המנון התקווה מהמגילות – השוואה בין מזמור אהבה לירושלים לבין שירת התקווה (בהפרש של כ-2,000 שנה):

 השיר הולחן:

https://www.youtube.com/watch?v=ns9mWLAg0LM&t=76s

שיר ישן נושן אהבה לירושלים, ראשיתו במילים "אזכירך לברכה ציון, בכל מ[א]די אני אהבתיך ברוך לעולמים זכרך, גדולה תקותך ציון ושלום ותוחלת ישועתך לבוא"; באמצעיתו שורה המקבילה למילות 'התקווה', שנפתלי הרץ אימבר, כמובן, לא ידע על קיומה, "לוא ת[א]בד תקותך ציון ולא תשכח תוחלתך"; וסופו בקריאה המחייבת את כולנו גם היום: "רומי ציון, שבחי עליון פודך, תשמח נפשי בכבודך". עדות לזיקת הנצח של עם ישראל לציון, תקדים היסטורי יחידי בעולם כולו, לכך שעם שאחרי שהיה נפוץ בכל קצווי תבל במשך אלפיים שנה, חזר למולדתו, חידש את ריבונותו בארצו, הקים בה את מדינתו אחרי אלפיים שנה, וללא מאמץ מיוחד את שכתבו אבות אבותינו לפני יותר מאלפיים שנה: אנו יכולים לקרוא את אותן אותיות במדויק: "הקרן הקיימת הרוחנית שלנו" (ח"נ ביאליק), והמסרים דומים להגותם של אנשי הרוח וסופרי הדעת בישראל שבדורות האחרונים:

הרמב"ן – רבינו משה בן נחמן – הגיע לירושלים בראשית המאה הי"ג. הוא כתב מבירתנו הקדושה לבנו איגרת, ובה נאמר, בין היתר: "יברכך ה' בני נחמן וראה בטוב ירושלים...בירושלים עיר הקודש אני כותב אליך ספרי זה כי שבח והצלה זכיתי ובאתי [אליה] לשלום...ומה אגיד בעניין הארץ כי רבה העזובה וגדול השממון...וירושלים יותר חרבה מן הכל וארץ יהודה יותר מן הגליל" (1267).

יהודה הלוי כתב מספרד: "יפה נוף משוש תבל קריה למלך רב ! לך נכספה נפשי מפאתי מערב".

רבי שלום שבזי כתב מתימן: "קריה יפהפיה משוש לערייך, עיר נאמנה את למלכך ושרייך, יום אזכרה יפעת צבעייך, לך כתה נפשי לשכון בחצרייך".

שלמה מולכו כתב מסלוניקי בשושנת המלך:"שורש ישי עומד לנס, נדחי ישראל יקבץ יכנס, יקבץ ויהיו לנס, בחוצות ירושלים".

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מאנשי 'העלייה השנייה', רבה האשכנזי הראשון של ארץ ישראל, כתב במחצית הראשונה של המאה העשרים ב 'חזון הגאולה' שלו: "בנו את ירושלים, שכללוה ופארוה, הציבו בה לכם יד ושם...וכל אשר נהיה יותר עסוקים...לשכלל את ירושלים ולפארה, וכל אשר ימלא אויר עולמנו מקצה בחשק בנין ירושלים והדר שכלולה, כן יוסיף אור רוח קודש ד' אשר בתוכיות נשמתנו להופיע להתלהב, ומלחמת קיומנו הרוחנית תקח לה צורה חיובית...צריכים לבוא לעיר ישראל ולבוא אליה ברוח קודש חמוש גבורת אלוהים".

דוד בן-גוריון, שלוש שנים אחרי הקמת המדינה, בז' בסיוון תשי"א, בשעה שבן-גוריון קיבל את אזרחות הכבוד של ירושלים, הוא הדגיש: "ירושלים היא בירת ההיסטוריה היהודית, היא בירת הרוח העברית, היא בירת נצח ישראל. היא יותר מכולן צריכה להיות דוגמא גם לארץ כולה וגם לאומה כולה, מכיוון שירושלים איננה שייכת רק לארץ, ירושלים שייכת גם לאומה, עליה להיות לדוגמה לכל בית ישראל בארצו בתפוצות. מאחדים אותנו דברים עיקריים, מאחד אותנו קבוץ גלויות, מאחד אותנו בנין הארץ, מאחד אותנו בטחון הארץ, מאחדת אותנו קדושת ירושלים. עצם ירושלים צריכה להיות גורם של אחווה ושל ליכוד ושל כבוד יהודי".

'שיר אהבה לירושלים', שהתגלה במחצית המאה העשרים במערות קומראן, ליד ים המלח, הוא אחת הדוגמאות הנהדרות לשפת הנצח שלנו. הוא מובא להלן הן בצילום מדויק של המקור, על גבי קלף קדום, והן בשורות אלפה-ביתיות מודרניות (אקרוסטיכון). כל אחד ואחד יכול בקלי-קלות, לקרוא בשני הנוסחים במקביל ולהשוות ביניהם.

לו אנשי הבית השני, שראשיתו במאה השישית לפני הספירה, היו קמים היום לתחייה הם היו קוראים כהרף עין את 'שיר האהבה לירושלים'. על שפת ים המוות נמצאו בשנת 1947, ממש ערב הקמתה של מדינת ישראל, מאות מגילות וקטעי מגילות, המהווים הוכחה חותכת לחיי הנצח של עם ישראל ולקשר הבלתי ניתק של העם לארצו ולשפתו.

'שיר האהבה לירושלים', אמנם התגלה רק לפני כמה עשרות שנים אך הוא נשאר חבוי במגירות אנשי המדע והחוקים. השיר הינו  הוא עוד עדות לזיקת הנצח של עם ישראל לירושלים.

כידוע, ירושלים ליוותה כל יהודי השכם וערב, כולל בתפילות רבות, בברכות, בעת החופה ובשעת בניין בית חדש ועוד ועוד. הגעגועים לירושלים פרצו בכל לב יהודי מפינות העולם השונות. רבי שלום שבזי כתב מתימן "קריה יפהפיה משוש לערייך, עיר נאמנה את למלכך ושרייך, יום אזכרה יפעת צבעייך, לך כתה נפשי לשכון בחצרייך". שלמה מולכו כתב מסלוניקי בשושנת המלך:"שורש ישי עומד לנס, נדחי ישראל יקבץ יכנס, יקבץ ויהיו לנס, בחוצות ירושלים". יהודה הלוי כתב מספרד: "יפה נוף משוש תבל קריה למלך רב ! לך נכספה נפשי מפאתי מערב".

עתה, אחרי שהחלנו לקומם את הריסות ארצנו, מי ייתן, וכדברי בן-גוריון, ירושלים תהווה גורם של אחווה ומקור של כבוד וגורם מלכד לכולנו. מי ייתן ויתגשמו בנו, במהרה בימינו, דבריו של ישעיהו הנביא: "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט, עד כי יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער".

• קודם
• הבא