו לידינו (וידוע שיש כאלו יחידות, ספרות היכלות מוגדרת אמנם כספרות סוד וקבלה, אך גם בה יש מדרשיים דומים המבוססים על צוואת לוי)
• ספר הקדמת 'אסף הרופא' (מפרק י' ביובלים)
• מדרש 'ויסעו' (מפרק לד' ביובלים) [8]
• מדרש תדשא (מפרקים ראשונים ביובלים): כגון, תאריכי הולדת השבטים, טומאת הרוח,[9] עשרת ניסיונות אברהם

תחילה יש לציין כי עיקר הספרות המשלימה של קומראן על התנ"ך שאינה נבואית או הלכתית, היא ברובה מהקבוצה הראשונה (המגילות הקדמוניות).

באופן חלקי יותר, גם פרקי רבי אליעזר.

דמות חשובה לחיבור בין המגילות לספרות האגדה החז"לית הוא ר' משה הדרשן. זה דרש רעיונות רק ממגילות (ולא מהספרים החיצוניים-הדחויים): חנוך, צוואות השבטים והיובלים, וזאת אף בנוסח העברי שהיה בידיו, ולדיאבון אינו מצוי בידינו היום. חיבוריו הידועים לשיוך אליו (בראשית רבתי. פרשיות במדבר ונשא שבמדרש במדבר רבה) מבוססים למעשה בעקיפין על כמה מגילות קומראן שמשה הדרשן עסק בהם (חנוך; היובלים; הצוואות).[10]

שלב נמוך יותר של אימוץ ושילוב מגילות קומראן במדרשי אגדה בחז"ל/רבניים, הוא מקורות מהמגילות המשלימות את סיפורי התנ"ך שהגיעו לאגדות חז"ל בשיבוש וגוזמה. הנה כמה דוגמאות:

• צוואת גד א' 6-8 (לא שרדה במגילות קומראן, אך שתי צוואות אחרות כן) מספרת את סיבת דיבת יוסף: 'ויאמר יוסף אל אבינו: בני זלפה ובלהה זובחים את הבהמות הטובות ואוכלים אותן חרף דעת ראובן ויהודה; כי ראה כי לקחתי טלה מפי הדב ואהרגהו ואזבח את הטלה כי נעצבתי על אשר לא יכל לחיות ונאכלהו, ויגד לאבינו; ובגלל זאת כעסתי על יוסף עד יום מכירתו'. לעומת זאת, כך הוא מדרש האגדה של חז"ל: '"ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם", מה אמר? רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון. רבי מאיר אמר: חשודין הן על אבר מן החי' (בראשית רבה פ"ד ז'; ירושלמי פאה פא' ה"א, טו' ד'). ניכר כי חז"ל קיבלו מסורת קרובה לצוואת גד, וכנראה נוכח המרחק מהמקור המדויק/כתוב בצוואה, חז"ל שימרו את ההשלמה בצורה שונה במקצת.[11]
• מגילת 4Q373 (קימרון, החיבורים העבריים ב', עמ' 80), מביאה את כוחו ומידותיו של עוג מלך הבשן, המסתברות עם דברים ג' 11[12], ואת סיפור הריגתו בעזרת קלעי מזור (שורה 7). לעומת זאת, מדרש האגדה בברכות נד' IIלא חסך בהפרזה על גודלו (300 אמה) ונס כשנמלים הפילו אבן בגודל הר על ראשו. מהות הסיפור דומה בין המקורות, וגם כאן ניכר כי המידות והתיאורים לא הגיעו במדויק ובכתב לחז"ל, ולכן שחזרו אותם כפי שזכרו, לאחר מספר דורות של סיפורי עם.
• היובלים 8-1, 14-12: מחלוקות אברהם אבינו נגד אביו תרח ואחיו - בראשית רבה לח' יג' בשינוי למחלוקת עם נמרוד.

במדרש סדר עולם (ב' 7-6) יש כמה מסורות שלקוחות ממגילות קומראן, למשל: יעקב אבינו היה בן 77 שנה כאשר הגיע לחתנו לבן (יובלים כח' 2);[13] תקופת בני ישראל במצרים היתה 210 שנה (4Q464a [קימרון, החיבורים העבריים ג', עמ' 203) - סדר עולם ג' 4).[14] עם זאת, סדר עולם שוגה בספירת התקופה הפרסית, כפי שהובא לעיל בפרק 490 השנה.

• מדרשי אגדות חז"ל שמקורן בספרים החיצוניים שאינם בין מגילות קומראן:

כדי להיווכח בכמות הרבה של מדרשי אגדה שבחז"ל שמורכבים ונאספו מהספרים חיצוניים – ניתן לקרוא אלפים כאלו בפירושם הרציף כהנא והרטום לספרים אלו.

כאן נציין 2 מדרשי אגדה חז"ליים שיש להם מקבילות בספרות החיצונית ששרדה בנצרות:

• ספר אליהו הנביא (בהיברובוס: אליהו ופרקי משיח) - Apocalypse of Elijah[15]
• שמעון (בן) כיפא (אוצר המדרשים ע' 557) – פטרוס/שמעון בר יונה (מתי ד', טז').
  • ספרות זרה: בעיקר מהליסטים שערבבו מסורות מתרבויות אחרות (כמו במובהק מארתפּנוּס דרך אוסביוס: ספר הישר, דברי הימים למשה רבינו):

במדרשי האגדה בעיקר חל תהליך של איסוף מסורות מהספרות ההלניסטית (בעיקר ממצרים), שרוב אלו סותרים את הספרות המשלימה למקרא ממגילות קומראן. ההשערה המקובלת במחקר היא שחלק גדול מהספרות החיצונית של בית שני נכתבה ע"י יהדות מצרים (ובפרט באלכסנדריה), וזאת לצד המשך עריכת "ותיקוני" תרגומי השבעים לתנ"ך ול-7.5 הספרים החיצוניים שכנראה גם תורגמו ליוונית באלכסנדריה (אחרת היו אובדים, כשבמגילות מצאנו שרידיהם בשפת המקור). יש להדגיש כי כתיבה יהדות מצרים בתקופה זו החלה כשפרושים עדיין אסרו את כתיבת התושב"ע (גיטין ס' II; תמורה יד' II),[16] כך למשל כתב ארתפּנוּס (בהנחה שהוא יהודי דתי) במאה השנייה לפה"ס, ופילון האלכסדרוני במאה ה-1 לספירה (אך אין לנו מושג מי ומתי נכתבו הספרים החיצוניים ההלניסטיים, ואין להשערות חוקרים כדי להכריע).

בסוף ימי הביניים הצטברו בספרות הרבנית עשרות אלפי מדרשי אגדה שונים וסותרים, מפנה קיצוני עד אבסורדי מול הפרושים הראשונים שהיו בעלי המסורות המעטות ואסרו כתיבת התושב"ע.

למרות היהדות החזקה תורנית והקרובה לעת קומראן לפני ובתקופת עדת קומראן (ראו פרק בעניין), לאחר מכן יהדות מצרים הלכה ונחלשה,[17] והושפעה יותר ויותר לאלגוריה המאפיינת את היוונים (שאומצה/אוחדה בהמשך ע"י הנצרות), והיתה כר פורה לכתיבה יוצרת בספריות ובמוזיאונים. חוקרים אף סבורים שהביקורת של חכמי אלכסנדריה כלפי הטקסט הביאה לתיקונם בו לפי תוצאות מחקריה, ובכך סברו שהם מגיעים למובנו הנכון.[18]

דוגמה מובהקת למקור אגדתי למדרש והתפתחותו היא מלחמת משה רבינו בכושים ונישואיו למלכה/נסיכת כוש. לכך בספרות היהודית ארבעת המקורות: המקור הראשון (הקדום) הוא ההיסטוריוגרף היהודי-הלניסטי ארתפּנוּס בן המאה ה-2 לפנה"ס (הרחיב בספרו 'על היהודים' על אברהם אבינו, יוסף הצדיק ומשה רבינו, ספרים לא שרדו וקטעים ציטטו אֵוסֵביוס וקלמנס מאלכסנדריה). האם זה בדה מליבו אגדה זו או פשוט העביר אותה ממסורת עתיקה קיימת? לדעת שנאן וגוטמן כי הוא שילב בין השניים, בין היתר כאשר ביקש להתעמת עם מַנֶתּוֹן שקדם לו בכמה שנה וקטרג על היהודים.[19] היות חלק ממסורותיו היו ידועות במסורת המצרית העתיקה,[20] קשה לייחס לו המצאות משלו, אפילו כאשר חלק מהמסורות סותרות את ספר היובלים[21] (וכנראה הוא לא ידע על המסורת הקומראנית הזו, ובכל אופן לא כיבד אותה). מסורות אלו שולבו בשני ספרי מדרשי-אגדה: 'ספר הישר'[22] ו'דברי הימים למשה רבינו',[23] ובספרות האגדה של חז"ל קיימים מאות מדרשי-אגדה שתואמים לספרים אלו (איני יודע מה קדום למה[24]). תשובה, לפחות חלקית, ניתן ללמוד מהצגת התיאטרון שחיבר יחזקאל הטרגיקן, בה כבר אין ספק שערך סיפור לפי פרשנותו את החומש (מטבעם של תסריט ובימוי תיאטראלי), ואולי גם שילב קטעים מסיפורים עם (כמו של ארתפּנוּס). הצגה שכזו היא דוגמה טובה להוכחת מקור אגדתי יוצר, וככל שהתפרסמה, כך התגלגלה ושולבה בספרות חז"ל (בניגוד לספרות המגילות).

יש לציין שכאן יש את מדרשי האגדה הרחוקים ביותר מהפשט, שחכמים פרשנים ורבנים התמודדות איתם בצורות שונות (בתקופת הרציונאליזם למשל הבדילו אותם מההלכה). מדרשים כאלו אכן בעייתים ליהדות, וכנראה היוו דירבון להרחקת חכמים ורציונאליסטים להבנת התורה, כגון המדרשים ששמשון הגיבור היה גידם (סוטה י'), 'פרעה אמה ואיברו אמה' (מועד קטן יח'), מידותיו של עוג מלך הבשן (המנוגדות לדברים ג' 11) ושנתלה על תיבת נוח, וכדומה.

• מדרשים יוצרים לפי דעה ומחשבה להשלמה הנראית לאותו דרשן היוצר:

כמובן קשה לנו לנתח ולשער מתי אכן מדרש אגדה (וכך גם הלכה) של דרשן הינו מדעתו מחשבתו ויצירתו האישית, אך נוכל להיות ודאים בעניין כאשר הדבר מצוין מפורשות בדבריהם – ואכן יש כמה וכמה טענות כאלו בדיוני חז"ל, חלקם אפילו חריפות נגד מדרש יוצר זה:

• 'אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים' (ספרי פרשת דברים פיסקא א').
• דבריו של ר' זעירא בירושלמי מעשרות ג' ד' (נא'): 'סיפרי קיסמי' [ספרי קסמים]... היא הפכה והיא מהפכה. לא שמעינן מינה כלום! [האגדה הופכת את הפסוקים ומהפכת במשמעות שלהם, ואי אפשר ללמוד ממנה דבר]'. בהמשך יעץ לבנו, ר' ירמיה, שיניח לאגדה ויחזיר בהלכה שהיא הטובה מכל.
• אמר רבי יהושע בן לוי: 'הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק, והדורשה מתחרך והשומעה אינו מקבל שכר' (ירושלמי שבת טז').

בכמה עשרות מדרשי אגדה בודדים (מתוך אלפים), מבקרים מגנים או תוקפים חכמים את דורשי האגדה שאינם לרוחם.

כמובן שייתכן שמדרשי אגדה נוספים הם מדרשים יוצרים, וזאת אם אינם בכלל 3 המקורות האחרים למדרשי האגדה, אך זאת לא נוכל לשלול, כיוון שיש ספרות רבה שלא שרדה לידינו היום (זרה, חיצונית ומהמגילות) וגם ממה שכן בידיני, מעטים החוקרים שעשו בדיקות רחבות כאלו.

בכל אופן, המאפיין הבולט ביותר של חז"ל בכלל, ובפרט בעניין זה, הוא המדרשים הסותרים זה את זה.

על מדרשי חז"ל ראו בהרחבה בשער/חלק בעניין.

• סיכום על 3 מקורות האגדה לעיל לעומת המקור ממגילות קומראן:

בפרקון הבא יובאו מדרשי אגדה שנלקחו, רובם בשיבוש, כנראה בגלל הצורך לזכורם בע"פ במשך כמה דורות עד כתיבתם שוב, ממגילות קומראן. אך לפני כן, נציין כי על פי רוב, בשלושת המקורות לעיל שאינם מהמגילות, יש גם הבדל מהותי שמבחין את אותם מהמגילות (או מהתנ"ך), והוא הסתירה לפשט התנ"ך או למסורות משלימות ממגילות קומראן.

הבדל נוסף ומשני הוא שעל פי רוב מסורות האגדה יותר אגדתיות ומגזימות אל הדמיון ועל-טבעי,[25] מאשר ההשלמות של מגילות קומראן (אמנם גם התנ"ך בחר להמעיט בסיפורי ניסים ומופתים, ואלו הורחבו בספרות המשלימה). עניין זה פחות מצוי בספרים החיצוניים האמינים. עקרון זה סותר חלק מחז"ל שיצאו נגד עיוות הפשט: 'אין המקרא יוצא מדי פשוטו' (שבת סג' א'; יבמות כד' א'); רב כהנא מעיד על עצמו ש'כד הוינא בר תמני סרי שנין הוה גמירנא ליה לכוליה תלמודא, ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא [=כאשר הייתי בן שמונה עשרה שנה כבר למדתי את כל התלמוד, אך לא ידעתי שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד עתה] (שבת סג').

כאן יש להדגיש את האבסורד, שלא רק שמסורות ומדרשים אלו סותרים את התורה והמגילות, וכן סותרים את עצמם, אלא מעל הכל אלו שראויים להכנה "ספרים חיצוניים" שנדחים, ואילו דווקא אלו התקבלו כמדרשי אגדה מאוחרים, וחלק ממדרשיהם משולבים במסורות התנאים והאמוראים. לסיכום, שני ספרי האגדה שמהם שאבו חז"ל ראויים להיות מוגדרים כספרים חיצוניים, ולא ספרים חיצוניים-פנימיים כמו 7.5 מהספרים החיצונים שנמצאו בקומראן, ואפילו לא כמו שאר הספרים החיצוניים שנשמרו בנצרות, אלא הם החיצוניים ביותר מבחינת קרבתם לתנ"ך, באמינותם וקדושתם.

• החרגת מדרשי מחשבה:

יש הנוהגים לכולל בכלל מדרשי האגדה של חז"ל, גם מדרשים שהם רעיונות תורניים מוסריים וחסידיים, מוסר השכל וחוכמות חיים. אמנם גם מדרשים יוצרים, אך המגמה שלהם חיובית, אלו באים להרבות את הדבקות בבורא, את מוסר התורה וערכיה.[26] כל עוד ידוע לקורא שאין אלו האמת היחידה והבלעדית, הרי שזה תוצר מבורך לכל העוסק בתורה. גם בעדת קומראן יש מדרשים כאלו, אך ההבדל הוא שכנראה לפחות רובם נכתבו ברוח הקודש, וחז"ל תחילה העבירו אותם בע"פ (מה גם רובם נהגו לצורך דיוני בתי מדרש ודרשות בבתי כנסת), ולאחר מכן הרבו בכתיבתם.

[1] "הרואה אבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל, צריך ליתן שבח והודאה לפני המקום". בהקשר לכך מובאת אגדה המספרת כיצד עוג מלך הבשן עקר הר ברוחב שלוש פרסות - כארבע קילומטרים לפי מידות ימינו! – וביקש להשליך אותו על עם ישראל. תוך כדי שהוא הרים את ההר, באו נמלים וניקבו את ההר כך שהוא נשאר תקוע בצווארו. משה רבינו, שהיה גבוה עשר אמות, לקח מקל בגובה עשר אמות, קפץ לגובה עשר אמות והצליח להכות את קרסולו של עוג – ולהרוג אותו."

[2] http://www.deadseascrolls.org.il/explore-the-archive/image/B-499672

[3]   ל֯ו̇א̇‏ [יכל]נ֯[ו לבו]א֯[ לצי]ו֯ן֯ להשכין שם את אהל֯ מו[עד ואת ארון הברית‏/עדות עד סוף‏/קץ‏]

3             העתים כי הנה בן נולד לישי בן פרץ בן יה[ודה בן יעקוב כי‏/ו‏-הואה יקח‏/ילכוד‏]

4          את סלע ציון ויורש משם את כל האמורי מיר֯[ושלם ועד הים ויהיה עם לבבו‏]

5             לבנות את הבית ליהוה אלוהי ישראל זהב וכסף[ נחושת וברזל יכין ועצי‏]

6          ארזים וברושים יבי֯א[ מ‏]ל֯בנון לבנותו ובנו הק֯טן̇[ הואה יבננו וצדוק הכוהן‏]

7          יכהן שם ראיש̇ו֯ן֯ מ̇[בני פינ]ח̇ס[ ואהרון‏ (?)] ואותו֯[ יר]צ֯ה ב֯[כול ימי חיו ויברך‏ (?)]

8             ‏[בכו]ל֯‏ [מ]ע֯ון מן השמי֯[ם כי‏] ידיד יהו̇[ה‏ ]י̇שכון לבטח י̇[רושלם לרוב‏–/כל‏]

9             ‏[ה‏]י̇מים[ ו(?‏)]ע̇מו ישכון ל֯ע̇ד ועתה האמו̇רי שם והכנענ[י את‏ (בכול) הארץ‏ (?)]

10         יושב אש̇ר החטיום̇ אשר לוא דרשתי א֯[ת מ]שפט֯ ה֯[אורים והתומים‏]

11           מאתכה והשלוני וה[נ]ה֯ נתתיו עבד ע[ם בני יש]ר֯א[ל לעולמי עולמים‏ (?)]

12           ועתה נ[ש]כינה את א[הל מ]ו֯עד רחוק מן ל֯[וז‏ (אשר) בארץ כנען‏ (לשלה)‏ (?) וישאו‏]

13         אלעזר֯[ וישו]ע את א֯[הל מו]עד מבית‏ [אל להשכין אותו לשלה‏        ]

[4] 'הלא היא כתובה על ספר הישר'

[5] ר' יעקב בר אחא מספר בסנהדרין נז' ב' שקרא בספר אגדתא על הלכת עונש מוות לבן נח, ולא ברור החיבור של הלכה בספר אגדתא (אם כי אין חלוקה כזו בספרות קומראן, וספק לגבי חז"ל).

[6] אם כי בקבוצת קדמוניות אין הרבה הלכות.

[7] צוואת לוי שרדה בארמית בגניזת קהיר ובנוסחים רבים יחסית בשפות הנצרות; צוות נפתלי שרדה בעברית ובנוסחים רבים יחסית בשפות הנצרות. על צוואות השבטים ראו בפרק הקדמונים ובפרק המוסר.

[8] ראו: ורמן, ספר היובלים, עמ' 30-28. תיאורים מקבילים ונוספים בצוואת יהודה ג'-ז'. תיאורים אלו מתחזקים גם ממכתב אל עמארנה א"ע 250 לפיו בניו של שליט שכם ניסו לנקום על רציחתו, אם כי קשה לעמוד על אם זו תקופה יותר מאוחר של יהושע או השופטים (ראו: שלזינגר, שכם לאור מכתבי אל עמארנה, פרק ד'.3. הקבלה למקרא).

[9] ראו: עפשטיין, מדרש תדשא; הימלפרב, הדים, 126-123.

[10] ראו: י"מ תא-שמע, 'רבי משה הדרשן והספרות החיצונית', כנסת מחקרים: עיונים בספרים הרבנים בימי הביניים ג: איטליה וביזטיון, ירושלים תשס"ו, עמ' 201-188. כך גם טוען מיכאל סטון במהדורתו של קטעי חיבור נפתלי, שלא רק שהחיבור שקטעו נמצא בקומראן היה מושקע בצורה מעובדת בתוך צוואת נפתלי היווני, אלא גם שר' משה הדרשן, מחבר מדרש בראשית רבתי (צרפת, המאה ה-11) הכיר חיבור דומה או זהה לחיבור הקומראני בשפה שמית.

[11] להרחבה ראו: 'מבואות ומחקרים', ספרות חז"ל הארץ-ישראלית, עמ' 303.

[12] 'הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן: תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ, וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ'.

[13] לפי ששנה זו היא 2,122 לבריאת העולם, ויעקב אבינו נולד בשנת 2,046 (יובלים יט' 13).

[14] יש לציין כי תרגום השבעים מסביר את אי-הבנה של 400/430 שנה. גם בקדמוניות המקרא ח' 14, ט' 3.

[15] בצריך עיון אם הציטוט מהאיגרת הראשונה אל הקורינתים ב' 9 הוא מספר זה.

[16] 'דברים שבעל פה אין אתה רשאי לאומרן בכתב... ואי אתה כותב הלכות'.

[17] כבר פילון מציין כי היו יהודים בגולה שלימדו שכל מצוה (ובפרט: שבת, מועדים וברית מילה) הינה סמל ללקח פנימי, עליו הקפידו, אבל במצווה עצמה 'זילזלו בחופשיות' (על הגירת אברהם, 450.1 פט').

[18] להרחבה ראו: דוסון, קוראים אלגוריים; נייהוף, פרשנות יהודית באלכסנדריה.

[19] אביגדור שנאן, מארטאפאנוס עד "ספר הישר": לתולדותיה של אגדת משה בכוש, עמ' 56-55; י' גוטמן, הספרות היהודית ההלניסטית ב', עמ' 126.

[20] למשל: ארון הקבורה של יוסף בנהר, ??.

[21] כגון: היובלים מו' 6 מציין את מות פרעה (שמות א' 6) ואילו ארתפּנוּס (ומדרשי חז"ל) שרק נהיה מצורע.

[22] (בדברי ההקדמה לספר הוא נקרא בשם "תולדות אדם"), שהינו ספר פרושי (שלא נמצא במגילות או בנצרות), ואינו ספר הישר המוזכר ביהושע י' ?? ושמואל ב' א' ??.

[23] אבן עזרא זלזל ברשב"ם שהביאו בפירושו.

[24] אמנם חוקרים מתארכים את הספר לסוף האלף הראשון, אך הספר ערוך לפי סדר המקרא, ואילו אגדות חז"ל מובאות במפוזר במקורותיהם השונים (ויש המיחסים אותו ליוסף בן-גוריון).

[25] בעוד ספר הישר מרבה בקיצוניות, לקדמוניות המקרא יש רק כמה אגדות בודדות שאינם סבירות (למשל: חמושים יצאו ממצרים – רק 1/50 יצאו והשאר מתו (ולא שהיו מזוינים בתחמושת).

[26] ובדומה הגדירם הרמב"ם: 'אבל יש בו (במדרש) תכונה גדולה, מפני שהוא כולל חידות פליאות וחמודות נפלאות. הדרשות ההן, כשיסתכלו בהן הסתכלות שכלית, יובן בהן מהטוב האמיתי מה שאין למעלה ממנו'.

• קודם
• הבא